תחילת שנות ה-90′ היו תקופה מרגשת בעולם כולו וגם במאזדה. נישאת על ההד החיובי של המיאטה החדשה שרק יוצרה ובדרך להיות המותג היפני הראשון שזוכה ב -24 שעות של לה-מאן (עם מנוע רוטורי ב-1991). זמנים טובים.
ובזמן רווחה ואופטימיות רוצים לגלות דברים חדשים, כך נולדה תחרות פנימית בחברה. צוותים ממחלקות שונות התמודדו עם רעיון הניידות האישית. מתוך התחרויות השונות והתוצאות שמתאימות לתקופה ההיא, נולדה גם רעיון חכם ומוזר שאף זכה בתחרות האמורה. מוזר אבל נראה מושך וכיפי גם היום.
“מכונית המזוודה” של מאזדה היא קונספט תלת-גלגלי, עם חזון להתניידות קלה, בשדות תעופה למשל. יוצריה, קבוצה של שבעה מהנדסים מיחידת הבדיקה והמחקר של מאזדה, קיבלו תקציב קטן כדי להגשים את החזון. לאחר שרכשו קטנוע ואת המזוודה הקשיחה הגדולה ביותר שמצאו – הם התחילו לעבוד. התוצאה הייתה פשוטה אך גאונית, עם חלקי קטנוע כולל מנוע דו-פעימתי זעיר וחלקי מזוודת סמסונייט. זמן ההרכבה אורך פחוות מדקה: מסובבים את הגלגל הקדמי למצב זקוף דרך חלק נשלף של המזוודה, מכוונים את הגלגלים האחוריים, שמים את המושב במקום ולדרך. עם פחות משני כ”ס המזוודה הזו יכולה להגיע עד 30 קמ”ש.
משעשע. מכונית המזוודה הזו נראית מהנה למדי. אנחנו חושבים על מרכז הכובד הנמוך וישר היינו שמחים להשתעשע איתה על איזה משטח חלקלק. אולי לשים שם מנוע רציני יותר… מצד שני עם 32 ק”ג היא לא הייתה פרקטית. מכאן שהתוכנית הזו נגנזה. היא כן הפכה להיות מעין פרסומת מתגלגלת לחשיבה השונה של מאזדה. התגובות גרמו למאזדה לבנות עוד שתים כאלו לטובת קידום ופרסום בארה”ב ואירופה. משלושת המזוודות האלו, נותרה רק זו שהגיעה לארה”ב. היפנית נהרסה והאירופאית נעלמה בנסיבות לא ידועות.
היום אף חברה רצינית לא תרשה לעצמה לפרסם פרויקט כל-כך בסיסי ולא מהוקצע באופן גלובלי. אולי זה בדיוק מה שמקסים אותנו במכונית המזוודה הזו. מזכרת מלפני 30 שנה, מעידן פשוט יותר, ישיר יותר והרבה פחות מתוחכם.
