עונת 2016 הסתיימה מוקדם מהצפוי, ובאופן הכי לא צפוי. במסלול הבית של הונדה, במוטגי, כשנותרו עוד שלושה מירוצים לפני סיום העונה, סגר מארק מרקז את סיפור האליפות וזכה בה באופן משכנע.
זכה בזכות ולא בחסד. בשנת ה-50 של הונדה בזירת אליפות העולם, במסלול בבעלות היצרן. ניצח מרקז בפעם הראשונה שלו בקטגוריה הבכירה במסלול זה (על גבי אופנוע שנחשב נחות בהרבה מיריביו בתחילת העונה).
זה ניצחון חמישי של הכוכב הצעיר ובכך חתם אליפות עולם חמישית בסך הכל. שלישית מתוך ארבע העונות שלו בקטגוריה הבכירה. על גבי אופנוע שנחשב נחות בהרבה מיריביו. או לפחות כך פתח ההונדה את העונה.
שני מאפיינים עיקריים עיצבו את עונת 2016, שניהם שינויים טכניים מאד משמעותיים. שנוי ספק הצמיגים מברידג’סטון המוכרים למישלין חדשים, ותיבת אלקטרוניקה אחידה בעלת מערכות בקרה ושליטה מוגבלות ביכולתן לעומת המערכות מהן נהנו רוכבי המפעל עד כה.
כך, עוד לפני ההקפה הראשונה במירוץ הפתיחה בקטאר היה ברור כי לא הרוכב המהיר מכולם הוא מי שיזכה העונה באליפות, אלא הרוכב שיסתגל מהר וטוב מכולם לשינויים הדרמאטיים בתקנות ינצח.
וכאילו שהאתגר לא היה גדול מספיק, סופקה התיבה האלקטרונית רגע לפני מירוץ הפתיחה והצמיגים החדשים התבררו ככאלו שאינם עומדים בדרישות. מישלין נאלצה לתכנן ולייצר צמיגים חדשים ערב מירוץ פתיחת העונה. העניין הוא שבפועל, פיתוח האופנועים התבצע תוך כדי התבססות על מערכות העזר המשוכללות של היצרנים וצמיגים חדשים, מערכות שלא היו רלוונטיות עם פתיחת העונה עם צמיגים חדשים בעלי אופי שונה.
העיניים של כולם נישאו אל רוסי. הדוקטור, בשנתו ה-20 בזירה הבינלאומית הוא בעל הנסיון העשיר ביותר ואחרי שהיה קרוב כל-כך לתואר בשנה שעברה, הוא נחשב פייבוריט חזק מאד לתואר. גם חברו לקבוצה והאלוף המכהן, חורחה לורנזו, עם שלוש אליפויות בקטגוריה הבכירה, גם כשלצידו החבר לקבוצה הכי קשה בעולם – ולנטינו רוסי, נחשב למישהו עם סיכוי טוב לקחת את האליפות העונה.
הצוות המקצועי של ימאהה פיתח את ה-M1 כשהוא מתרכז ביציבות ואילו צוות מהנדסי הונדה התרכזו בזריזות האופנוע. לכן תוכנן ה-RC213V כאופנוע לא יציב בכוונה עם העברת כוח גסה וברוטאלית. כך שעם הרכבת הצמיגים החדשים בעלי האחיזה הירודה, ושידוך תיבת האלקטרוניקה בעלת בקרות אחיזה פחות משוכללות שריסנה הרבה פחות את העברת כוח המנוע לכביש – יצא כי בעוד ימאהה נהנים מאופנוע יציב, סבלו רוכבי הונדה מאופנוע תזזיתי ועצבני שמאד מקשה על רכיבה חלקה ומהירה.
האורות במשרדי הונדה נותרו דלוקים במשך לילות לבנים רבים. היה עליהם למצוא כיצד לרסן את התנהגות האופנוע והעברת הכוח מבלי שיכלו לטפל במנוע עצמו (אסור על פי התקנון) ומבלי שיכלו למצוא פתרונות אלקטרוניים (תיבת אלקטרוניקה אחידה, זוכרים?)
מרקז יוכל, אולי, להתבלט ואף לנצח מירוץ או שניים – אבל התחרות העיקרית היא בין שני רוכבי ימאהה, ניבאו המומחים – כולל אנחנו. ואכן, מארק מרקז סיים “רק” במקום השלישי בעוד לורנזו מנצח במירוץ הפתיחה בקטאר. לאחר מכן הגיעו שני המירוצים בהם היה ברור כי מרקז יהיה חזק, ארגנטינה ואוסטין. מכאן והלאה יחרוק מרקז שיניים, כתבנו בצדק.
מרקז באמת לא ניצח מירוץ נוסף במשך חמישה מירוצים עד למירוץ בגרמניה. מה שאף אחד לא שיער היה כי רוכבי ימאהה ירשמו חמש פרישות במשך אותם מירוצים – כשההצלחות והכשלונות נחלקו בין רוסי ללורנזו באופן כמעט שווה.
מנקודה זו בעונה והלאה אפשר היה לראות כי הפער הטכנולוגי הצטמצם. הימאהה נותר אופנוע עדיף בהרבה, אך לא באופן כזה שיכולת רכיבה מופלאה של מארק מרקז לא תוכל לכפר עליו. עד למירוץ היום במוטגי מרקז זכה בעוד מירוץ אחד בלבד, אבל לא רוסי ולא לורנזו הצליחו לנצח אף לא פעם אחת!
במוטגי היה צריך רוסי לזכות ב-2 נקודות או לורנזו בפודיום בכדי לשמור על סיכוי מתמטי לנצח את מרקז בדרך לתואר האליפות, וגם זה רק אם מארק מרקז ינצח במירוץ. במשך כל העונה נחלקו הכשלונות בין שני רוכבי ימאהה וגם היום, כשמרקז ניצח, שני רוכבי ימאהה פרשו כתוצאה מהתרסקויות.
לפני 10 שנים רוסי היה יכול למחוץ ולרסק על המסלול ומחוצה לו כל יריב. כמו שמחץ בעבר את ביאג’י, ג’יברנאו, סטונר (בהצלחה חלקית) ולורנזו. אבל את מארק מרקז לא הצליח רוסי לשבור. בעונה שעברה נראה כאילו אפילו ההיפך הוא הנכון.
מארק מרקז אינו “רק” אלוף העולם, אלא שהוא יורש ראוי, לגדול מכולם. מרקז מצליח לשכפל את ההרגשה שרוסי נטע בנו שוב ושוב כשהוא מדהים אותנו ומבצע, בקלילות מרגיזה לפעמים, את הבלתי אפשרי. כנגד כל הצפיות, שלושה סבבים לפני סיום העונה, מארק מרקז הוא אלוף העולם 2016. ואין לנו ברירה אלא להוסיף – המלך מת, יחי המלך החדש!
רוצים עוד סקניה? כנסו לבלוג שלו!