אופנוע: סוזוקי וי-סטרום 650 על השעון: 126 ק”מ צריכת דלק: 24 ק”מ/ל’ אירועים מיוחדים: שלוליות ענק עלויות אחזקה: 0 שקלים שורה תחתונה: יכולת אמפיבית מוכחת
סוזוקי וי-סטורם 650 מגיע למבחן ארוך טווח אבל ברור לי עוד לפני שקבלתי את המפתח, שלא יהיה על מה לספר כאן. יש איזה חצי מליון אופנועים של סוזוקי שמסתובבים בעולם עם מנוע ה-V הזה. כולם חולקים את אותו הבסיס בגדול, וכולם מראים אמינות מופלגת.
אז מכאן לא יבוא מספיק תוכן בשביל למלא את הכתבות הקרובות על חיינו המשותפים. אני לא צופה מנועים מפוצצים, תיבות מפורקות או שאר כשלים מכאניים. מה יהיה? בעיה.

אז סוזוקי וי-סטרום חדש לחלוטין מגיע אלינו. הנה המפתחות. רגע לפני, מבקשים ממני לבצע לו הרצה לפי הספר. אז זו סיבה טובה לפתוח את ספר הרכב ולראות מה הן הנחיות ההרצה. אני צריך גם לגלות איך מכוונים את השעון, אבל זה כבר סיפור אחר.
לפי ספר היצרן צריך להריץ את האופנוע באופן שיתואר מיד. 800 ק”מ ראשונים ברכיבה בעומס עדין ומשתנה מבלי להעמיס עליו יותר מדי ובאופן רצוף. גם לעבור את ה-5,000 סל”ד אסור. כשמגיעים ל-800 ק”מ אפשר להמשיך באותו אופן כשמגבלת הסל”ד עולה ל-7,500. ב-1000 ק”מ נכנסים לטיפול וזהו.

אה, לא. סוזוקי מבקשים להמשיך לא להעמיס על האופנוע ולא לחצות את קו ה-7,500 סל”ד עד ל-1,600 ק”מ. וגם אז מבקשים לא לחצות את קו ה-10,000 סל”ד. כן בטח.
אני לא מאמין בהרצות, לא כאלו בכל אופן. מכונות של היום הן לא מכונות של לפני שלושה עשורים. הדיוק בייצור במוצרים מודרניים לא מחייב הרצה ארוכה כל-כך. אם זה היה האופנוע הפרטי שלי, הוא היה מקבל 200-300 ק”מ בעומס משתנה, כולל סל”ד גבוה. הייתי מקפיד לא להגיע לעומס קבוע ומונוטוני. לתת לו לשחק על כל טווח הסל”ד. גם הבלמים, מתלים ועוד חלקים שצריכים “להתיישב” יעשו זאת אחרי מרחק כזה. לא צריך להגזים.

אבל זה לא האופנוע שלי. ולכן אני נצמד להגדרות ההרצה. זאת אומרת אצמד להוראות ההרצה עד לטיפול 1,000. משם אני לא הולך לרחם על סוזוקי וי-סטרום הזה והוא יחיה את רוב חייו בסגנון אלסיבוני המוכר. או על המנתק, או בבלימה מלאה, החלקות והרמות גלגל כמה שאפשר, העברות הילוכים בלי קלאץ’ ובכלל כל מה שמוציא את המיץ לחלקים מכאניים.
אז בינתיים יש לו חיים קלים. מאוד. ההרצה הזו לא מהנה במיוחד. ועל הכביש המהיר בכלל מבאסת. הילוך שישי ב-5,000 סל”ד נותן כ-110 קמ”ש. ואתה לא יכול להיות עם גז קבוע בהרצה. אז סוזוקי וי-סטורם הצהוב שלנו יורד ל-90 קמ”ש, ואז עולה שוב ל-110 קמ”ש. מאט פה ומוריד הילוך שם, רק בשביל להאיץ שוב, לרגע, למהירות השיוט המוגבלת.

ואם כבר מדברים על שיוט, סוזוקי וי-סטרום נחת אלינו בתוך מזג אוויר סוער. סוער מאוד. הוצאתי אותו לסיבוב בתל-אביב והוא היה שמח. חשב שנחת באיטליה, ישר לוונציה. ברוב שמחתו הוא דילג אל מרכז האגמים שצצו בכל פינה בעיר. מרטיב אותו ואותי עד הגבות. הוא כמובן לא פספס פעימה. אני, לעומת זאת, לא מפסיק להשתעל כבר שבועיים.
בתוך החוויות הראשוניות האלו, אני מתחיל להבין את גודל הפוטנציאל ואת המשיכה שיש באופנוע הזה. את הוורסטיליות. גם עם מגבלות ההרצה הוא כבר מראה את ההתנהגות הנפלאה, הנוחות המשובחת (גם למורכבת) ואת היכולת לתת מענה טוב ומעלה לכל דרישה. תלונות בינתיים? מערכת הבלימה מרגישה קצת חלשה מדי. אולי יחסי החברות בין הרפידות לדיסקים עדיין לא מושלמים. אני גם לא מת על האגזוז החשוף למטה, למרות שבינתיים כל המדרכות עברו תחתיו בשלום.

אפשר להבין שעם כל הרוך, החום והעדינות שמקבל האופנוע הזה במהלך ההרצה, צריכת הדלק נמוכה מאוד. היא עומדת כרגע על 24.7 ק”מ/ל’. יש יתרונות להרצה מוקפדת כנראה.
מעבר לזה סוזוקי וי-סטורם מפגין את הידידותיות שלו כבר מהנפת הרגל הראשונה. אין שום פרק הסתגלות לאופנוע הזה. אתה עולה עליו וזה כאילו אתם מכירים כבר שנים. יש לא מעט שינויים שחווה הדור הזה בשביל לשפר עוד יותר את ההרגשה הזו, ואנחנו נסרוק אותן בהרחבה בדיווחים הקרובים. רק תנו לגמור עם ההרצה הזו קודם.