המותג ג’יפ שרד במהלך עשרות שנים לא מעט תהפוכות וגלגולים, שבמידת מה רק הוסיפו להילת השרידות של הדגמים הנושאים את שמו (לפחות אלו הקשוחים שאכן ראויים לכך). עם פתח העשור השני של שנות ה-2000 הפך המותג ג’יפ להיות חלק מקשת המותגים הענקית של קבוצת סטלנטיס שנוצרה מהאיחוד של FCA ו-PSA. האיחוד הזה מתברר הוא קריטי לנוכח התהפוכות שעוברות על תעשיית הרכב עם המעבר להנעה חשמלית והאיום הגדול מצד תעשיית הרכב הסינית.
להצלחה של ג’יפ ישנה אחריות גדולה בכך שהראש של FCA נשאר מעל המים בעשור האחרון, וחלק ניכר מכך נובע מההחלטה למצב את ג’יפ כמותג פרימיום ולגבות עליו מחיר בהתאם. אבל עם כל הכבוד לגרנד צ’רוקי והואגוניר המרשימים, ג’יפ כמו, כמו כל יתר מותג סטלנטיס, צריכה להגדיל את נפח המכירות. הדרך לשם עוברת בשני שבילים: הגדלת ההיצע עם דגמים חדשים ועממיים יחסית ומעבר להנעה חשמלית.
האוונג’ר שנחשף בדיוק לפני שנה אמור לפלס את הדרך אל היעד. זהו קרוסאובר קטן (אפילו יותר מהרנגייד הקשיש) שהוא גם הדגם חשמלי המלא הראשון שנושא את השם ג’יפ. זה הספיק לו כדי לזכות בתואר מכונית השנה באירופה לשנת 2023 מה שרק מוסיף ציפיה ומשקל על כתפיו הצנומות. צעד קטן לג’יפ, צעד גדול למכונית?
בואו נתחיל מהעובדות. ג’יפ אוונג’ר הוא אולי נקודת ציון עבור ג’יפ, אבל הוא לא מביא איתו פריצת דרך טכנולוגית כלשהי. הבסיס לאוונג’ר הוא הורסיה החשמלית של פלטפורמת CMP הוותיקה עליה בנויים שלל הדגמים הקטנים של אופל, סיטרואן, פיג’ו ו-DS. על אותה פלטפורמה הוצגה פיאט 600 החדשה לאחרונה וצפויה להגיע בעוד מספר חודשים גם אלפא רומיאו מילאנו.
על הבסיס המוכר בנתה ג’יפ מרכב בעל קווים קובייתיים, תפיחות שריריות על מכסה המנוע ובבתי הגלגלים ואלמנטים עיצוביים מוכרים. התוצאה הסופית מוצלחת מאד. אוונג’ר נראה מאסיבי אבל לא מגושם. אופנתי אבל לא מצועצע. מפגין קשר עיצובי בולט ליתר בני המשפחה, אבל עם טוויסט צעיר ונעים לעין. הפרופורציות נכונות יותר מאשר הרנגייד המוזר למראה, כשלכך תורמים גם מרווח גחון נאה של 20 ס”מ וחישוק 18 אינץ’ בגרסה הבכירה.
בתא הנוסעים ניסו המעצבים לשלב מקוריות עם פרקטיות. מבחינה עיצובית זה דווקא הצליח לא רע. הפאנל הרוחבי הצהוב (ברמת גימור הבכירה), שמתחתיו ישנו מדף אכסון שימושי לרוחב הקוקפיט ובקצותיו פסי תאורת האווירה נראה טוב. מערכת מולטימדיה לא מתחכמת יותר מידי והעובדה שנותרו מתגים פיזיים לתפעול בקרת האקלים היא מבורכת, ועדין נותר חלל אכסון גדול נוסף בחלק התחתון של הקונסולה המרכזית. המרחב לנהג ולנוסע שמלפנים טוב, אך מאחור המקום לברכי שני מבוגרים לא יותר מסביר, תוצאה של בסיס גלגלים קצרצר שעומד על 256 ס”מ. מה שיותר מפריע הוא שלמעט ריפוד חלקי דמוי עור, הפלסטיקה השלטת בלוח המכשירים ודיפוני הדלתות היא מהסוג המחוספס, הקשיח והלא נעים למגע. ג’יפ אולי מכוונת פרימיום, אבל תא הנוסעים של האוונג’ר ממש לא מרגיש כך.
מבחינה מכאנית אין בשורות, וכמו יתר הגרסאות החשמליות של הדגמים על בסיס פלטפורמה זו, מגיע האוונג’ר עם שילוב של מנוע קדמי המספק 156 כ”ס וסוללת 54 קוט”ש. למרות שמדובר ברכב עירוני בייעודו הביצועים לא משכנעים. את מלא כוח המנוע ניתן לקבל רק במצב ספורט וגם אז הזינוק נחוש בהתחלה אך תחושת צבירת המהירות מתמתנת מעבר למהירויות עירוניות. ביתר מצבי הנהיגה התחושה עצלה יותר. הסוללה אמורה לספק טווח של 400 ק”מ, אך בפועל עם צריכה ממוצעת של כ-15.5 קילוואט ל-100 ק”מ בתנאים לא תובעניים במיוחד הטווח הריאלי הוא באזור 340 ק”מ. אפשר להתנחם בעובדה שהסוללה הקטנה דורשת רק כחצי שעה של טעינה מהירה כדי להגיע לתכולה כמעט מלאה.
זה חבל כי מבחינה דינאמית ג’יפ אוונג’ר מתגלה כמוצלח למדי. עם היגוי בעל משקל נכון, תגובות זריזות לשינוי כיוון ומתלים שיודעים לסנן לא רע את רוב מפגעי הדרך, גם אם הם מפגינים קצת יותר מידי רכינה תחת עומס בפניות. ומה לגבי יכולת שטח? הכי בכל זאת, השם ג’יפ מתנוסס מלפנים. הנעה קדמית וצמיגי כביש בחתך 55 לא מבטיחים הרבה, למרות זוויות מרכב סבירות (גישה 20 מעלות, נטישה 32 מעולות),חמוש במערכת בקרת ירידה במדרון, מיגון תחתון למכלול הסוללה וגם מצבי נהיגה ייעודיים לשטח (בוץ וחול). היכולת של האוונג’ר בשטח לא מתעלה מעבר לכל קרוסאובר רך, כשלאלמנט של הגחון הפגיע מצטרף גם החשש מפגיעה במכלול הסוללה, כך שג’יפ הזה יסתפק בשבילים מתונים למדי. תכניות הנהיגה הייחודיות הן בעיקר גימיק שנועד לפצות במעט על היעדר אחיזה בשבילים אלו. גרסת הנעה כפולה שצפויה להיות מוצגת במהלך השנה אולי תצדיק יותר את השם.
כיוון חדש
כרכב פנאי חשמלי עירוני ג’יפ אוונג’ר בהחלט עונה על הציפיות. הוא נראה מצויין, תא הנוסעים שלו נעים, יש לו יכולות דינמיות מפתיעות לטובה והביצועים שלו מספקים. עם זאת, למעט כמה אזכורים עיצוביים אין בו שום דבר שנותן לך תחושה או הרגשה שמדובר בן לשושלת מהוללת של רכבי השטח, ומצד שני אין לו כיסוי ליומרות הפרימיום. זה היה בסדר גמור אם האוונג’ר היה מוצע במחיר דומה לזה של פיג’ו 2008 או אופל מוקה החשמליים עליהם הוא מבוסס, וניתן היה לסלוח לו גם על טווח הנסיעה הגבולי. אלא שבמחיר התחלתי של 180 אלף שקלים שמגיע עד ל-220 אלף שקלים לגרסה המאובזרת הנבחנת, גיפ אוונג’ר נמצא בטריטוריה בה יש מגוון של רכבי פנאי חשמליים, חזקים, מרווחים ומאובזרים יותר ועם טווח שימושי יותר. מולם היכולת לנפנף בשם המשפחה הנחשק עושה פחות רושם.
ג’יפ אוונג’ר e – תעודת זהות
מנוע: חשמלי קדמי, הספק: 156 כ”ס, מומנט: 25.6 קג”מ, תמסורת: ישירה, הנעה קדמית, בסיס גלגלים: 256 ס”מ, משקל: 1,500 ק”ג, מ-0 ל-100 קמ”ש: 9 שניות, מהירות מרבית: 150 קמ”ש:, צריכת אנרגיה ממוצעת (יצרן): 15.6 קילוואט ל-100 ק”מ, מחיר (רכב מבחן): 220,000 שקלים
