יותר משלושה חודשים עברו מאז שביצענו איזו שהיא התקדמות עם האפריליה RS125 שלנו. למי ששכח בפרק הקודם הנענו אותו והזמנו לא מעט חלקים מסדנה אנגלית שמתמחה במנועי שתי-פעימות.
כרגיל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. החבילה מתעכבת כאן יותר מחודש במכס, נעלמת מהמעקב של חברת השילוח, צצה בחזרה יחד עם טלפון מהרשויות. הפקידה הנחמדה בישרה לי שהחבילה אכן כאן, אבל היא סובלת מנזקי מים, מלאה בחלודה והארגזים קרועים. עוד לפני שהספקתי להגיב, המדינה שלחה את החבילה לשולח. חברת השילוח נשאה באחריות וחלקים חדשים נשלחו בשנית.
בפעם הזו, העניינים תקתקו אחרת ותוך שבועיים הביא שליח את הארגז מלא התופינים אל דלת המוסך של גילי. בארגז, כל טוב היבשת הישנה, חלקי מנוע רבים, שסתומי כוח, מערכות יניקה וקרבורטור, רכיבי הצתה ועוד רבים וטובים. עלות תכולת הארגז כ-8,500 שקלים ועוד כ-700 שקלים שנגבו במיני עמלות שחרורים ותירוצים אחרים.
אפשר להתחיל להרכיב?
ככה חשבתי בכל אופן. גילי, חשב אחרת. היות ובארגז נחים חלקים חדשים וייעודיים, הוא מעדיף לעשות את הכיוונים הראשוניים על הרכיבים הבלויים שמצויים במנוע המקורי. “מבחינתי סע עליו עד שהוא יתפוצץ” כך אמר והוסיף: “עדיף ללמוד ולהבין אותו על המנוע הישן ולהגיע מוכן לחלקים החדשים”. קשה שלא להסכים.
מה שכן ניאות האדון לבצע, זה כיוון מחדש והתקנה של שסתום הפליטה החסר. הרכיב החסר הזה, שמישהו פשוט ביטל באופנוע שלנו, גרם לרצועת הכוח להיות ענייה ודקה מאוד. אחרי כמה משחקים וכיוונים בנסיעת המבחן הראשונה – עולם אחר. זה עדיין שתי פעימות שאוהב וצריך סל”ד אבל הוא עובד גם למטה, בסל”ד נמוך יותר. מרגיש בשרני פתאום לאורך המיד-ריינג’ ומפוצץ כצפוי מעל 8,000 סל”ד. תענוג. פתאום אפשר לרכוב עליו.
עכשיו אני כבר רוצה לעלות למסלול איתו. זה מרגיש כאילו אפשר לעבוד איתו. ואכן סמוך לסיום השלב הזה, התבשרתי על יום מסלול של אפריליה בפצאל בניהול רייסטראק של שי לב. אין הזדמנות טובה יותר מזו, לחנוך את ה-RS חשבתי לעצמי. הצמיגים היבשים חייבים להיות מוחלפים אמרתי. היות ולא מצאתי שום סליקס במידות הנכונות, הרכבתי צמיגים במידות גדולות יותר – רק בשביל לגלגל אותו על המסלול.
בגדול – מעשה שלא ייעשה. צמיג גדול מדי על חישוק קטן מדי עשוי לפגוע בשטח המגע של הצמיג באספלט. גרוע מכך, בגלל כיפוף לא טבעי של הצמיג עלול להיווצר אובדן אחיזה פתאומי. כל אלו לא ממש עניינו אותי. לא הגעתי בשביל לדחוף אותו לקצה. המטרה היתה להריץ אותו, לתת לו להגיע לטמפרטורת עבודה ולחזור עם רשימת ריג’קטים מסודרת, כזו שתטופל בפעימה הבאה.
מה שטוב ומה שלא
גילי לא רק כיוון קרבורטור והתקין את שסתום הפליטה מחדש, הוא גם ליטף את מערכת ההצתה ארוכות. השינוי הזה, לקח את המנוע צעד אחד קדימה. הוא פתאום מגיב כמו מוטוקרוס, טס מהר וחזק במעלה הסל”ד. החסרון – אין התנעה חשמלית יותר. אופנוע מסלול או לא אופנוע מסלול.
ועל המסלול, מהשנייה הראשונה, הכלי הזה מראה ממה הוא בנוי. אני יודע מה אופנוע מסלול קל יכול לעשות על מסלול טכני כמו פצאל. אבל לא האמנתי שבמצבו הנוכחי האפריליה הזה יצליח להרשים אותי. עם רגליות עקומות ורועדות, עם מנופים סיניים לא מכוונים, מתלים שלא נגעו בהם, רפידות שאלוהים יודע מה מצבם, צמיגים לא מתאימים ובוכנה חרוטה עד עמקי נשמתה (רשימה חלקית מאוד). למרות כל אלו הרגיש האפריליה לא פחות מנפלא על המסלול. קליל, מתמסר עם יציבות כיוונית מפתיעה לזבוב כזה. גם בקטעי האספלט המאתגרים יותר של פצאל הוא ספג, הגיב והמשיך מבלי למצמץ.
המגבלה הגדולה ביותר היתה הצמיגים. בלי יכולת לדעת איפה נמצא הגבול, עם הפרשי טמפ’ של עשרות מעלות בין הקדמי לאחורי, אי אפשר היה באמת לדחוף אותו. בכל פנייה יש תחושה שאפשר לבלות כאן בעוד עשרה קמ”ש לפחות. ויש גם את המגבלה שלי, פשוט לא מצליח למצוא תנוחה נכונה עליו. זמני ההקפה, שנעו סביב 54 שניות, מראים טוב את הבעיות האלו. בצד המשמח – אלו דברים שקל יחסית לפתור.
חזרה לשולחן השרטוט
איזה טריפ זה לשמוע את הצרצר הזה עף סביב למסלול. רק הפסקול הזה היה שווה את כל הדרך שעשינו עד עכשיו. הסיבוב הזה גם גרם לי להבין טוב יותר את מה שתאורטית ידעתי כבר קודם. עם כל הכבוד לחלקי המנוע המשופרים, יש שתי משימות עיקריות כרגע. האחת היא למצוא צמיגי מירוץ שמתאימים ל-RS והשנייה היא לייצר לי סביבת עבודה נוחה ונעימה יותר באוכף. על שתי אלו ועוד, בקרוב.