העתיד של מארק מרקז נראה ברור מאוד עד לפני הפציעה הקשה ששלחה אותו להחלמה ארוכה. האלוף הספרדי נראה ככל יכול, שולט על המסלול ביד רמה ומייצר רכיבה שנראית לא פחות מדמיונית ליד שאר הרוכבים על המסלול. והוא עשה את זה על האופנוע שנחשב לקשה ביותר לשליטה באליפות הזו.
קשה או לא, עם תלונות מרוכבים אחרים ובלי, מרקז וההונדה ציירו קווים כרצונם על המסלולים והספרדי רשם לזכותו ניצחון אחר ניצחון, אליפות אחר אליפות. ואז הגיעה התאונה ההיא. בתאונה כזו, עם השבתה ארוכה כל-כך, רוכב לא מאבד רק את הכושר והיכולת הפיזית שלו. הוא גם מפסיק להתקדם, מפסיק לפתח את האופנוע לטעמו, מפסיק להיות בחוד. קשה להוביל חבורה של רוצחים עם דם בעיניים כששנתיים כל מה שעשית זה לשמור על העצמות שלך.
אבל מרקז חזר, קצת באיחור לעונה האחרונה, ואפילו רשם שלושה ניצחונות מרהיבים. זה לא היה מרקז שהכרנו, זה שמשליך את האופנוע אל האייפקס בהחלקה, עם גלגלים באוויר, נופל בלי ליפול, מחליק על המרפקים. זה היה מרקז אחר, אבל עדיין כזה שניצח שלושה מרוצים כאמור. ואז, שוב פציעה, הפעם באימון, שוב הוא לא כאן. מתי יחזור? בעונה הבאה, אבל למבחנים הקרובים הוא עדיין לא יתייצב.
וזה גורם לתהות. האם מרקז, שהיה לשבור את כל השיאים כולם, באמת יוכל לעשות את זה. האם הוא יוכל לחזור ולהיות אלוף עולם. והאם הוא יצליח להאפיל על שיא האליפויות של הדוקטור. זה היה אמור לקרות בלי מאמץ, אחרי שרשם אליפות מספר 8 ב-2019. אפשר לשער, שלולא הפציעה, היה מסמן כבר את האליפות העשירית. אבל כאמור, זה לא קרה ובשנתיים האחרונות נהנו מיר וקווארטררו מההפקר. היום, מרקז, שיהיה בן 29 בפברואר הקרוב, נמצא במקום אחר לגמרי.
אליפות העולם ב-MotoGP מכילה בתוכה את הצמרת של רוכבי העולם. כמו בכל ספורט מקצועי מדובר באתלטים לכל דבר, חיות שמשלבות יכולת מנטלית ופיזית מזן אחר. גם בספורט הזה, העולם שייך לצעירים וגילם המקסימלי של האלופים בו, יורד בעקביות בכל עשור. מלזלי גרהם שלקח אליפות ב-1949 כשהוא בן 37 ועד איזה אחד, וולנטינו רוסי, שלקח אליפות ב-2009 בגיל 30. המספרים מראים בבירור – הגיל המקסימלי בו עדיין ניתן לקחת את האליפות הקשוחה הזו הולך ויורד.
אם נמשיך בקו שמסמנת ירידת הגיל הזו, נגלה שתיאורטית, מי שייקח את אליפות העולם הבאה ב-2022, יהיה בן 28 ומטה. סטטיסטית, זה לא מנבא עתיד מזהיר במיוחד למרקז. הפציעה הזו הגיעה בזמן שבו הוא אמור היה לשבור את כל השיאים, שנתיים-שלוש של סוף קריירה מפוארת, בהן הוא שובר שיאים, נלחם באריות הצעירים, ורואה את הפרישה בשנים הקרובות. את הזמן הזה, היא בילה בהחלמה, מייצר פער שלילי ענק בינו לבין השאר ומותיר לעצמו כמה שנים למלחמה אבודה.
קריאת השורות הללו ממלאת צער. מרקז באמת ובתמים הוא הרוכב הגדול ביותר בספורט הזה, הוא תמיד נראה כמו משהו שהמגבלות לא קיימות עבורו. לציין את כל השיאים שלו, זה על גבול הבלתי אפשרי, אבל בכל זאת נמנה כמה, רק בשביל להזכיר לנו, מה מסוגל היה הרוכב הזה לעשות.
שנתחיל? אלוף העולם הצעיר ביותר (20 שנים ו-266 ימים). הניצחונות הרבים ביותר בעונה (13). הניצחונות הרבים ביותר בעונת האליפות הראשונה (6). מנצח המירוץ הצעיר ביותר (20 שנה ו-63 ימים). הכי הרבה פודיומים בעונה (18). הכי הרבה נקודות בעונה (420). הכי הרבה פול פוזישנים (62). פול פוזישן וניצחון באותו המרוץ (37). הרשימה עוד מתארכת, אבל הבנו את הנקודה.
מול סטיסטיקת הגילאים של אלופי ה-MotoGP, עומדת הקריירה המרשימה של מרקז. ובהתנגשות בין שתי אלו מופיעה גם תקווה. “הזקן” האחרון שלקח אליפות היה וולנטינו רוסי כשהוא בן 30 כאמור. האליפות שלו, היא אנומליה בתוך ירידת גילאי האלופים – הזקן ביותר לפניו היה אלכס קריביליה שלקח אליפות בגיל 29. רוסי, הצליח להביס את הסטטיסטיקה מהבחינה הזו. ואם יש מישהו שיכול לעמוד מול המספרים האלו שוב, ולנפץ אותם, זה חייב להיות מרקז. כך שעוד לא אבדה התקווה.
