ג’יפ רנגייד גרם לי לתהות. באוברדרייב אנחנו מקפידים לקרוא לקרוס-אוברים בשם רכבי פנאי. אנחנו אף פעם לא נעיז לקרוא להם ג’יפ או אפילו ג’יפון. למה? כי ג’יפ זה שם מחייב, שם שמאחוריו עומדת לא רק יכולת שטח, אלא תהילתו של הג’יפ המקורי – הנציג המסוקס של העולם החופשי. ואתה יכול לקחת את הביטוי הזה לכל כיוון שתרצה.
ועכשיו ג’יפ רנגייד עומד מולי. כתוב עליו ג’יפ ויש עליו כל מיני כיתובים ונגיעות שמזכירות את אותו ג’יפ מקורי, אבל הוא לא ג’יפ. הוא רכב פנאי, כזה עם מכלולים מתורבתים, הנעה קדמית ושימושיות יום-יומית גבוהה. אז העולמות מתנגשים כאן, ג’יפ שהוא רכב פנאי. צריך לשחרר את זה ולצאת לדרך.
עולם חדש ומופלא
ג’יפ רנגייד זוכה לחיים חדשים אצלנו בזכות תמחור חכם יותר של היבואן החדש. במקום 170,000 שקלים לגרסת הבסיס נמכר כעת הרנגייד עם ההנעה הקדמית ב-156,000 שקלים. וזה כבר מחיר הגיוני יותר, כזה שלא מציב את ג’יפ רנגייד מול מתחרות מולן הוא פשוט לא יכול להתמודד.
אם לשפוט לפי הרחובות שמסביב לביתי, המחיר החדש קרץ ללא מעט אנשים. אני רואה הרבה כלים כאלו בסביבת ביתי וזה קשור גם לעובדה שקשה לפספס אותו. ג’יפ רנגייד הוא אולי פנאי אבל הוא נראה שונה. קוביה בולטת וזוויתית עם חזית שהיא כולה הומאז’ לרנגלר. מזוויות מסוימות הגוף הגדול נראה קצת לא פרופורציונאלי מול הגלגלים הקטנים יחסית, אבל התוצאה שונה ומושכת.
המראה הזה מטשטש לגמרי את הבסיס למכונה הזו. כן, מתחת מסתתרת פלטפורמה זהה לזו של הפיאט 500X וזה אומר שמכלולים דומים עד זהים בוודאי כשמדובר על מנועים ומערכת הנעה. למבחן התייצב ג’יפ רנגייד הבסיסי בהיצע, עם מנוע 1.4 ל’ מוגדש שמעביר את כוחו אל תיבה כפולת-מצמדים בעלת שישה יחסי-העברה ומשם אל הגלגלים הקדמיים. יש גם גרסה חזקה יותר (170 כ”ס) בעלת הנעה לארבעת הגלגלים.
כניסה אל תא הנוסעים מגלה מקום שונה, מיוחד, כזה שנעים לשהות בו. התחושה הזו מתקבלת בגלל קריצות “שטח” הכוללות ידית אחיזה ענקית לנוסע, גרפיקה של בוץ על לוח השעונים, כיתובי 1947 ופני ג’יפ שמוטבעות בכל מקום אליו אתה מסתכל. גם המרווח הטוב מלפנים ומאחור (ובתא המטען), החומרים הנעימים והאיכותיים (בדרך כלל) ופתרונות אחסון חכמים (מתחת למושב לדוגמא) עוזרים לתחושה הטובה בתא. עוד בולט כאן, הוא מושב במידות גדולות, לא אירופאיות בעליל, שנותן הרגשה נעימה ושונה מאוד מהמקובל. תנוחת הנהיגה גבוהה והחלונות שיורדים נמוך ומכסה המנוע הגדול, נותנים תחושה של גובה ושליטה.
כביש, בטח כביש
אלא מה? על הכביש מרגיש ג’יפ רנגייד טוב למדי. יחידת ההנעה מייצרת ביצועים טובים הנסמכים על גמישותו של המנוע הזה (23.5 קג”מ החל ב-1,750 סל”ד). התיבה חלקה ונעימה מחד וזריזה למדי מאידך, כך שלמעט תגובת דוושה מעט מושהית, הרנגייד מגיב מהר ויעיל לדרישות של רגל ימין. המנוע הזה מעדיף בבירור את סל”ד הביניים והוא יעיל ומתאים לאופיו של הרכב הזה.
הרנגייד סופג בצורה טובה את שיבושי העיר, הוא לא מעלים אותם לגמרי ונסמך יותר על דופן הצמיג הגבוהה מאשר על יכולת המתלים הקשיחים למדי, אבל התוצאה כאמור לא מטלטלת מדי. אותם צמיגים גבוהי דופן מפחיתים כמובן את היכולת על כביש מפותל במהירות גבוהה. גם הגובה לא תורם כאן והרנגייד רוכן תחת עומס. תגובות השלדה צפויות וההגה קל מדי ומדויק למדי ומעל לכל אלו שומרת בקרת היציבות. אני משער שלרוכשים פוטנציאלים יפריעו יותר רעשי הרוח בשיוט מאשר ההתנהגות הנימוחה בפיתולים.
ברור שלקחתי אותו גם לשטח. אם אתה קורא לשבילי קק”ל, החביבים על רכבי הליסינג, שטח. על השביל רצוף האבנים העדיף הרנגייד מהירות גבוהה יחסית. הוא צריך את זה בכדי למצוא את הנקודה המתוקה, בה המיתלים שלו מתחילים לעבוד ומצליחים לייצר שיוט מהיר ונעים על השביל. ברור שלא העמדתי אותו בפני אתגרי עבירות משמעותיים או בכלל, למרות השם ובגלל ההנעה הקדמית. מי שרוצה יכולות שטח ברכב הפנאי שלו, יצטרך לבחור בגרסת ההנעה הכפולה – אני לא באמת בטוח שיש עדיין אנשים כאלו. בסיום ימי המבחן הראה הרנגייד צריכת דלק טובה למדי של 11.4 ק”מ/ל’. נתון נאה בהתחשב באופי ותנאי הנהיגה במבחן דרכים.
הג’יפ החדש
אני עדיין לא קורא לרכבי פנאי ג’יפים או ג’יפונים. במקרה הספציפי הזה אין לי ממש ברירה כי ג’יפ רנגייד הוא רכב פנאי של ג’יפ. אז הג’יפ הזה מביא בשורה עיצובית, מחוץ ומפנים כאמור, כזו שגורמת לו לבלוט בין שאר רכבי הפנאי הקטגוריה. הוא לא מציג יכולת יוצא דופן, לא מצטיין ולא נכשל בשום מקום. בעיקר עושה רושם, שהוא מביא איתו אופי אחר, שפה אחרת. אופי, בעידן בו כולם מנסים לייצר את אותו הדבר ונראים ומרגישים אותו הדבר, נחמד להיתקל ברכב שמנסה ומצליח, לתת לך הרגשה אחרת.
נתונים: 4 צילינדרים מוגדש טורבו, 1,368 סמ״ק, 140 כ״ס ב-5,000 סל״ד, 23.5 קג״מ ב-1,750 סל״ד, 1,395 ק״ג, 156,000 שקלים
