הונדה אפריקה-טווין 1100 החדש מתחיל את דרכו המקומית. השם מסגיר את אחד המרכיבים המרכזיים ששונו בדגם הזה. ה-CRF1100L אפריקה-טווין, בשמו המלא, מקבל מנוע גדול וחזק יותר, אבל לא רק. יש גם מגוון דגמים, אפשרויות, תוספת מערכות עזר משמעותית, עיצוב חדש ועוד.
המנוע צמח בנפחו כאמור מה שתרם לעליה של מספר אחוזים בהספק ובמומנט (102 כ”ס, 10.7 קג”מ). לפי הונדה, האפריקה-טווין החדש אמור להיות חזק יותר לאורך כל תחום הסל”ד בהשוואה לקודמו. השלדה תוכננה מחדש וכוללת כעת תת-שלדה אחורית פריקה עשויה אלומיניום. גם הזרוע האחורית חדשה ושואבת השראה מה-CRF450R. לא רק יותר כוח יש כאן, כל השינויים האלו מתבטאים גם בירידה של 5 ק”ג במשקל הכללי, למרות תוספת הנפח והאבזור הרב.
לכל השינויים האמורים, מצטרפת גם יחידת מדידה אינרציאלית לשישה צירים, זו תומכת במערכת בקרת משיכה בעלת 7 מצבים, מערכת בקרת ווילי, ABS לפנייה ועוד. מעל אלו ישנם ארבעה מצבי רכיבה כולל מצב שטח ייעודי חדש. בהונדה מספרים על כיסא צר יותר, כידון גבוה יותר ולא שוכחים לציין גם את מסך ה-TFT הצבעוני והמפורט, את תאורת ה-LED ואת אורות היום (DRL). המסך האמור, הוא מסך מגע, אותו ניתן להפעיל עם כפפות רגילות.
מעבר לזה, מוצע האדוונצ’ר של הונדה בלא פחות משש גרסאות. האפריקה-טווין הרגיל, גרסת האדוונצ’ר-ספורטס שמציעה, בין השאר, מיכל דלק גדול יותר, עוד מיגון רוח ויחידת זנב מאסיבית יותר. את כל אחת מאלו אפשר להזמין עם תיבת ה-DCT של הונדה. עוד אפשרות היא לקבל את אדוונצ’ר-ספורטס עם מתלים חצי-אקטיביים. אופנוע אחד שהוא שישה.
וזה אולי הסיפור הגדול ביותר של הונדה אפריקה-טווין 1100. הוא יוצר מנעד מרווח של גרסאות, כאלו שיתאימו למי שרוצה אדוונצ’ר טהור וקל יחסית ועד למי שרוצה את המילה האחרונה, עמוסה באלקטרוניקה ותיבה מתוחכמת. טווח המחירים נע בהתאם מ-105,900 שקלים לגרסה הבסיסית ביותר (שגם היא מצוידת למדי) ועד ל-145,900 שקלים עבור האדוונצ’ר-ספורטס עם מתלים חצי אקטיביים ותיבת DCT.
במסגרת ההשקה המקומית, התאפשר לנו לרכב על מרבית הדגמים לאורך כמה עשרות ק”מ. רכיבת מבחן זו לא, יותר טעימה קלה מכל האפשרויות שמציע האפריקה החדש. ואם לא זה לא היה ברור עד עכשיו – יש המון אפשרויות.
כבר בהנפת הרגל וההתיישבות הראשונה, מרגיש האפריקה החדש צר יותר וקל יותר. הרגליים מוצאות את הקרקע בקלות, למרות גובה מושב שלא השתנה. קל לחבוק את המיכל ויש תחושה של ישיבה בתוך האופנוע – מה שתורם לתחושת הביטחון של הרוכב. לוח השעונים החדש מפורט ונראה פשוט מרשים. מצד שני, התפעול של כל האופציות לא פשוט, ודורש זמן למידה והסתגלות. על הכביש, ממשיך הרושם הטוב, עם התנהגות כביש טובה ותחושה מדויקת מבעבר.
המנוע בשרני, קל להניף איתו גלגל לשמיים בשני ההילוכים הראשונים. הוא גם מייצר תחושות וצלילים נעימים מאוד. כפי שמרמז דף הנתונים, הסיפור כאן הוא של גמישות משופרת לאורך טווח הסל”ד. אפילו עם גרסת ה-DCT, המומנט המשופר, מאפשר להניף את הגלגל הקדמי לאוויר. זה הזמן לציין אולי את בקרת הווילי ובקרת המשיכה שהרגישו יעילות ופעולתן חלקה ולא פולשנית.
גרסת האדוונצ’ר ספורטס מרגישה גדולה יותר, כבדה יותר ומאבדת מעט מהחדות של הגרסה הרגילה. מיגון הרוח כאן עדיף משמעותית, אבל אני מצאתי את עצמי תוהה מי באמת צריך את תוספת הדלק ויכולת התיור במדינה הקטנה שלנו. האפריקה הרגיל הוא אופנוע נוח ויעיל למשימות כאלו בפני עצמו.
בנסיעת השטח הקצרה, שכללה בעיקר שבילים עם קרקע מהודקת, לא הייתה לאף אחת מגרסאות האפריקה-טווין בעיה להתקדם בקצב נאה. גם כאן, העדפתי את הגרסה הקלה והחדה יותר, אבל זה עניין אישי לחלוטין. הגרסה עם המתלים החצי-אקטיביים הראתה שינוי משמעותי לפי כל מצב רכיבה שנבחר והרשימה גם על הכביש וגם בשטח.
הטעימה הקצרה מהאפריקה-טווין החדש, הותירה טעם טוב, טעם של עוד. זה היה אופנוע מצוין גם לפני השינוי הזה, ואחריו הוא אפילו טוב יותר. הביצועים המשופרים, התחושה קלה ומחוברת יותר, המעטפת האלקטרונית מקיפה וגם שלל הגאדג’טים האהובים כל-כך על הרוכב העדכני – עושים לו טוב. לגבי השוק המקומי, עושה רושם שהונדה יצרה מספיק גרסאות לאפריקה, בכדי להתמודד עם שלל מתחרים בקטגוריה. מהקטנים והקלים יותר ועד לגדולים המתוחכמים והיקרים שבהם.