לשם טסטהרוסה יש המון משמעות בהיסטוריה של פרארי, עוד מסוף משנות ה-50 בהן היצרנית השאפתנית ממראנלו כיכבה על המסלולי המרוצים עם ה-250 TR שזכתה לשמה בזכות המנוע עם ראשי מכסי השסתומים בצבע אדום. רוב חובבי הרכב זוכרים דווקא את השם טסטהרוסה בזכות מכונית הספורט GT בעלת המנוע המרכזי שהחליפה את הברלינטה בוקסר. כעת, אחרי יותר מארבעה עשורים, פרארי מחזירה לחיים את השם טסטהרוסה, הפעם בצמוד למחליפה של ה-SF90, וזה פשוט מתבקש לעשות השוואה בין העבר להווה.
אייקון עיצובי מול מראה עתידני
פרארי טסטהרוסה שהופיע השנת 1984 היא אולי אחת המכוניות המזהות ביותר עם שנות ה-80, בעיקר בזכות העיצוב הבלתי נשכח שהיה חדשני ועתידני לזמנו עם אלמנטים שהפכו אייקונים כמו כונסי האוויר הצידיים, החיפוי האחורי השחור מעל יחידות התאורה וכמובן הפנסים הקופצים (אבל כאלו היו לכל מכונית ספורט בתקופה). גם העובדה שהיא כיכבה בלהיטי המרקע ובמשחקי וידאו עזרו לקבע את מעמדה.
בניגוד למגמה כיום, ולמרות האחזור של השם רב ההילה, פרארי 849 ממש לא מעוצבת בסגנון רטרו. אם כבר היא מלבישה על המראה המוכר של ה-SF90 אותה היא מחליפה את הקו העיצובי העדכני של פרארי עם אלמנטים אותם ראינו ב-12 צילינדרי (עם החיפוי השחור הקדמי הוא אזכור בכלל לדייטונה הקלאסית) ומבנה הקורה האחורית המחלקת את חיפוי הגג והחלון האחורי. אזכורי הרטרו היחידים שאפשר למצוא ב-849 הם בדמות הספויילר האחורי המחולק לשניים שמאזכר את מכונית המסלול 512 S ואת מכסי התדלוק והטעינה העגולים והמוכספים ששוברים את המראה הנאו עתידני.לא בטוח שה-849 תהפוך לאייקון, אבל בהחלט אפשר לזהות אותה עם דור המוצרים הנוכחי של פרארי.
היברידי מול 12 צילינדרים
לשתי המכוניות ישנו מנוע בנזין הממוקם במרכז המכונית לפני הגלגלים האחוריים, אבל כאן כמעט נגמר הדמיון בין יחידות ההנעה של השתיים. הטסטהרוסה של שנות ה-80 עשתה שימוש נוסף במנוע 12 הצילינדרים השטוח של פרארי שהחל את דרכו ב-365 GTB4 בשנת 1964 ועוד לפני כן על מסלול המרוצים. לטסטהרוסה של 2025 יש רק שמונה צילינדרים, אך הוא חלק ממערכת הנעה היברידית נטענת שכוללת גם מנוע חשמלי ומאפשרת לנסוע עד 25 ק”מ על חשמל בלבד. פער הדורות בא לידי ביטוי גם במספרים.
המנוע האטמוספרי של פרארי טסטרוסה ההיא חילץ 390 כ”ס מנפח של 4.9 ליטרים, מספרים מרשימים לזמנם אך צנועים למדי עד מביכים בסטנדרטים של ימנו. מנוע ה-V8 של הטסטרוסה החדשה מספק 830 כ”ס בסיוע צמיד מגדשי טורבו, כשיחד עם שלושה מנועים חשמליים (כולל שנים מלפנים) עומדים לרשות הנהג 1,030 כ”ס. במילים אחרות, הספק גבוה כמעט פי 2.5. וזה לפני שהזכרנו פליטת מזהמים נמוכה יותר וצריכת דלק עדיפה שלא באמת מעניינים מישהו שקונה פרארי.
טכניקה מול אלקטרוניקה
פרארי טסטהרוסה הביאה שנות ה-80 את שיא ההתפתחות המכאנית בעולם מכוניות הספורט, רגע לפני שהאלקטרוניקה החלה להתערב ולקחת את המושכות. את יכולות הכביש והמסלול שלתה הפיקה הטסטהרוסה על ידי שלדת צינות פלדה קשיחה בשילוב מתלי עצמות עצמה מלפנים ומאחור, שם גם היה סידור ייחודי של צמד בולמים לכל גלגל המחוברים לתת שלדה עצמאית. עזרי נהיגה? ABS? אפילו הגה כוח לא היה לה.
פרארי 849 טסטהרוסה לעומתה לוקחת צעד נוסף קדימה את שילוב מערכות העזר האלקטרוניות לטובת קיצור זמני ההקפה, עם מרכבות בקרת אחיזה ו-ABS המשנות את אופי הפעולה שלהן בהתאם למידע המתקבל משלל חיישנים המנטרים את העומסים ותאוצה בשישה ממדים. גם האווירודינמיקה וכוח ההצמדה שופרו והתוצאה היא זמן של דקה ו-17.5 שניות להקפה סביב מסלול הניסויים של פרארי.
בעיית משקל?
כמעט בכל המקרים המכוניות המודרניות כבדות בהרבה מאשר המכוניות בעבר, ופורשה 911 טורבו S החדשה שנחשפה לפני מספר ימים היא דוגמא מצוינת לכך. בהתאם לכך, היה ניתן לצפות של ה-849 טסטהרוסה תהיה מכונית כבדה בהרבה מהמקור, בטח בהתחשב בעובדה שיש לה מערכת הנעה היברידית, הנעה כפולה עם שני מנועים חשמלים מלפנים וסוללה שממוקמת ברצפת הרכב.
ובכן, ה-849 כבדה יותר מהטסטרוסה של שנות ה-80, אבל הרבה פחות ממש ההייתם חושבים. משקלה היבש של ה-849 בגרסה הקופה עומד על 1,570 ק”ג, רק 70 ק”ג יותר מאשר הדגם הקלאסי. וזה ממש לא הרבה בהתחשב באיכות החיים המשופרת בקוקפיט, קשיחות המרכב ותוספת מערכות הבטיחות. ומי שיבחר בחבילת המסלול המכונה “אסטה פיוראנו” יחסוך עוד 30 ק”ג הודות לשימוש נרחב עוד יותר בטיטניום וסיבי פחמן.
מהירות כפולה
אחרי שנגענו במנוע ובמשקל, אי אפשר להתעלם כמובן מהביצועים ויש נתון אחד שיבהיר את הפער העצום כאן. לטסטה רוסה משנות ה-80 היה יחס משקל הספק של 3.8 ק”ג לכ”ס או 258 כ”ס לטון ששמו אותה בזמנו גבוה בצמרת של מכוניות הספורט. ב-849 כל כ”ס מזיז 1.5 ק”ג בלבד עם יחס של 656 כ”ס לטון.
במספרים אבסולוטיים זה אומר שבזמן שלטסטהרוסה ההיא נדרשו 5.8 שניות להגיע ל-100 קמ”ש, ל-849 נדרשת רק חצי שניה יותר כדי להגיע ל-200 קמ”ש (כדי להגיע ל-100 קמ”ש היא זקוקה רק ל-2. שניות). בפער כזה זה כבר לא משנה שהטסטהרוסה מסוגלת להגיע ל-290 קמ”ש, כי כשזה יקרה ה-849 כבר תהיה הרחק משם והרבה מעבר ל-330 קמ”ש.