אופנוע: סוזוקי וי-סטרום 650 על השעון: 6,849 ק”מ צריכת דלק: 17.3 ק”מ/ל’ אירועים מיוחדים: גז בפצאל עלויות אחזקה: 0 שקלים שורה תחתונה: אנחנו לא מצליחים להרוג אותו וכבר נגמר לנו הזמן…
בעצם זה לא כזה מופרך. אם אנחנו מתעסקים ברכיבה (או נהיגה) לצורך העניין, זה לא באמת משנה על מה, חשוב יותר האיך. ונכון שאם המטרה שלך זה להיות מהיר, הכי מהיר, אופנוע גבוה עם צמיגי תיור וגלגל 19 אינץ’ מלפנים הוא לא הדרך הנכונה לתקוף את המסלול.
אבל, יש משהו במסלול, שהוא יותר מזמן או תחרות. זה מקום שבו אתה יכול לקחת כלי רכב אל הקצה. ולא משהו אם אנחנו מדברים עם סוזוקי וי-סטרום 650 או פיאט פנדה. ברגע שכל מה שמונח לפניך הוא אספלט נקי אתה יכול להתרכז בתפעול. בשרשרת הפעולות האינסופית. בעיקר. ובמקום הזה, במקרה הזה מסלול פצאל, אפשר להתרכז ברכיבה. להתעסק, להתעמק.
יום המסלול של עמותת אייפקס במסלול פצאל אליו בחרתי להגיע עם הוי-סטורם תפקד בצורה מצוינת. יש חלוקה לכמה קבוצות (מתחרים, מהירים, איטיים, פתוחה וכו’), כל קבוצה מקבלת את זמן המסלול שלה, יורדת לנוח וחוזרת לרכוב. המחזורים האלו נותנים יופי של זמן רכיבה וגם בדיוק את זמן ההתאוששות הדרוש בין סשן לסשן.
מתחילים עם סשן חימום וזה בדיוק מה שאני עושה על הוי-סטרום. מתחמם. לא מחפש מהירות, לא נוגע בבלמים, ומתרכז בלמצוא את הקצב והזרימה של האספלט בפצאל. זה מסלול נפלא, טכני, כזה שלא באמת נותן לך לנוח לרגע. הוי-סטרום להפתעתי מרגיש טוב. המתלים שלו סופגים את האספלט הלא מושלם כאן בקלות, גיאומטרית השלדה נותנת את כל הבטיחון שיש וההיגוי לינארי טבעי וקליל.
אני מסיים את החימום ומביט על הצמיגים – הכל בסדר. אני לא רוצה לרסק אותו כאן ונשאר בכוונה בגבולות הבטוחים של האחיזה. בסשן הבא אני מוסיף קצת גז ובלמים ומתחיל להרגיש את הגבולות של הצמיגים והמתלים הרכים יחסית. בכל זרת בסשנים הבאים אני ממשיך לדחוף עוד מהירות קצת יותר אל הקצוות שלו אבל לא ממש עד הסוף. המטרה העיקרית שלי היום היא לטעום את המסלול ולהשאיר את האופנוע שלם.
סוזוקי וי-סטרום 650 – דיווחים קודמים:
דיווח ראשון – סוזוקי וי-סטרום 650 (ארוך-טווח): הרצה
דיווח שני – סוזוקי וי-סטרום 650 (ארוך טווח): טיפול 1,000
דיווח שלישי – סוזוקי וי-סטרום 650 (ארוך טווח): יום בחייו
דיווח רביעי – סוזוקי וי-סטרום 650 (ארוך טווח): הרפתקאות בשדה התעופה וטיפול 6,000 ק”מ
גם בתוך המגבלות האלו, הכיף לא נורמלי. גם מאוד בבקעה, וכושר זה לא משהו שהאלסיבונים יכולים להתגאות בו, ובכל זאת אני לא יכול להפסיק לרכוב ולחייך. ההזדמנות, להתרכז אך ורק בצרכים של המכונה וביחסים שלה עם האספלט, זה סוג של זן שאי אפשר להסביר אותו.
בסוף היום הרכיבה הזו הזכירה לי כמה אנחנו ברי מזל. במרחק של כשעה מאזור המרכז יש מסלול, יש ארגון ויש הזדמנות אמיתית לעסוק בדבר הנפלא הזה שנקרא רכיבה. הוי-סטרום ודומיו הם לא הכלים הנכונים למקומות האלו, אבל זה לא העניין כאן. אם יש לך אופנוע (או רכב) ואתה אוהב להפעיל אותו, רוצה לדעת יותר, רוצה להתנסות ולהתקדם – אתה בהחלט יכול.
מפצאל חזק הוי-סטרום עם אבן שנגולה מליבו. הוא שרד עוד יום של התעללות אצלנו. והוא כבר מריח את סוף השירות שלו במרתפי העינויים של אוברדרייב. הוא חושב שהוא ייצא מזה בשלום. אבל זה לא נגמר עד שזה נגמר.