בשנה החולפת אסטון מרטין הציפה אותנו בשלל חידושים שגרמו לבלוטות החשק לעבוד שעות נוספות. לצד הצגת צמד דגמי ה-GT העיקריים שלה (ואנטג’ החדשה וה-DB12 בגרסאות קופה וקונברטיבל ודגמי הואליאנט והואלור החד-פעמיים מתפנים באסטון מרטין להציג את מכונית הספורט הבכירה שלהם שתחליף את ה-DBS בת ה-7 (שבעצמה זכתה למהדורת פרידה נחשקת בשנה האחרונה).
היא נושאת ולא בפעם הראשונה את השם ואנקוויש, ואם תרצו ניתן להתייחס אליה בהידור המתבקש כגברת אסטון מרטין ואנקוויש השלישית. הואנקוויש המקורית נולדה בראשית המילניום כדגם הבכיר של החברה שהחליף את ה- V8 ובישר על דור הדגמים החדש שלה על בסיס פלטפורמה מודרנית שעליה נבנו בהמשך הדרך ה-DB9 והואנטג’. היא וחלפה על ידי ה-DBS שהוחלפה על ידי הדור השני של הואנקוויש וכעת השושלת ממשיכה.
כמו בעבר, מדובר במכונית ספורטיבית עם ביצועי על בתצורה קלאסית של מנוע קדמי, הנעה אחורית וללא צמד מושבים סמלי מאחור כמו בדגמי ה-GT העממיים יחסית. הפרופורציות הקלאסיות של חרטון אורך, זנב קצר וגג משתפל נשמרו גם כאן לצד דלתות ה-Swan המסורתיות של אסטון מרטין. העיצוב הוא עוד אבולוציה לקווים המוכרים של אסטון, הפעם אעם שבכה קדמית ענקית ממש שהיא חלק ממשיך לחרטום המודגש, כשיחידות התאורה הראשיות מעט מופרדות יחד עם קו הכנפיים הקדמיות. שום דבר נועז או מפתיע מידי. פשוט כמו שמכונית ספורט מסוגה צריכה להיראות – עדכנית אבל קלאסית.
בניגוד ל-DB12 ולואנטג’ החדשות שהוצגו בשנה החולפת אשר מסתפקות במנוע V8, ובניגוד להערכות המוקדמות יותר, הוואנקוויש שומרת על המורשת כאשר בחרטומה מותקן הגלגול העדכני ביותר של מנוע ה-V12 האייקוני בנפח 5.2 ליטר. למעשה, למעט דגמים החד-פעמיים ביצור מוגבל כמו הואלור והואליאנט אסטון מרטין ואנקוויש תהיה המכונית היחידה בהיצע של החברה מגיידון עם מנוע V12. הנאמנות לתצורת המנוע ההולכת ונכחדת מעוררת עוד יותר הערכה לאור העובדה שבאסטון ממשיכים להימנע ולהיעזר כמנוע חשמלי כלשהו כדי לסייע לביצועים וגם כדי לרצות את הרגולטורים.
המנוע של אסטון מרטין ואנקוויש החדשה מסתייע רק בצמד מגדשי טורבו שמסוגלים להסתובב במהירות גבוהה ב-15% מבעבר לצד שורת שיפורים במערכתה יניקה, מערכת הזרקה בלחץ גבוה יותר ומערכת קירור משופרת עם קולר שמן חדש ויעיל יותר. התוצאה הסופית היא הספק מרבי שעלה מ-770 כ”ס ב-DBS סופרלג’רה ל-835 כ”ס ו-102 קג”מ הזמינים בין 2,500 ל-5,000 סל”ד, ההופכים את המנוע הזה למנוע ה-V12 החזק ביותר בתולדות אסטון מרטין.
המנוע משודך לתיבת הילוכים אוטומטית בלבד עם שמונה יחסי העברה, ולא צפויה תיבה ידנית כמו בואלור, המוסרת את הכוח לגלגלים האחוריים דרך דיפרנציאל מוגבל החלקה נשלט אלקטרונית. נתוני הביצועים הרשמיים הם 3.3 שניות בזינוק ל-100 קמ”ש ומהירות מרבית של 345 קמ”ש. שלדת המכונית עשויה כולה מאלומיניום כאשר חלקי הגוף הם מסיבי פחמן ועדין הואנקוויש שוקלת קצת פחות מ-1.8 טון ללא דלק, רמז לכך שלמרות רמת הביצועים הגבוהה עדין מדובר במכונית שנועדה גם להחניף לנהג בזמן שיוט נינוח.
תא הנוסעים לא נסחף אחרי עידן המסכים, יש אמנם לוח מחוונים דיגיטלי ומסך מולטימדיה מרכזי, אך רוב הפונקציות העיקריות כולל זו של בקרת האקלים מרוכזות בחוגות ומתגים בקונסולה המרכזית. מעבר לכך הגישה היא אופיינית לאסטון מרטין, עם המון עור איכותי, גימור מוקפד ובלי גימיקים בהנדסת האנוש. אם תרצו ישנו גם סט של 4 מזוודות שנועד למצוא את מקומו בדיוק במקום בו במוכנית רגילה ישנו מושב אחורי.
המפרט הספורטיבי של אסטון מרטין ואנקוויש החדשה כולל מתלים המשלבים בולמים אדפטיביים מתוצרת בילשטיין שהגיעו מה-DB12. בלמים קרבון-קרמיים הינם ציוד סטנדרטי בואנקוויש החדשה, כאשר מלפנים ישנם דיסקים מחוררים בקוטר 410 מ”מ וקאליפרים מאלומיניום בעלי 6 בוכנות, ומאחור דיסקים בקוטר 360 מ”מ עם קאליפרים בעלי 4 בוכנות. חישוקים מחושלים מאלומיניום בקוטר 21 אינץ’ שחוסכים לא מעט משקל בלתי מוקפץ ואופציה למערכת פליטה מלאה מטיטניום שלצד צליל משודרג חוסכת גם כמעט 11 ק”ג נוספים מהמשקל העצמי.
באסטון מרטין מצהירים כי ייצרו פחות מ-1000 יחידות של הואנקוויש מידי שנה, כאשר מסירות ראשונות יעשו כבר לקראת סוף השנה במחיר שטרם פורסם, אבל צפוי להיות באזור החצי מיליון דולר ויותר מכך. אם זה לא אקסלוסיבי ויקר מספיק עבורכם, תהיו בטוחים שבאסטון עוד יציגו גרסאות ייחודיות בייצור מוגבל על בסיס הואקוויש החדשה – ותהיו בטוחים שבסדנת זגאטו כבר עובדים על כך.
מחברת אוטוארט יבואנית אסטון מרטין לישראל נמסר כי הואנקוויש החדשה תהיה זמינה ללקוחות בישראל במחיר התחלתי של כ-3.5 מיליון שקלים.
