ניסאן GTR במבחן – כוח, משיכה
אזור התעשייה המנומנם בצומת ראם, היווה תפאורה קצת מוזרה למפגש הזה. כאן נחה ניסאן GTR בין משימה עיתונאית אחת להדגמה אחרת ואני תוהה איך מרגישה מכונית צבעונית כל-כך בתפאורה אפרורית
אזור התעשייה המנומנם בצומת ראם, היווה תפאורה קצת מוזרה למפגש הזה. כאן נחה ניסאן GTR בין משימה עיתונאית אחת להדגמה אחרת ואני תוהה איך מרגישה מכונית צבעונית כל-כך בתפאורה אפרורית
סקודה אוקטביה 1.0 ליטר ׳אמבישן׳ בעד: מרווחת, אבזור ומערכות בטיחות מתקדמות נגד: נוחות נסיעה, עידון מערכת הנעה סיכום: מהטובות בקבוצתה נתונים: 999 סמ”ק, 115 כ”ס בין 5,000 ל-5,500 סל”ד, 20.3
ג’יפ רנגייד גרם לי לתהות. באוברדרייב אנחנו מקפידים לקרוא לקרוס-אוברים בשם רכבי פנאי. אנחנו אף פעם לא נעיז לקרוא להם ג’יפ או אפילו ג’יפון. למה? כי ג’יפ זה שם מחייב,
פיג’ו 308GTI נחתה ועוררה אצלי רגשות מעורבים. אתה לא ניגש למכונית עם סמל של פיג’ו והכיתוב GTI על הישבן, כמו שאתה ניגש לאחרות בסגמנט הזה. השילוב בין סמל האריה השואג
כמות הפעמים שנזרקו המילים מיגל ו-גאלוצ’י, לאוויר בהשקת דוקאטי מונסטר 797 הייתה על גבול המוגזמת. ברור לך כשאתה שומע אותם, שהמילה מונסטר, גוררת אחריה המון מחויבות וקונוטציות במסדרונות החברה. ואם
ימאהה MT10 הזכיר לי שלפני לא מעט שנים, בשלהי שנות השמונים, כתב ראסל בלגין*, אחד מעיתונאי הרכב הנערצים בעולם, טור שנחרט בזיכרונם של רבים מקוראיו. בטור ההוא בלגין ז”ל הצהיר
אלפא רומיאו ג׳וליה הזכירה לי נשכחות. כמו אצל הרבה חולי הגה גם במשפחה שלי הייתה משיכה לאיטלקיות ולא רק מהסוג האקזוטי ביותר. זה התחיל עם לנצ׳יה עד אמצע שנות ה-90
ק.ט.מ דיוק 200 ארוך טווח – המספרים: כמה ק”מ עברנו החודש: 1015 ק”מ כמה ק”מ סה”כ: 6,170 ק”מ צריכת דלק חודשית ממוצעת: 23.2 ק”מ/ל’ הפתעות: לא מוצאים שום סימן להתעללות
ק.ט.מ דיוק 200 ארוך טווח – המספרים: כמה ק”מ עברנו החודש: 728 ק”מ כמה ק”מ סה”כ: 5,155 ק”מ צריכת דלק חודשית ממוצעת: 23 ק”מ/ל’ הפתעות: ק.ט.מ זה ק.ט.מ, גם כשיש לו
איך אפשר להסביר תופעה כמו ימאהה TMAX – אני מוצא את עצמי תוהה בקול. בגדול אפשר להגיד שה-TMAX לקח את הקטנוע, שהוא בסוף היום דו”ג הגיוני ואפור והזריק לו מנה