בהנחה ואתם מחפשים רכב קרוסאובר משפחתי, שוק הרכב הישראלי עמוס בעשרות דגמים בטווח מחירים רחב ועם תצורות הנעה שונות שיכולות להתאים לצרכים של לקוחות שונים. אבל אם אתם זקוקים גם לשורת מושבים שלישית, אז האופציות שלכם כבר מצטמצמות משמעותית – אלא אם אתם יכולים להרשות לעצמכם אלטרנטיבות פול סייז בטווח של 300 אלף שקלים ומעלה.
המציאות הזו קבועה כבר למעלה מעשור בשוק שלנו, ובין מיעוט האלטרנטיבות הללו מצליח להתבלט מיצובישי אאוטלנדר, שהפך לאחת הבחירות המועדפות על מי שמחפש קרוסאובר 7 מושבים במחיר נגיש יחסית ובממדים לא גדולים מידי. הדור הנוכחי של מיצובישי אאוטלנדר נמצא איתנו כבר כמעט 5 שנים, וזה מחייב את מיצובישי להעניק לו עדכונים הכרחיים כדי לשמר את התחרותיות שלו, לצד ניסיונות לדחוף אותו למחוזות הפרימיום הנחשקים. האם זה מספיק? זה בדיוק מה שיצאנו לבדוק.
עדכון ממוקד
חיצונית השינויים שנעשו באאוטלנדר מינוריים. עדכונים קלים לשבכה הקדמית ולפגוש הקדמי אמורים להקנות חזות מודרנית יותר ולשפר את אווירודינמיות קלות, אבל זה לא משהו שאפשר לעלות עליו אם אין לכם במקרה מנהרת רוח בחצר האחורית. יש יחידות תאורה חדשות, עיצובי חישוקים וגווני מרכב חדשים, אבל בסופו של דבר האאוטלנדר נותר כפי שהוא – רכב פנאי המשדר מראה מגודל ותפוח יחסית לגודלו האמיתי. אחרי הכל, עם 472 ס”מ מפגוש לפגוש הוא ארוך ב-12 ס”מ מטויוטה ראב 4 (שהוא כידוע נטול שורת מושבים שלישית) אך בסיס הגלגלים עומד על 270 ס”מ שהם ס”מ אחד בלבד יותר מהראב. למראית העין המגודלת תורמים גם חישוקי 20 אינץ’ שהם סטנדרט בכל רמות הגימור, למעט זו הבסיסית, ומרווח גחון נדיב יחסית לקטגוריה של 20.4 ס”מ.
הבשורה בתא הנוסעים מגיעה מכיוון מערכת מולטימדיה חדשה הנפרשת על גבי מסך רוחבי 12.3 אינץ’ ומגובה במערכת שמע איכותית מתוצרת ימאהה. הקונסולה שבין המושבים הקדמיים עוצבה מחדש ומשתלבת עם פאנל הפיקוד על בקרת האקלים הנאה למראה ונוח לתפעול. במיצובישי מבטיחים שיפור באיכות החומרים, דבר שמורגש ברמת הגימור הבכירה אותה בחנו עם ריפודי עור רכים בגימור מעוין שממשיכים אל דיפוני הדלתות ומשתלבים לרוחב לוח המכשירים. עם זאת, דווקא תוספת מוצלחת זו מדגישה שאחרי הכל זו מיצובישי, מה שבא לידי ביטוי בדיפוני הפלסטיק הקשיחים והכיסים בדלתות שמרגיש חלול במעט יחד עם מתגים ומנופים שנשארו למזכרת מהדור הראשון של האאוטלנדר.
בסופו של דבר התחושה הכללית בתא הנוסעים מרגישה מודרנית ואיכותית מבעבר, לצד תנוחת נהיגה גבוה ושלטת ומרחב טוב מלפנים. מאחור העסק קצת יותר מורכב. המרחב בשורת המושבים השניה טובה מאד לשני מבוגרים בהנחה שוויתרתם על האפשרות לדחוק בן אנוש כלשהו לשורת המושבים השלישית. שם כדי לאפשר מרחב מחיה סביר לילדים עד גיל 10, נדרשת התפשרות משמעותית במרחב המחיה ליושבי שורת המושבים השניה. תזכורת לכך שפתרון שבעת המושבים באאוטלנדר כמו ברוב בני קבוצתו הוא לשימושים אקראיים בלבד. הנדבר נכון גם לגבי תא המטען שבפריסה של שורת המושבים השלישית הופך לסמלי בלבד.
מעבר לשיפורים הנזכרים לעיל, במיצובישי מבטיחים גם שיפור משמעותי באיכויות הנסיעה של האאוטלנדר, ובשביל לבדוק זאת צריך להניע, לשלב ל-D ולצאת לדרך. מתחת למכסה המנוע של מיצובישי אאוטלנדר נמצא אותו מנוע 2.5 ליטר אטמוספרי המספק 181 כ”ס ללא שום סיוע היברידי כלשהו המתבקש בימנו, כשהוא משודך לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה. כמו בעבר ניתן לקבל את מיצובישי אאוטלנדר בתצורת הנעה קדמית (כמו רכב המבחן) או עם מערכת הנעה כפולה בחלוקה משתנה המאפשרת יכולת שטח מסוימת. ישנה גם גרסת PHEV שמיצובישי הייתה בין החלוצות בתעשיה להציע יחידת הנעה שכזו, אך היא אינה מגיעה ארצה משיקולי מחיר.
אז זה אומר שנשארנו עם אותו שילוב מוכר שעובד בסך הכל באופן יעיל, בהתחשב במגבלות התצורה. זה אומר שבשיוט והתנהלות מתונה האאוטלנדר מרגיש נעים למדי, אך כשזקוקים לכוח הסל”ד עולה והתחושה המתקבלת היא מתאמצת מידי ללא גיבוי תואם ביכולת צבירת המהירות. עם זאת, למעט בעליות או בעומס מלא הביצועים של האאוטלנדר מספקים, וניכר שיפור ברמת בידוד רעשי המנוע ותיבת ההילוכים עד 4,000 סל”ד. צריכת הדלק הממוצעת במהלך המבחן עמדה על 10.2 ק”מ לליטר כשבהתניידות נינוחה ניתן להתקרב לצריכה הרשמית של 11.5 ק”מ לליטר – נתון שכבר לא ממש משכנע בימים היברידיים אלו.
אופי יחידת ההנעה מעודד נסיעה רגועה, וזה משתלב היטב עם אופי המתלים. ההאוטלנדר מגיע אלינו מארה”ב ובהתאם לקהל היעד כיול המתלים הוא על הצד הרך. זה אומר יכולת ספיגה לא רעה במהירויות נמוכות, על אף החישוקים הגדולים, אך גם תחושה של חוסר ספיגה וריסון מספק בכבישים גליים וככל שעולה המהירות. גם כאן מורגש שיפור ביחס לאאוטלנדר היוצא, בעיקר עם פחות נדנודים על ציר האורך. עם זאת, כאשר מנסים לפנות בנחידות המשקל הגבוה בשילוב וזוויות הגלגול וההיגוי הלא מתקשר מבהירים מהר מאד שכדי להוריד קצב, על אף שבסך הכל שרמת האחיזה טובה ההתנהגות צפויה.
מציאות משתנה
מתיחת הפנים אותה עבר מיצובישי אאוטלנדר מעניקה לו עדכון בנקודות הנחוצות. מראה קצת מודרני יותר, תחושה יותר איכותית בתא הנוסעים (לפחות ברמות הגימור הגבוהות) כשלצד זאת מורגש שיפור בבידוד הרעשים ואופי פעולת המתלים. כל אלו יחד עם התכונות המוכרות של האאוטלנדר הופכים אותו לבן לוויה מוצלח כרכב משפחתי, בהנחה שאתם אל באמת בונים על שורת המושבים השלישית בתור פתרון לטווח ארוך.
יחד עם המוניטין של מיצובישי והביקוש בשוק היד השניה זה בהחלט היה יכול להספיק כדי לשמר את ההצלחה של ההאאוטלנדר בסגמנט ה-7 מושבים. אלא שבמציאות הנוכחית הוא לא צריך להתמודד רק מול המתחרים הוותיקים כמו סקודה קודיאק ואחיו התאום ניסאן אקסטרייל, אלא גם מול האופציות מסין שמגיעות עם יחידות הנעה היברידיות חזקות וחסכוניות יותר ואבזור עשיר לצד תמחור אגרסיבי. זה כבר הופך את המשימה של האאוטלנדר לקשה מתמיד.
מיצובישי אאוטלנדר Luxury – תעודת זהות
מנוע: 2,488 סמ”ק, 4 צילינדרים בנזין, הספק: 181 כ”ס ב-6,000 סל”ד, מומנט: 24.9 קג”מ ב-3,600 סל”ד, תמסורת: אוטומטית רציפה, הנעה קדמית, בסיס גלגלים: 270 ס”מ, משקל: 1,785 ק”ג, מ-0 ל-100 קמ”ש: 9.7 שניות , מהירות מרבית: 190 קמ”ש, צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 11.5 ק”מ לליטר, מחיר: 249 אלף שקלים
