גיפ רנגלר רוביקון, לא באמת צריך להציג את המכונה הזו. הרנגלר הוא הרכב היחיד בעולם שראוי לשאת את השם ג’יפ. בעיקר כי הוא הג’יפ. האמיתי. המקורי. לא יהיה כאן שיעור היסטוריה, לא עומד להזכיר את סבו המיתולוגי, משחרר העולם החופשי. הסיפור הזוה סופר כבר מספיק פעמים, יוצק תוכן משמעותי לתוך המותג הזה.
גם את השם רוביקון לא צריך להציג. כל דרדק יודע שאם זה רנגלר שכתוב עליו רוביקון הוא יכול לחצות את, אהמ…, הרוביקון. זה פחות או יותר הדבר הכי עמיד שעומד באולמות התצוגה. כאלו שיכלו לערער על היכולת הזו כבר לא מיוצרים. אז ג’יפ רנגלר רוביקון, מספר סיפור שלם עוד לפני שאתה בכלל מניע אותו.
אבל לא הכל שושנים כאן. שתי טענות ברורות צפות לי בראש לפני שאני יוצא לדרך. בעצם שלוש. קודם כל הדור החדש של הרנגלר מגיע עם הצהרות על ריכוך, עידון והתאמה לבסיס לקוחות גדול יותר – וזה אף פעם לא טוב עבור אנשים כמונו. העניין השני הוא המנוע. ה-I6 האגדי כבר עזב אותנו מזמן אבל עכשיו אנו מתבשרים שלארץ מגיעה יחידת הנעה אחת בלבד, כזו עם ארבע ציל’ בנפח 2.0 ל’. בגי’פ? לא מת על איך שזה נשמע. והעניין השלישי הוא המחיר. הרוביקון החדש מגיע לכאן עם קפיצת מחיר אדירה, כזו שמציבה את העלות שלו בתחומי פרימיום מובהקים. לא פחות מ-400,000 שקלים לג’יפ הזה.
בעצם יש ארבע נקודות שליליות אם סופרים את תוצאות מבחני הריסוק, הלא מחמיאים בעליל. לא מקובל בעולם המודרני, אבל עם יד על הלב אני לא חושב שזה משמעותי כאן. מי שרוצה את הדבר הכי עביר בשטח, לא ייתן למבחני ריסוק וציוד בטיחות מתקדם (שחסר כאן) להפריע לו. לדעתי החבר’ה האלו גם יעיפו את המובילאיי לתהום הקרובה. ולגבי הנקודה הזו לפחות אני יכול להסכים אתם.
וזהו לגמרי קהל היעד. עדיין. מי שחשש שהרוביקון הפך להיות רכב פנאי מפונפן, יכול להיות רגוע. יש כאן עדיין שלדת סולם חסונה, מתלים אדירי מהלך עם אפשרות ניתוק למוט הייצוב הקדמי, טרנספר עם הילוך כוח כמו שצריך. ה”ריכוך” מתבטא כאן באפשרות חדשה – 4H – שנותנת ליהנות מיתרונות ההנעה הכפולה גם בכביש. ואם על ריכוך דברנו, תא הנוסעים הוא המקום בו מרגישים את הקפיצה האדירה לפנים של הדור הזה. זה מתבטא בעיצוב תכליתי וייחודי שמצליח להיות גם נעים ומודרני. החומרים טובים יותר, יש הרגשה של עדכנות טכנולוגית עם צגים ועזרים שונים. מרגיש טוב.
הוא עדיין מרגיש קצת צפוף למידות שלי ואין כאן מדרס לרגל שמאל – דבר שלא הבנתי מעולם. אבל די עם הקשקושים הסטאטיים, בוא נצא לדרך. מנוע בעל ארבעה ציל’ ונפח של 2.0 ל’ נשמע לא מתאים כאן כאמור. הנתונים לעומת זאת נראים מתאימים גם מתאימים. זהו מנוע מוגדש שמפיק 272 כ”ס ובעיקר 41 קג”מ ב-3,000 סל”ד. המומנט, גבוה יותר מב-V6 הקודם מרמז על זמינות כוח טובה יותר. גם הגיר, מרובה יחסי-העברה (8 הילוכים) והמשקל שירד, אמורים לתת כאן תחושה נמרצת למדי.
וזה בדיוק מה שהם עושים. עם הנעה אחורית על הכביש הציבורי, למרות הבקרה שלא מתנתקת במצבים אלו לחלוטין, התחושה פרועה. הגלגלים האחוריים צווחים בכל לחיצה על הדוושה, המרכב מתחנן לצאת להיגוי-יתר בכל שינוי כיוון. כשנותנים למנוע הזה בעיטה הגונה, הוא מחזיר בלי להסס. הביצועים בכביש לא פחות ממצוינים למרות השהיית הדוושה והתגובה העצלה לעיתים של התיבה. מצד שני, כל השילוב הזה, קצת עצבני מדי לעבודת שטח עדינה, במקומות שבהם צריך לחבר קג”מ, קג”מ אל הקרקע. ועדיין, בשבילים מהירים נניח, המנוע הזה הוא חגיגה, חופר את הגלגלים גם לקראת מהירות תלת-ספרתית.
את סלעים, האבנים, והמעלות של צפון מדבר יהודה אחרי הגשם, שתה הרוביקון בלי מאמץ. המתלים מצמידים את הגלגלים לקרקע בצורה משכנעת, והוא פשוט מתקדם בנינוחות וללא דרמה. מעלות מבוצבצים בשרון – רק תבקש. רק במקרים קשים באמת, תזדקק לכל הארסנל שהרוביקון מעמיד לרשותך. והוא מעמיד, עם מתלים שונים לעומת עוד רנגלר שמשפרים את זוויות המרכב, נעילות מלפנים ומאחור, עם יחסי-העברה נמוכים יותר, אפילו הצמיגים מתאימים לעבודת שטח כאן. ואיזה כיף לפגוש רכב מודרני שההילוך הנמוך שלו באמת נמוך ומאפשר גלישה איטית במורדות בעייתיים. קל להרגיש שהשטח הוא המקום הטיבעי לרוביקון. גם בנסיעה וגם בעמידה. לא מכיר עוד מכוניות שלא טורקות את הדלתות שלהן מפתיחה בזמן עצירה על שפ”צ. ג’יפ.
אבל לכל היכולת הזו יש מחיר ברור, ואתה תשלם אותה בכביש. זה מתחיל מהגה לא מדוייק עם שטח מת ענק, התנהגות קופצנית (ששופרה אבל עדיין מורגשת) ובעיקרי רעשי כביש ומכלולי הנעה. זה המחיר של המבנה הבריוני הקלאסי הזה של שלדת סולם וסרנים חיים. זה המחיר שאתה משלם את יכולת העבירות הנונשאלנטית של הרוביקון.
ויש עוד מחיר. 400,000 שקלים. המון כסף למשהו ממוקד כזה. ואמרתי כבר לחתום את פסק הדין האישי שלי לגביו: הרוביקון נפלא, ג’יפ אמיתי בעולם של רכיכות-כאילו-שטח, אבל המחיר הזה הייתי קונה כמה רכבים שיישרתו אותי במקביל. ואז נפל דבר. נזכרתי שאפשר לפרק כאן את הדלתות, הגג, את השמשה הקדמית ועוד.
זה לוקח שעה פלוס מינוס ובשביל להוריד את הגג חייבים עוד יד. בעצם – את ההרכבה, כולל הגג, ביצעתי לבד – אז אולי עם קצת תושייה, מחשבה וכוח אפשר בכל זאת לבצע זאת ללא עזרה. נסיעה קצרה באיזור השרון ברוביקון המופשט פערה את עיניי תרתי משמע. עברו אולי 20 שנה מאז שנהגתי על סיקס בתצורת גוף דומה וכבר שכחתי כמה זה כיף. תחושה אמיתית של אוויר, של חופש, של נתיב אחר בתוך העולם הרבוע הזה. גם בכביש ובוודאי שבשטח. חוויה שגרמה לי להעריך עוד יותר את מה שיש לרוביקון להציע. ושוב להצטער על מחירו המופלג, כזה שיהפוך אותם לנחלתם של אנינים מעטים.
נתונים: טורבו, 1,995 סמ”ק, 272 כ”ס ב-5,250 סל”ד, 41 קג”מ ב-3,000 סל”ד, 2,103 ק”ג, 8.5 ק”מ/ל’ (מבחן), 400,000 שקלים