מאז ומתמיד שוק הרכב בישראל נחשב ככזה בעל לקוחות שמרנים ומקובעים, אשר סטיגמות שמתקבעות בו על דגמים או מותגים מסוימים יכולות להתקיים בו במשך עשורים. זאת אחת הסיבות שהפריצה וההשתלטות הסינית על שוק הרכב הישראלי תוך מפתיעה פי כמה. מכוניות סיניות משווקות בישראל כבר מסוף העשור הראשון של שנות ה-2000, אך הן לא זכו להצלחה בעיקר בגלל שהציגו איכויות פחותות משמעותית.
ואז הגיע עידן החשמל. תוך זמן קצר, עם דור מוצרים מודרני, חדשני ניפצו המכוניות הסיניות את הדעות הקדומות של מר ישראלי שכמו בתחומים אחרים כמו טלפונים סלולרhים שמחפש בכל פעם את הדבר החדש הבא. נכון, יש גם סיניות שעדין לא משתוות למיטב התוצרת המערבית או היפנית/קוריאנית, אבל זה לא מפריע לישראלים להתמוגג מכל מותג חדש שמגיע מהרפובליקה העממית. אגב, מן הראוי לציין שלחלק משמעותי מההצלחה אחראים המלאים והזמינות בתקופה של משברי אספקה והשבבים, כאשר למותגים רבים לא היו מכוניות במלאי במשך חודשים ארוכים.
הדוגמא הבולטת להצלחה של מותגי הרכב הסינים בישראל היא BYD. עד לפני כשנה וחצי השם BYD היה מוכר למתי מעט בעיקר אם השתמשתם בתחבורה ציבורית. קצת יותר משנה מאז החל שיווק מכוניות BYD בישראל אטו 3 היא המכונית החשמלית הנמכרת ביותר בישראל כשהיא משאירה מאחור את ג’ילי וטסלה מודל 3 (שחלק גדול מדגמיה מגיע לישראל מסין ועם סוללה מתוצרת BYD, אבל זה כבר סיפור אחר). הציפיות הן שבשנה הבאה מכוניות חשמליות יגיעו כבר לנתח של 25% משוק הרכב הישראלי ול-BYD יהיה חלק גדול בצמיחה הזו. אבל הסיפור המקומי של BYD הוא פסיק קטן בלבד שנכנס לפרופרציות אחרי שביקרנו במטה החברה בשנג’ן.
המרוץ למיליון
בשנת 2022 מכרה BYD ברחבי העולם כ-930 אלף מכוניות חשמליות. השנה צפויה החברה לנפץ את השיא הזה כאשר רק בסין עצמה נמכרו במחצית השנה הזו למעלה מחצי מיליון מכוניות חשמליות, כאשר שישה מהדגמים החשמליים הנמכרים ביותר בסין הם של BYD. כאמור, מדובר רק במכוניות חשמליות המהוות 50% מסך הייצור של החברה, את המחצית השניה תופסים דגמי פלאג-אין הייבריד. מדובר במספרים עצומים, בטח לאור העובדה שהשוק הסיני תחרותי במיוחד ועמוס במתחרות ובעוד ועוד יצרניות רכב שקמות יש מאין.
אבל מאחורי המספרים הגדולים יש סיפור גדול עוד יותר. תעשיית הרכב הסינית מורכבת מיצרניות וותיקות יחסית שנעזרו בדרך זו או אחרת ביצרניות מערביות שרצו לפרוץ לשוק הסיני (SAIC, דונג פנג, גרייט וול, FAW) ומצד שני שלל חברות קטנות יותר או פחות שהחלו ו/או החליטו לייצר מכוניות רק לפני מספר שנים (סקיוול, לי אוטו, ניו, איוויז ועוד…) חלקן צצו כפטריות אחר הגשם עם החלטת הממשל הסיני לקדם ייצור של מכוניות חשמליות כמעין סטארט אפים.
הסיפור של BYD קצת שונה. החברה החלה את דרכה בשנת 1995 כיצרנית של סוללות, בדיוק כאשר החל להירשם ביקוש גדול עבור מכשירים אישיים כמו טלפונים סלולריים ומכשירי MP3. בתחילת שנות ה-2000 החלה BYD לייצר מכוניות, ואף הייתה מהראשונות להציג מכונית היברידית נטענת אבל קפיצת הדרך המשמעותית שלה הייתה עם המעבר המלא לחשמל שם יכלה להביא לידי ביטוי את הנסיון הגדול שלה בסוללות שהן הרכיב העיקרי ברכב חשמלי. עם מפעלי סוללות ענקיים משל עצמה, כאשר היא גם מספקת סוללות למתחרים ומסוגלת לשלוט בעקיפין על תמחורן הדרך עד להפיכתה לגורם דומיננטי בשוק הרכב הסיני הייתה קצרה, אלא שכפי שאנחנו רואים הסינים ממש לא מסתפקים בלהשביע את הביקוש המקומי.
יצרניות הרכב הסיניות מצטיינות גם בהקמה מהירה של מותגים לכל פלח שוק בו הם מעוניינים כדי ליצור וגם ל-BYD יש מספר מותגים באמתחתה. אמנם את החדירה למערב ולאירופה היא עושה תחת שמה, אבל בסין היא כוללת כבר מספר מותגים/משפחות דגמים בעלי אופי ומיצוב שונה: סדרת ה-Dynasty הסמי-יוקרתית שדגמיה נושאים שמות של קיסרי סין (האן, טאנג, אטו וסונג), סדרת ה-Ocean החדשה הכוללת את דגמי הסיל, סיגל ודולפין (עליהם נרחיב בהמשך) וסדרת רכבי פנאי/שטח המכונה פאנג צ’נג באו (תנועת הנמר בתרגום חופשי). בנוסף מחזיקה BYD במתג יוקרה מקומי בשם דנזה שפותח בשיתוף דיימלר.
לאחרונה הכריזה על מותג על חדש בשם יאנג וואנג (YangWang) שלא ברור עדין אם הוא יגיע למערב, אך הוא מהווה תצוגת תכלית והצהרה טכנולוגית מרשימה, וקריאת השכמה ליצרניות הרכב הוותיקות. דגמי יאנג וואנג יבנו על בסיס פלטפורמה חשמלית חדשה בשם 4e בעלת מנוע חשמלי נפרד לכל גלגל עם הספק משולב של למעלה מ-1100 כ”ס. בשלב ראשון נחשף תחת המותג רכב פנאי שטח גדול ממדים בשם U8 שנראה כמו הכלאה בין לנד רובר דיפנדר ומרצדס G קלאס עם קצת מוגזמות עיצובית סינית. ארבעת המנועים של U8 מאפשרים חלוקת כוח לפי דרישה המדמה 3 נעילות דיפרנציאל, אפשרות פניה במקום וזחילת צד בדומה להאמר EV ומערך של 4 מתלי אוויר עצמאיים. בזמן הקרוב צפויה להגיע לייצור סדרתי גם מכונית על מרשימה בשם U9 שכבר נחשפה בגרסת טרום ייצור ומכונית סדאן ספורטיבית בשם U7. כל אלו בזמן שבטסלה עדין עובדים על מתיחת פנים ראשונה למודל 3.
לקראת 2024
מכוניות BYD נמכרות בישראל בקושי שנה וההיצע המקומי כולל שלושה דגמים. כבר כיום אטו 3 היא החשמלית הנמכרת ביותר, אבל הסינים ממש לא מתכוונים לעצור שם ואחרי שנת החדירה מגיע שנת ההתפרשות עם עוד שלושה דגמים שיגיעו ארצה בתוך מספר חודשים ממשפחת דגמי ה-Ocean. כבר בעוד שבועיים תושק בישראל BYD דולפין – מכונית האצ’בק קומפקטית שתתחרה בנישה שמאוכלסת כיום בעיקר על ידי MG4. כשעם תמחור נכון היא יכולה להכניס לא מעט רוכשי מכוניות עממיות לעידן החשמל. הדולפין צפויה להיות דגם הכניסה של BYD בישראל עד להגעת ה-Seagull הקטנה במועד לא ידוע שהיא בעלת פוטנציאל להשתלט על קטגוריית מכוניות המיני שנשלטת על ידי יונדאי i10 וקיה פיקנטו הוותיקות.
הביקור שלנו בשנג’ן היה הזדמנות לפגוש שני דגמים חשובים לא פחות, ואולי אף יותר אשר גם הם אמורים לנחות בישראל עד הסוף השנה. את BYD סיל כבר פגשנו לפני מספר חודשים בחשיפה הרשמית שלה באירופה. הפעם פגשנו בה שוב עם אפשרות להתרשם ממנה קצת יותר, אך עדין על מסלול סגור, אבל לפחות כזה שיכולנו לסחוט בו קצת את הסוללה.
והנה תקציר מהפרקים הקודמים. BYD סיל היא משפחתית גדולה בתצורת סדאן שמכוון כמו לא מעט אחרות היישר בין הפנסים של טסלה מודל 3 (שבעצמה עושה שימוש בסוללות בתוצרת BYD). הסיל מתבססת על פלטפורמת 3.0 החדשה של BYD הכוללת גם את סוללת הבלייד המהווה חלק מרצפת הרכב לטובת הגברת הקשיחות המבנית והורדת מרכז הכובד. הסוללה בקיבולת של 82.5 קוט”ש אמורה לספק טווח נסיעה של בין 600 ל-520 ק”מ בהתאם לגרסה, תומכת בטעינה מהירה של עד 150 קילוואט וגם בטעינת V2L ההופכת אותה לספקית כוח. BYD סיל תוצא בשלוש גרסאות הנעה: עם מנוע חשמלי אחורי בהספקים של 204 או 313 כ”ס ובגרסת הנעה כפולה עם מנוע חשמלי נוסף מלפנים, הספק כולל של 530 כ”ס ותאוצה ל-100 ב-3.9 שניות – קצת יותר מאשר מודל 3 פרפורמנס.
אנחנו נהגנו על המסלול בגרסת הביניים של הסיל. התחושה הכללית הייתה של מכונית בנויה היטב, מאוזנת ומשרה ביטחון שלא מאבדת את הכיוון ויודעת להתמודד כאשר מעמיסים עליה. לא שזה ממש מעניין את מי שרוכש משפחתית חשמלית, אבל תוסיפו לכך את תא הנוסעים הנעים והאיכותי ותקבלו שילוב שמבליט את ההתקדמות שעשו הסינים בדרך להציע מוצר שלם והומוגני.
הדגם השני אותו פגשנו לראשונה הוא קרוסאובר בסגמנט D (אורך 478 ס”מ ובסיס גלגלים של 276.5 ס”מ) הנקרא סיל U. בסין הוא משווק תחת השם סונג, אך למעט השם שניתן לו מסיבות שיווקיות ועיצוב החזית אין לו קשר לדגם הסדאן. סיל U מתבסס על פלטפורמה קודמת של BYD ומתוכנן מלכתחילה כרכב בעל הנעה היברידית נטענת שהוסב להנעה חשמלית מלאה. יש לו מנוע קדמי והנעה קדמית עם הספק של 214 כ”ס. למרות שהוא בנוי על בסיס שונה, גם כאן ישנה סוללת בלייד בגדלים של 71.8 ו-87 קוט”ש האמורים להספיק לטווח מרבי של עד 500 ק”מ.
למעט החזית המזוהה, העיצוב גנרי למדי, אך תא הנוסעים של BYD סיל U מיישר קו עם הדגמים העדכניים בכל הקשור לעיצוב, בחירת החומרים וכמובן למסך המרכזי הגדול והמסתובב. כאשר יגיע אלינו בסוף השנה הנוכחית יתמקם סיל U בפלח החם ביותר של שוק החשמליות המקומי, מול מתחרות כמו MG מארבל R, סקייוול ET5, סקודה אניאק ומעל כולן טסלה מודל Y. לא יהיו לו חיים קלים, אבל עם חמישה דגמים שידיעו לפניו ומבססים את BTD בתודעה של הצרכן הישראלי יהיו לו נתוני פתיחה טובים.
תוך זמן קצר BYD צפויה להפוך בישראל למותג סיני עם ארסנל חשמלי של לא פחות משישה דגמים בקטגוריות הגדולות ביותר בשוק הרכב המקומי, מול יצרניות ותיקות ומבוססות. זה בדיוק המיצוב אליו BYD שואפת במהלך הפריצה שלה למערב ואל צמרת תעשיית הרכב העולמית. עם קצב הפיתוח המסחרר והטכנולוגיה העדכנית בתחום החשמל היא כנראה תתמקם שם הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים.