למי שהספיק לשכוח ב-2009 הוחלט כי המשתתפים באליפות MotoGP ישמתשו בצמיגים מתוצרת יצרן בודד במטרה להשוות את התנאים. מישלין הכריזו כי הם אינם מעוניינים להיות ספק צמיגים יחיד, אפילו אם מדובר בזירת המירוצים היוקרתית ביותר בעולם האופנועים. “אם לא ניתן להשוות את הביצועים לצמיג אחר, לא נוכל להראות את היתרונות בשימוש בצמיגים שלנו”, אמרו הצרפתים והשאירו את הזירה לברידג’סטון (ולדאנלופ בקטגוריות הקטנות יותר).
מאז התפתחו האופנועים והתעצמו המנועים. ברידג’סטון היו צריכים לספק צמיגים מתאימים שיעמדו בעומסים עצומים. היה על הצמיג לספק לאורך מירוץ שלם אחיזה גבוהה בטמפרטורות מסלול שונות מבלי להישחק יתר על המידה. ברידג’סטון נאלצו לכתוב מחדש את הספר בנושא צמיגים – טכנולוגיות צמיגים של תרכובות שונות, שכבות עם סידור שונה, ביטול צמיגי דירוג (צמיגים בעלי אחיזה גבוהה במיוחד שנשחקים תוך מספר קטן מאד של הקפות). הכל על מנת לעמוד בדרישות האופנועים החזקים יותר והרוכבים התובעניים. אבל מאחר ולא ניתן היה להשוות את הביצועים לצמיג אחר, ברדג’סטון זכתה למטר של ביקורת על איכות הצמיגים כזו שפגעה בתדמיתה – והחליטה שעד כאן.
מקרה כזה היה בסוף עונת 2014, בפיליפ איילנד. במהלך ימי האימון הסתבר כי צמיגי הברידג’סטון מתפוררים על האספלט החדש והבשרני שנסלל שם. המירוץ קוצץ ונקבעה החלפת אופנועים מחוייבת לכל רוכב כך שאף צמיג לא יעבור למעלה מ-10 הקפות על המסלול מחשש לפיצוץ הצמיגים. מסתבר כי מאחר שלברדג’סטון אין תחרות בזירה, הם בחרו שלא לבחון את הצמיגים בפיליפ איילנד לפני המירוץ. החלטה שערורייתית שגררה תוצאה מגוחכת. מרקז נכנס להחלפת אופנוע רק בהקפה ה-11 ונפסל מהמירוץ. התוצאה היותר משמעותית היתה החלטה לחפש ספק צמיגים אחר. בסוף עונת 2015 ברידג’סטון פינו את הזירה והעונה מישלין חזרו לתמונה. אך מדובר בשנת בכורה מחודשת מאד בעייתית.
במבחני טרום עונה, התעופף לוריס באז במהירות של “באז שנות אור” בישורת של ספאנג כשצמיג אחורי מתפוצץ לו ושולח אותו לגלישה ארוכה. אפילו לקראת המירוץ הראשון של העונה, בקטאר, הוכן צמיג חדש והוטס במיוחד ליום המירוץ, מבלי שאף רוכב בחן אותו לפני כן. לאחר מכן במקצה האימון בארגנטינה התפוצץ צמיג אחורי לסקוט רדינג וחייב את הרוכבים להחלפת אופנועים יזומה במהלך המירוץ.
בהמשך העונה התגלה כי צמיג הביניים אותו הציגו לתנאי מזג אוויר מעורבים (לברידג’סטון לא היה צמיג כזה בכלל) – לא שווה כלום ועדיף לא להשתמש בו. במירוץ האחרון בברנו, צמיגי הגשם הרכים פשוט התפוררו וחתיכות מהן עפו לכל עבר. התנאים בהם נאלצו יאנונה וחבריו לרכב לקראת סוף המירוץ, היו מסוכנים מאד.
בעקרון הצמיג האחורי הנוכחי (סליקס) מבוסס בהרכבו על זה שהוצג בארגנטינה, אך מישלין מנסים לרכך אותו מעט על מנת שיוכל להתחמם בזמן קצר יותר לטמפרטורת עבודה יעילה (צמיג קר אוחז באופן משמעותי פחות טוב) ולשמור על רמת שחיקה סבירה. ריכוך הצמיג יפזר את החום על פני שטח גדול יותר של הצמיג. לצמיג הקדמי רצועה קשה יותר במרכזו על מנת לעמוד בלחצי בלימה גדולים מבלי לאבד יציבות או תחושה שעוברת לרוכב.
באופן מאד לא טבעי, עברו המישלנים פיתוח מואץ בזמן קצר מאד. הצמיגים המוצעים היום לשימוש, אינם דומים לאילו אותם בחנו הרוכבים במבחני טרום העונה, כשפיתחו את האופנועים ואת המנועים. על מנת להיות הוגנים, נאמר כי מערכות בקרת האחיזה המתחכמות מהם נהנו רוכבי המפעל בעלי האופנועים החזקים יותר, עשו חיים קלים יחסית לברדג’סטון.
השנה משתמשים כולם ביחידת ECU עם מערכות בקרה בסיסיות בלבד, כאלו שלועסות את הצמיגים. חוק נוסף שחל השנה הוא הקפאת פיתוח המנועים במהלך העונה (לכל רוכב נחתמים שבעה מנועים מותרים לשימוש לאורך כל העונה). לא ניתן לשנות את התנהגות המנוע כך שיעביר את הכוח באופן פחות אגרסיבי ושוחק אל הצמיג האחורי. את הסט-אפ בסיסי של אופנוע אף קבוצה לא תעז לשנות באמצע עונה. מישלין לא ציפו ולא הכינו צמיגים מתאימים לאופנועים ולמערכות האחיזה והבקרה הנוכחיים. לא מבחינת שרידות ולא מבחינת אחיזה. כך נותרנו עם צמיגים שלא מותאמים לאופנועים, המון טענות מצד הרוכבים, הקבוצות וההנהלה, ויצרן צמיגים אחד גדול שנכשל שוב ושוב לספק את הסחורה. וכך קורה שכמו ברידג’סטון לפניה גם מישלין קיוותה לקבל חשיפה חיובית ויוקרה ומקבלת את ההפך הגמור.
עוד כתבות של אלון על עולם MOTOGP – כנסו ל-https://gpblog.co.il