קלאסיקה שרירית: תאומות לא זהות

שברולט קורבט החל את דרכו לפני קצת פחות משבעים שנה, אי שם ב 1953, כמכונית ספורט דו מושבית, עם מנוע ממוקם בחזית. מהדור הראשון התאפיין הקורבט במרכב בנוי מחלקי פלסטיק ובעיקר מסיבי זכוכית. סיבי הזכוכית אפשרו לעצב את הקורבט בצורה מאוד ייחודית, דבר שהיה קשה בימים ההם להשיג בעיבוד פח. המודל הראשון הוצג ב 1953 כרכב קונספט, לאחר שמיירון סקוט הגה את שמו – “קורבט”, מקורו בכינוייה של ספינת מלחמה קטנה וקלה לתמרון. השם אומץ ואושר באופן רשמי ע״י ג׳נראל מוטורס. היה זה רכב דו מושבי מיוחד עם גג נפתח. מאז, הפך הקורבט למכונית הספורט האמריקאית הפופולרית ביותר שמסמלת את החופש ואת ההרפתקנות.

חלקו הקדמי של הדור הראשון אוכלס ע״י מנוע 6 צילינדרים בנפח 3.85 ליטר שפיתח 150 כוחות סוס. היצור נמשך 10 שנים, בהן גרסאות שודרגו ומנועים הוחלפו והוגדלו. הקורבט ממשיך את דרכו עד היום לאחר שעבר שבעה דורות, C1 עד C7. בחלקו המרכזי של הדור האחרון, C8, שוכן מנוע 6.2 ליטר שמונה צילינדר שמפתח כ 500 כוחות סוס. הדור השלישי, C3, עליו נדבר בהמשך, יוצר בין השנים 1968 עד 1982 ו-542,741 יחידות ירדו מפס היצור באותן שנים.

במעמד הקנייה, במיאמי ארה״ב, הקורבט (C3 שנת ייצור 79׳) היה במצב מקורי לחלוטין. עוד לפני הבאתו לארץ שופצו המנוע והגיר וכך ייבא אותו שמעון כפינוק ליום הולדתו ה-50, ומאז הוא והקורבט יחד כשש וחצי שנים. מנוע מקורי 5.7 ליטר, 350 כ״ס, תיבת הילוכים מקורית, 3 הילוכים, הגה וברקסים – מקוריים אף הם. בארץ החל השדרוג של המנוע: מערכת נייטרו, קאמשאפט, מערכת הזרקה וחיזוקים.

מאחר ושדרוגים אלה לא סיפקו את מבוקשו של שמעון, ביחס להשקעה שנעשתה, החליט שמעון לשדרג שוב, רק שהפעם בצעדים דרמטיים יותר. המנוע הוחלף למנוע חדש יותר (LS3), שלפי תאורו של שמעון כנראה שהיה שייך ל-ZR1 שהיא הגרסה המחוזקת ל- C6, בנפח 6.2 ליטר – הדור השישי של הקורבט. גם תיבת ההילוכים הוחלפה למשופרת וחזקה יותר, כדי ש”עדר הסוסים”, 650 כאלה, יועברו ביעילות רבה אל הגלגלים האחוריים. השלדה שופצה וחוזקה כבר בסבב הראשון של השדרוג. כל שאר החלקים, כמו ההגה והברקסים חוזקו, על מנת לפעול יעיל בהתאם לעוצמת המנוע.

קוטרם של הברקסים גדל ל-14 אינטש שנתמכים בעת הצורך ע״י שש בוכנות לכל קליפר. בעקבות הגידול של הברקסים גדלו גם הג׳נטים לקוטר 18 אינץ’ (15 אינץ’ במקור). עקב החלפת מנוע וגיר לחדשים (יצור בעשור השני של המאה הנוכחית), המחוונים הפכו אף הם למודרניים ודיגיטליים והם מחוברים למחשוב החדש שהתווסף. בחזית קיבל הקורבט פנסי קסנון לשדרוג הניראות. תוספת זו מקנה כניסה מרשימה יותר לרחבה. למרות השיפורים המהותיים ותוספת הכוח המשמעותית, המושבים המקוריים נשארו בקוקפיט, דבר שלא מפריע לשמעון לספוג את התאוצות מדי פעם. מה נשאר? אחרי שהחשבון של שמעון יתאפס לאחר השדרוג הגדול הזה, יגיע גם תורו של הצבע החיצוני. בינתיים, גם הצבע המקורי, כסוף, מרשים לא פחות. יש לי רק משפט אחד לסיכום הפרוייקט של שמעון: מי שלא מעז, לא מזיז. נקודה.

כבר מהרגעים הראשונים השיחה התנהלה באופן נעים ושוטף, דבר שהצביע על כימיה ושיתוף פעולה מלא ביני לבין מיימון, החבר החדש שרכשתי בזכות האהבה שלנו לרכבי אספנות ושל מיימון לקורבט בפרט. לאחר כמה שאלות חימום כמו: “מהו נפח מנוע (5.7 ליטר), כמה צילינדרים (ברור…) ואיזה שנה האוטו (81׳), החלה הלשון להתגלגל והאווירה הפכה ללבבית ושוטפת.

מימון מספר שהקורבט שברשותו נקנה בארצות הברית ויובא לארץ ע״י חבר. הוא עצמו הפך לבעלים החוקיים של הרכב לפני כשנתיים. הסיבה שיצרתי קשר עם מימון היא שהקורבט שלו מקורית מכל בחינה: מנוע, גיר, ג׳נטים, ברקסים, המרכב ופנים האוטו, הכל מקורי, או כמעט הכל. מה שלא מקורי הם שני המפלטים בשני צידי המרכב, תוספת אישית של מימון, והם מקנים לקורבט מראה מרשים. מתחת למכסה, המנוע נושם דרך קרבורטור 4 לועות שהחליף את מערכת ההזרקה המקורית, בגלל שהייתה גורמת לתקלות.

מה תפקידו של הקורבט במשפחה? לדבריו, מימון ומשפחתו (או אם תרצו בנו) נהנים מהאוטו בטיולים, בסופי שבוע ובחופשות. לפעמים משמש גם להסעה לחוגים. רכב של יום יום הוא בהחלט לא.

מה האוטו בשבילך? למה קורבט? ״ חלום ילדות״; ״זה הוואוו של הילדות״; ״כשהייתי ילד ראיתי את השלמות ואת היופי של הרכב, את העוצמה, את הגודל, את הצורה״; ״עד היום אני לא מוותר על החלק של הקרבורטור. כשאני מניע, גם הרעש, גם הריח, מחזירים אותי לאותם ימי ילדות בהם היינו מסתכלים על הרכבים האלה וחולמים עליהם. כשאני מתעורר בבוקר ועובר לידו, זה מעלה לי את החיוך ועושה לי את היום״;

הדקות עוברות והנה מתגלה סיפור נוסף. בעברו מימון היה רוכב אופנועים, אופנועי סופר-ספורט ואפילו התחרה על מסלול מרוצים ביוון וברומניה. ושוב השיחה חוזרת לקורבט בדרך מפתיעה. אהבת ילדות של מימון, הקורבט, הוא בעצם הפתרון ליציאה מתחום האופנועים. במהלך החיים חווה מימון כמה מקרים קשים הקשורים לאופנוע, אבל התאונה הקשה של אחיו שכנעה אותו סופית לוותר על קריירת רוכב אופנוע מקצועי. כיום חונה בחצרו אופנוע קטן, סוזוקי טי אס 50 סמ״ק, אופנוע אספנות.

סיימתי את השאלות, יש לך עוד משהו להוסיף? ״יש ילד מאוד חמוד, נכד בן 11 של חבר טוב שלי, שנדלק על הקורבט ברמות מטורפות. הוא צייר לי את הקורבט כפי שהוא אוהב אותו, מדי פעם אני עושה לו סיבוב, הוא קנה דגם מאוד מפורט של הקורבט, בקנה מידה 1:18. בהמשך, צילמתי כמה תמונות ביחד, של הדגם עם האוטו”. מיד הבנתי שמדובר במערכת יחסים מאוד מיוחדת בין מימון ואותו ילד, שגדל היום אצל סבו, חברו הטוב של מיימון. האחראי על מערכת היחסים הוא מי אם לא הקורבט, שעכשיו אולי הפך לחלום של נער נוסף.

הקורבט של מיימון אחראי על מערכת יחסים נוספת, מיוחדת לא פחות, בין שמעון, עליו סיפרתי בתחילת דבריי, לבין מיימון. נכון לרגע זה, שני הקורבטים מטופלים בנאמנות ואהבה גדולה ע״י שמעון. אם אי פעם תרצו ללמוד פרטים טכניים על הקורבט של מיימון, דעו למי עליכם לפנות. אם לסכם את הסיפור, הייתי אומר שעל גלגלי הקורבט של מיימון מוטלת המון אחריות לאהבה וחברות. אכתוב ואוסיף שמיימון לימד אותי במהלך הכתבה איך לאחוז חזק חזק ברגעים הכי יפים של החיים. ואני יותר משמח וגאה להיות חלק מרגעים אלה.

החלק הכי מרגש בכתיבת כתבה על רכבים הוא תיאור יום הצילומים. יחד עם זאת, הוא גם לא קל. לא ניתן להשוות בין הקלדה על המקלדת והפעלת המוח, לבין יום בו אתה ממש מזיז מכונות, עובד פיזי, לא רק מצלם אותם. יום הצילומים בכתבה זו היה באופן מיוחד היום המרגש והמעניין ביותר מאז שהתחלתי לעסוק בנושא זה. היום החל במפגש עם בעלי הקורבטים, מיימון ושמעון, ונמשך במפגש עם האורחים המיוחדים שהגיעו כדי להיות חלק מהעשייה.

אחד מהם, אותו הילד בן ה-11, עליו סיפר מיימון, שדאג להביא איתו גם את הדגם שנכלל בתיעוד של אותו יום. כאמור שני הקורבטים נמצאים ומטופלים אצל שמעון. כשאני וגדעון הגענו, הכיסויים כבר הורדו ושני הרכבים כבר בשלבי הברקה, שייראו טוב מול העדשה. מאוד שמחתי לראות שכולם הגיעו בכושר מלא ומלאי מוטיבציה. זה לא משהו שמקבלים כמובן מאליו.

בחרנו שני אתרי צילום. אל האתר הראשון הגענו כשאני יושב על מושב הנהג של הקורבט המשודרג של שמעון. נסיעה עירונית שאמורה להיות רגועה וכיפית. איך באמת הייתה? נתחיל בכניסה לתוך תא הנוסעים. בעצם אפשר לדמות אותה יותר לצלילה אל תוך התא, נמוך, נמוך מאוד. סוגרים את הדלת ואז מסובבים את המפתח. אני מכיר את הצליל של שמונת הצילינדרים האלה, שמעתי אותו כבר בעבר, אבל זה קרה כשאני מחוץ לתא. זאת הפעם הראשונה שאני שומע את הגרגור מבפנים ואני חייב להודות שהצליל מרשים עוד יותר. אבל אז משהו קרה. המילים ״התפרצות כוחות״ החל להדהד באוזניי. משלב לדרייב, ומשחרר לאט את דוושת הבלימה, שדרך אגב, היא צמודה מאוד לדוושת ההאצה. שתי הדוושות קרובות בצורה ניכרת. החלטתי שאנהג בתשומת לב מיוחדת כדי שלא אטעה ואלחץ על דוושת ההאצה במקום על דוושת הבלימה ואאבד שליטה על כל 650 הסוסים.

זה לא היה המחסום היחיד. ההיגוי קשה, אבל זאת טרוניה שלי בלבד. הנסיעה הייתה צריכה להמשך לא יותר מחמש דקות. בפועל היא נמשכה יותר. אני מניח שהקושי בהגה קטן ביחס ישיר עם הגברת המהירות. הגה קשה בשילוב עם אורך הרכב, בתוספת המיקום המיוחד של הדוושות, הפכו את הנסיעה עבורי למתוחה למדי. נסענו אל הפארק שליד האגם בדימונה, ובמהלך הנסיעה הוברר לי שהרכב הזה לא מתאים עבורי לנסיעות עירוניות.

אחרי פרק התמונות הראשון נהג שמעון ואני ישבתי לידו. היה ברור בשלב זה שאת התפרצות הכוחות של הסוסים יש לבדוק במסלול מתאים, במקום שרכב מסוג כזה אמור להדגים את יכולתו. שוב אנחנו בתנועה והפעם שמעון מדגים בביטחון מלא איך אפשר להשתלט על המנוע העוצמתי שלו ולהדביק את הגב למשענת המושב חזק חזק.

אתר הצילומים השני היה המנחת בדימונה. התענוג מתחיל, מיימון ושמעון החלו לנפנף בזנב ולסחרר את הגלגלים האחוריים, כל אחד ברכבו שלו, ולסירוגין התחלפו ברכבים. על פניו של מיימון, הצעיר בניהם, הופיע חיוך מאוזן לאוזן כשהחל לרקוד יחד עם 650 הסוסים של שמעון. אחרי ששניהם שחררו קצת קיטור, הגיע תורי להתנסות בביצועי כלי הרכב. ראשית, לקחתי את הקורבט של שמעון (איתו הייתי חייב לסגור חשבון). התיישבתי שוב מאחורי ההגה וסגרתי את הדלת. הרגשתי ממש כמו בתא טייס. מחוונים רבים שחלקם דיגיטליים. מולי ומעלי שמשות. האף מכוון לקצה השני של המנחת. משלב שוב להילוך, שזאת לא פעולה פשוטה אם אתה לא רגיל לידית הזאת ו… שוב זה קורה לי. כאילו כוח נסתר מונע מכף הרגל ללחוץ על הגז.

רק אחרי כמה שניות ארוכות, הבנתי שיש לי כמה מאות מטרים של מסלול לפני והתחלתי למעוך את הדוושה, עדיין לא עד סוף המהלך. מה קורה כאן? לחיצה נוספת ואז הרגשתי לבסוף את ריקוד האש עם 650 סוסים שנושפים בעורפי. בדרך חזרה התחלתי להבין עד כמה אימתני הקורבט שבו נהגתי, עשיתי ניסיון נוסף לחוש באמת את היכולת החייתית. הדוושה נלחצה עד המחצית או אולי קצת יותר, אבל לא עד הסוף. נראה שנהג מרוצים לא אהיה, אבל זכיתי לחוש מקצת מהדבר האמיתי.

הגיע הזמן להכיר מקרוב את הקורבט המקורי של מיימון עם מנוע שמפיק “רק” כ-250 כוחות סוס. גם כאן נשמע היטב גרגור המנוע. סביבת הנהיגה דומה לזאת של הקורבט השני. גם כאן שתי הדוושות קרובות באותה מידה והתחושה הכללית גם כאן היא של “תא טייס”. מולי, נמצאים מחוונים כהים, אנלוגיים. המנוע פועל והרכב עם הפנים לכיוון האופק. נשאר רק להראות לי ולעולם שאני מסוגל לעשות זאת. התחלתי למעוך את הדוושה, לא מהר מדי, אבל בהתמדה. התאוצה עלתה באופן לינארי, לא מהר מדי. כשהדוושה הגיעה לסוף מהלכה, התאוצה הייתה רחוקה מלהיות מכסימלית. לא חשתי כאן את תחושת “עדר הסוסים”, אבל הרגשתי יותר בנוח עם הרכב. חזרתי על אותם מהלכים גם בדרך חזרה, אבל הפעם עם בלימה חזקה יותר. דוושת הבלם קצת צמיגית, אבל בלמי הרכב פועלים היטב.

הגעתי למסקנה שלמרות ההתנהגות הפחות נמרצת של אותם 250 סוסים, אהבתי יותר את הקורבט של מיימון, אולי בגלל העדינות שהוא גילה כלפי. אני חייב לציין שלמנוע הקטן יותר ביצועים דומים למנוע הגדול והחדש יותר, אבל הקצב שלו שונה. כמו בקורבט המחוזק, גם כאן ההגה ללא חופש ומסוגל להחזיק את הרכב יציב בקו ישר ללא קושי. לא בדקתי את ההגה בסיבובים – ואולי טוב שהשארתי את זה למקצוענים.

מאוחר יותר הבטתי בתמונות ביתר תשומת לב. יכולתי לראות ולהרגיש מחדש את עוצמת המנוע כשהדוושה פוגשת את הריצפה. בזמן שהזנב נצמד לקרקע ועשן יוצא מבית הגלגלים האחוריים, האף הכל כך ארוך של הקורבט המשודרג מתרומם מעלה מעלה. הרכב כולו מקבל זווית המדמה המראת מטוס.

שמעון לוקח את הקורבט על כל 650 כוחות סוס שלו לחיים מלאי אדרנלין והוא עושה זאת על המסלול/מנחת בכל הזדמנות שנקרית בדרכו. אבל הוא גם לא מפספס שום טיול של קבוצת האספנים. הקורבט של מיימון ממלאת את תפקיד התרופה המפיחה חיים בכל סנטימטר מעוקב שבגוף. בכל פגישה עם הקורבט שלו, מיימון נולד מחדש ואי אפשר למחוק את החיוך מפניו. לכבוד הוא לי להיות חלק מהתרופה הזאת.

איני יודע מתי אפגוש שוב את שני הקורבטים האלה יחד בריקוד זוגי. אני רק הרגשתי צביטה בלב כשנאלצתי להיפרד מהם ומשני האנשים המיוחדים, מיימון ושמעון. שניהם חיזקו את מה שאני כבר ידעתי, החברות בניהם לא תפסק לעולם.