כל הכתבות בנושא מבחני דרכים

תמיד אומרים שלא קל להיות הילד האמצעי במשפחה. לפניו יש את הבכור שעליו מוטלת כל הלחץ וציפיה להצליח, להיות הדור הממשיך של ההורים ותמיד נדחף אל הקצה. מנגד יש את

אם המכונית היא בית בעולם של קוקה-קולה, מה תגיד על רכב  מסחרי? זו כבר וילה לכל דבר ועניין לא? ובכן לא בדיוק, אבל בערך. את  יחסי החיבה שלי לרכבים מסחריים

מי שקורא על מעלליי לאורך השנים יודע שאני נושא סוד אפל. פעם, היינו זוכים להתגאות באהבה הזו, אני ושכמותי. אבל בשנים האחרונות, אנחנו מוצאים פחות ופחות סיבות לשמוח ולנופף בהעדפה

הירידה לחניון לוותה באכזבה קלה. לתומי חשבתי שלמבחן תעמוד ה-8 בגרסת הקופה, כראוי. עם כל הכבוד, הדגם הזה הוא קודם כל קופה, ואח”כ הוא גם קונברטיבל וגראנד-קופה. רוצה לומר, התצורה

לספר לך עכשיו על ק.ט.מ סופר-דיוק 1290 GT מרגיש קצת מוזר. הראש עדיין מריץ תמונות מהדור האחרון של האח המטורלל יותר. הדור ה-3 של ה-R לוקח את כל הסיפור הזה

תמיד שעשעה אותי הקוטביות של הגלגול המודרני של מיני. מצד אחד הלוק הייחודי הפך לאייקון אופנה חביב על המין היפה. מצד שני היא תמיד הציעה יכולת מרנינה על הכביש המפותל,

ק.ט.מ משיקה בישראל את ה-890 דיוק R וה-1290 סופר-דיוק R על המסלול בפצאל. מאחורי המשפט הזה נחים לא מעט דברים אבל מה שעובר לי בראש זה רק דבר אחר. “בואנה,

תפסה אותי לא מוכן הפאסאט הזו, פשוט כך. זו לא מכונית חדשה לחלוטין, יותר מתיחת פנים קלה ועדכון מנועים ואבזור בטיחות. אולי בגלל זה לא הייתי מוכן אליה, אולי בגלל

אני מכיר את הכביש הזה. יודע את הנוף. אפילו מצפה לו. אבל חושך עכשיו והנוף צבוע כולו שחור. אינדיאן ספרינגפילד דארק-הורס חוצב את דרכו. מתפתל ימינה-שמאלה אל תוך האלומה שיוצרים