תסתפר, תתגלח, תמצא עבודה. זה מה שאבא שלי אמר לי. גדלתי כבן למעמד הפועלים בשפילד, צפון אנגליה. עזבתי את בית הספר כבר בגיל 15. לא בדיוק הפרטים שעוזרים לך להתקדם באנגליה של השנים ההן. אפילו לא טרחתי להוציא רישיון כי מכונית לא הייתה באופק. באנגליה אתה זז ממקום למקום בקלות באוטובוסים. די התבטלתי ומה שהעסיק אותי היה בעיקר סקס, סמים ורוקנרול.
אנשים מתחברים לסיפור שלי כי אני לא מנסה למכור כלום. הם אומרים הבחור הזה הצליח, אני יכול גם. הסיפור שלי לא הגיעה מתוכנית מסודרת. אין לי ציפיות ואין תוכנית עתידית. תמיד התמקדתי במה שאני אוהב והשקעתי בזה את האנרגיה. המכוניות זה תחביב שצמח, העבודה היומית שלי הייתה עיצוב בגדים וזה הפך לחברה מצליחה, הלוקיישנים שאני משכיר היום לצילומים התחילו אותו הדבר. דבר גרר דבר. לא גדלתי עם פריווילגיות, לא באתי מכסף. לכולם יש חלום, לא כולם מגשימים אותו ונלחצים לתוך מציאות שהחברה מכתיבה להם. הכול מתחיל ברעיון, באמונה ובצעד ראשון.
המהירות בפורשה הראשונה שלי הייתה משכרת, אבל הגשמת החלום הייתה ממכרת. מילדות היה לי סיפור אהבה עם פורשה. שלחתי מכתב לפורשה כשהייתי ילד, הם אפילו ענו. באנגליה יש תרבותית מוטורית עשירה. הרבה ספורט מוטורי מסביב. כשגדלתי אלו היו השנים של ג’יימס האנט, בארי שין וכמובן המכוניות. אבל החלום שלי היה 911. כשקניתי את הראשונה ב-1992 בגיל 25 היא עלתה לי 7500 דולר ונתנה לי תחושה של הגשמה עצמית. הרגשתי טוב. היא הייתה מהירה אבל זה לא היה הסיפור. תחושת ההצלחה וההגשמה הלהיבה הרבה יותר.
הכול אפשר, לך עם הבטן, זה פשוט מאוד. הרבה פעמים אנשים חושבים יותר מדי. כשיש לך רעיון כולם יסבירו לך למה הוא לא טוב. אנשים נכשלים לפני שהם מתחילים. אני הייתי זאב בודד, אף אחד לא אמר לי לא, כי לא שאלתי אף אחד. וזה קרה לי הרבה פעמים, עם הבגדים, עם הלוקיישנים, עם המכוניות. ולא מזיק גם, איך אתם אומרים, חוצפה (אומר את המילה בעברית). אני חושב שיש לי קצת חוצפה חיובית.
הסיבה שיש לי הרבה מכוניות היא כי היה לי תזמון מעולה. קניתי את מה שאני אוהב כשזה היה נגיש. לפני 20 שנה יכולת לקנות פורשה מעניינות במחיר נמוך מ-10,000 דולר. היום הן שוות פי חמש ויותר. תזמון זה הכול. גם במכוניות. וגם כאן אני עושה מה שאני אוהב. אנשים משפרים פורשה כבר עשרות שנים. אני משפר פורשה כמו שאני רוצה, מערבב אלמנטים שאני אוהב, מעולם המירוצים, מעולם ההוט-רוד. כמו עם הבגדים גם עם המכוניות אני מפרק ומרכיב באופן שיתאים לטעם ואהבה שלי.
המכונית הראשונה שלי הייתה בכלל טויוטה קורולה TC 2 שנת 1977. זה היה ב-1988 קניתי אותה ב-200 דולר ונהגתי בה בלי רישיון. אחריה, ב-1992, קניתי סאאב 900 טורבו מודל 1992. מאז אני אוסף פורשה. התחלתי עם 911 ועכשיו אני רוצה אחת מכל דגם ספורטיבי שפורשה ייצרה.
יש זמנים בלתי נשכחים בתוך מכוניות זה כל הסיפור במסע. וזה לא תמיד קשור למהירות. בשנה האחרונה היו לי שלוש נהיגות בפורשה קאיין. אין לי כזה ואני לא הלקוח האופייני של מכוניות כאלו. אבל אלו היו נסיעות מטורפות. חצינו את אוסטרליה ומדבר סימפסון וזו הייתה נהיגה מדהימה. לא ספורטיבית אבל בלתי נשכחת. נהגתי מבוגוטה למדיין בקאיין – עוד נהיגה יוצאת דופן. נסיעה בלתי נשכחת לא חייבת להיות ספורטיבית ומהירה.
עוד נסיעה שלא אשכח הייתה בפרארי F40. עצרו אותי בתוכה במיאמי. עשינו צילומים, ובסשן האחרון עצר אותי שוטר. לא היה לנו ביטוח, טסט ושום מסמך אחר. לא נעים. אבל זו הייתה אחלה נסיע וגם לסיים אותה בלי דו”ח הוסיף זכרון חיובי. מכוניות מייצגות מסע. אם אני רוצה לחזור בזמן אני נכנס ל-911 1965. אם בא לי להיות מהיר אכנס ל-227 שבניתי או ל-GT3 שלי. הכול שאלה של מה בא לך לחוות. במכונית אתה מנותק מהכול. אין הסחות דעת. אתה אף פעם לא יודע מתי הזמן שלך יעבור. תמיד יכול להוריד אותך אוטובוס. צריך ליהנות למצות את ההזדמנויות.
הכבישים המפותלים מושכים, מהנים וחופשיים יותר. הייתי עושה 40-50 מירוצים בשנה בין 2002 2008. כל סוגי המירוצים, הרבה הקפות והרבה משקולות נייר בצורת גביעים ולוחות. על המסלול אתה ממוקד יותר ואם אתה לא בעניין אין לך מה לחפש שם. במסלול יש חוקים, יש שליטה, יש לוחות זמנים, יש חוקים. לכביש אני יכול לגשת בחופשיות בלי לעמוד בכל תנאי המסלול בלי מנהלים ומרשלים. בלוס אנג’לס יש כבישים מדהימים וקרובים. אין קשר אמיתי לדעתי בין שני אלו אבל הכבישים הפתוחים זמינים וחופשיים יותר. הם גם מסוכנים יותר.
בתור ילד אתה מורד וכועס, זה חלק מטקס ההתבגרות. השנים עוברות ואז אתה מבין שהורים זה דור אחר והם רק נותנים עצה, זה סיפור מוכר. למרות שלא הקשבתי להוריי התקדמתי. ברור שהרגשתי טוב והייתי גאה. המשפחה שלי כמובן הייתה גאה גם בהצלחה שלי הפכתי להיות “מלון קליפורניה” – לשמחתי הם באו לבקר אצלי הרבה. ד”א לא הסתפרתי מגיל 15, מעולם לא הייתה לי עבודה אמיתית.
כתבה מהעבר: מי אתה מגנוס ווקר?
מגנוס ווקר משמש כיום כשגריר של פורשה בעולם. אורכיד ספורטס קארס, יבואנית פורשה לישראל, הזמינה אותו לכאן במסגרת חסות שהיא נותנת לכנס “נוח”. בכנס הוא נאם מול יזמים, שללא ספק קיבלו השראה מסיפור חייו.