בימים כתיקונם, בין מבחני דרכים למיטב הדגמים החדשים בישראל ובילוי ממושך בעמדות טעינה כפועל יוצא מכך, אני מוצא זמן גם לעיסוקים שאינם מוטוריים. במקרה שלי מדובר, בין היתר, בניהול להקת קאברים בשם Oasisrael המופיעה ברחבי הארץ. לכן כאשר הגיעה תורה של BYD סיליון 7 הנמצאת במערכת “אוברדרייב” למבחן ארוך טווח לנחות בחנייתי, היה ברור שכחלק מהמשימות במסגרת תפקודה כרכב יום-יומי היא תצטרך לשמש גם כרכב ת”ש עבור הלהקה.
עכשיו, צר לי לנפץ לכם את חלומות הרוקנ’רול, אבל בניגוד לתדמית הנוצצת אנחנו לא מגיעים להופעות בריינג’ רובר עם נהג פרטי וגם אין לנו ואן הופעות ממותג ומפנק איתו מתגלגלים בדרכים לתשואות המעריצים בכניסה לאיצטדיון. כשיש לנו הופעה אז מקפלים את המושבים ברכב הפרטי, מעמיסים אותו עד הגג וכשמגיעים למועדון ההופעות מדליקים 4 מאותתים ומקווים לא לחטוף איזה דו”ח. כשמדובר בהופעה בתל אביב זה אומר גם לחפש חניה ולקוות לא לאחר לבאלנס. ללד זפלין זה לא היה קורה.
עם BYD סיליון 7 היינו צריכים להגיע להופעה בירושלים. אתגר מעניין בפני עצמו כשמדובר ברכב חשמלי. אבל קודם כל לפני שיוצאים לדרך צריך להעמיס את הרכב בציוד הנדרש, מה שברוב המקרים ובמכוניות ממוצעות דורש לא מעט יצירתיות כדי למצוא מקום לכל מה שצריך. במקרה של הסיליון 7 לא היה צריך להשקיע יותר מידי במשחק הטטריס הזה. קיפול של אחד המושבים ושתי גיטרות בקייסים המגודלים והמרופדים שלהם נכנסו בקלילות, כאשר בתא המטען נותר מקום לארגז מארצ’נדיז, לוח פדלים גדול וחפצי התפאורה. את המגברים השארנו הפעם בבית, לא כי לא היה מקום, להפך, אלא כי הפעם היה מדובר בהופעה סולידית. ירושלים זה לא וומבלי. כיוון שנדרשנו לקפל רק מושב אחד יכולנו לארוז גם את הסולן מאחור ולחסוך מאיתנו רכב נוסף בשיירה לבירה.
BYD סיליון 7 במבחן ארוך טווח – דיווח ראשון
BYD סיליון 7 במבחן ארוך טווח – דיווח שני
נקודת היציאה הייתה מכפר יונה עם 90% סוללה. על פניו לא אמורה להיות בעיית טווח כאשר היצרן מצהיר על יותר מ-500 ק”מ. עם זאת עלתה השאלה כמה סוללה תישאר לנו בסוף ביום, בהתחשב בעליות לירושלים ובשעת הפקקים והאם נצטרך לסור לעמדת טעינה השכם בבוקר במקום להתעורר ב-12 בצהריים עם האנג אובר כראוי לכוכבי רוק וואנביז. (לא באמת, לא רק כי לא שותים ונוהגים אלא כי בגיל 40+ מתפרעים עם קולה זירו).
אז יצאנו בשעה בסביבות השעה 15:00 מה שאומר שאחרי חצי שעה על כביש 6 מצאנו את עצמנו בשיא הפקקים לאורך קילומטרים ארוכים עד לאחרי שער הגיא. בדיוק בשביל זה יש מערכת שמע (זו של ה-BYD מרשימה באיכותה עבור רכב שאינו משתייך או מוגדר כרכב של מותג יוקרה) ומערכת בקרת שיוט אדפטיבית. זו האחרונה תפקדה מצוין בשילוב מערכת השמירה על הנתיב, כשבמעט מאד מקרים נתקלנו ב”שיהוקים” במהירויות גלגול של קמ”שים בודדים. מה שכן הפריע לאווירה הנינוחה יחסית הוא עודף ההיסטריה של מערכת ניטור ערנות ותשומת הלב נהג . לא, אני לא עייף ואני לא רוצה לעצור להפסקת קפה כל 5 דקות. אני רק רוצה שיגמר הפקק.
כמובן שכאשר הגענו לירושלים כמו כל תייר ממוצע פספסנו את אחת הפניות ומצאנו את עצמנו בסמטה צרה שבדיוק נחסמה על ידי משאית, מה שדרש מאיתנו לבצע סלאלום מאתגר ומרשים בנסיעה לאחור, כשלמרבה המזל המצלמות ההיקפיות אפשרו לנו לצאת מהמצור בלי שינויים לצורת המרכב של הסיליון 7. מה שקצת יותר עורר חשש היא העובדה שאחרי קצת יותר מ-100 ק”מ של נסיעה הגענו ליעד עם 58% סוללה, ובדרך חזרה אנחנו גם צריכים לעבור דרך תל אביב. לאואזיס זה לא היה קורה.
קופצים 5 שעות קדימה. סולד אאוט, ההופעה הסתיימה, ובמקום להחריב חדר בבית מלון העמסנו את הרכב ויצאנו חזרה למרכז כי צריך לקום בבוקר כי אנחנו לא חיים על תמלוגים. הירידות מירושלים הייתה הזדמנות לבדוק את היעילות של מערכת הבלימה הרגנטיבית. בסליון 7 כמו בכל דגמי BYD החשמליים ישנם שני מצבי בלימה רגנטיבית, אבל ההבדל בינהם בקושי מורגש וגם ברמה החזקה התאוטה בכביש מישורי לא מורגשת במיוחד. חובבי חשמליות המתלהבים מנהיגה בדוושה אחת לא ימצאו כאן את מבוקשם.
ובכל זאת התחלנו להתגלגל בירידות והבלימה הרגנטיבית הצליחה לרסן בצורה טובה יחסית את צבירת התאוצה של המכונית. בדוושת התאוצה היה כמעט מיותר לגעת ולרוב הצלחנו לשמור על המהירות החוקית רק בליטוף קל של הבלמים. למרות שהבלימה הרגנטיבית כאמור לא חזקה, היא אפקטיבית באחזור האנרגיה לסוללה. לאזור לטרון הגענו כאשר צרכנו רק 3% בלבד מהאנרגיה בסוללה, כך שגם אם הייתה חרדת טווח כלשהי היא הוסרה.
את הסולן הורדתי בתל אביב ואחרי שעה קלה כבר כל הציוד נפרק בחזרה בכפר יונה והגיע שלב הסיכומים. אחרי כ-210 ק”מ הסיליון עמדה בחניה עם 37% סוללה כשנותרו עוד 175 ק”מ של טווח. זה אומר שלפי דפוס הנהיגה של היום הזה ישנו טווח מעשי של כ-420 ק”מ. לא רע בתחשב בעליות, בתפוסה המלאה וגם בעובדה שאת הנסיעה הזו עשינו בסוף ינואר, כאשר הטמפרטורה בירושלים והסביבה הייתה ביום הזה בין 13 ל-8 מעלות – לא נורא עבור בני אנוש, אבל פחות חביב על סוללות של מכונית חשמלית.
בכל מקרה, עם 37% סוללה זה אומר שלא צריך למהר לעמדת הטעינה, וזה כבר מבורך כי את ה-AC/DC שלי אני מעדיף לצרוך ב-Highway to Hell מאשר בכביש המהיר. מצד שני, זה אומר שנשאר בסיליון מספיק אנרגיה עבור גיטרות ומגברים להופעה שלמה אם משתמשים בפונקציית ה-V2L. זה כבר מעלה לי רעיון למפגש הבא איתה.