השבוע התבשרנו כי חורחה לורנזו, שלוש פעמים אלוף הקטגוריה הבכירה, חתם על חוזה של שנתיים עם קבוצה המפעל של הונדה. מעבר למהלך מתוכנן היטב, יש פה גם הזדמנות לשיאים חדשים של הרוכב הספרדי וקבוצת הונדה.
נתחיל אולי מהמהלך הפוליטי המהולל שהרוכב ממיורקה הצליח לחולל. שמועות סביב אליפות המוטוג’יפי יש בשפע וסודות קשה לשמור. על כך שהונדה שיחררה את פדרוסה כבר הוכרז רשמית. אבל גם הפרידה העצובה אחרי לא פחות מ-13 שנים יחד בקטגוריה הבכירה ו-16 שנים סך הכול עדיין לא נראתה כר פורה להגעתו של לורנזו לקבוצת הונדה.
שמועות החלו לצוץ לגבי פרישה אפשרית של לורנזו, אך הוא מיהר להפריחן ואמר כי הוא מתכנן להתחרות. עוד לפני ההכרזה על המעבר להונדה, לורנזו הצליח (ואתם תשפטו אם זה מזל, כישרון, או שילוב של השנים) לנצח לראשונה עם דוקאטי. להצליח במקום בו אחד מיריביך המרים נכשל, בטח אם הוא אחד הרוכבים הטובים בכל הזמנים, הוא בהחלט סימון V שהגיע בתזמון מושלם. למי שלא הבין – הכוונה לחוסר היכולת של ולנטינו רוסי לנצח עם הדוקאטי.
עם הניצחון הזה הצטרף לורנזו למועדון המכובד של רוכבים שניצחו עם שני יצרנים שונים. כמובן שהוא הקפיד לציין ולעקוץ כי ההישג הגיע בזכות שינוי במיכל הדלק שביקש מהיצרן ואיחר להגיע. אחרי הניצחון, הודיע לורנזו כי הוא נפרד מדוקאטי וכי ירכב על “אופנוע תחרותי”. אלא שהפוליטיקאי המדופלם הצליח לגרום לכולם להאמין לשמועה כי הוא ירכב עבור קבוצת לוין של ימאהה תחת חסות מלזית של מסלול ספאנג. אחרי שעשן השמועות התפזר, זה הפך לרשמי והגיע כרעם ביום בהיר: לורנזו יצטרף אל מארק מארקז בקבוצת המפעל של הונדה. ורעמים לא מגיעים ביום בהיר אחד, בטח לא במוטוג’יפי.
הצירוף של לורנזו ומארקז די מפחיד בסטטיסטיקות שלו: יש להם יחד 11 אליפויות עולם, 130 ניצחונות ו-255 פודיומים. בקטגוריה הבכירה, מאז הצטרפותו של מארקז, הם זכו יחד ב-62.5% מהמרוצים וזינקו מהמקום הראשון ביחס די דומה. משנת 2010 הם הרוכבים היחידים שניצחו באליפות ועדיין מתחרים, כשסטונר שפרש, ניצח אליפות אחת בשנת 2011. מעבר לאליפות רוכב, יהיה קשה מאוד לקחת מהונדה גם את אליפות הקבוצות והיצרנים.
האם המוסך של הונדה יוכל להכיל את כמות האגו של שני הרוכבים הספרדים? זאת כבר שאלה אחרת. נראה כי לורנזו, לפחות בצד הכלכלי, היה מוכן לוותר על האגו: על פי שמועות, שכרו של לורנזו בהונדה יהיה כ-4 מיליון יורו לעונה, שזה שליש ממה שהרוויח בדוקאטי, אבל גם הרבה פחות מההצעות שקיבל מדוקאטי וסוזוקי. רמז לבאות? לא בטוח.
מה שהכי מעניין הוא העתיד. ללורנזו יש כעת הזדמנות לתואר אליפות רביעי במספר, עם אופנוע תחרותי יותר. מבלי להיכנס לניתוח מעמיק של סיכויו של לורנזו להתאקלם לאופנוע שנחשב כאחד הפראיים בפאדוק, אני סבור שגם אם לא ישיג תואר נוסף, יש לו סיכוי טוב לנצח על גבי ההונדה. משמעות הדבר שהוא יזכה בקטגוריה הבכירה עם שלושה יצרנים שונים. הרוכבים שאנחנו מכירים שהצליחו להשיג הישג כזה הם אדי לואסון (ימאהה, הונדה, קאג’יבה), רנדי ממולה (סוזוקי, הונדה, ימאהה) ואחרון חביב לוריס קפירוסי (ימאהה, הונדה, דוקאטי). לא הצלחתי למצוא עוד. האם לורנזו יצטרף אליהם? כנראה שכן.
לורנזו לבטח לא הרוכב החביב בפאדוק, אבל על המהלך הזה אי אפשר שלא לומר לו שאפו!