*עדכון אחרון – זהו באמת סוף הדרך
2017 – היום, בתאריך ה-31.8.17 דודג’ סגרה רשמית את מפעל הייצור של הוייפר. המכונית האחרונה (אדומה, כמובן) ירדה מפס הייצור מוקדם יותר החודש. אבל ההודעה על הסוף הגיעה כבר בשנה שעברה. אתה מוזמן לקרוא ולהיזכר במכונית שאין דומה לה:
כבר בתחילת שנת 2016 רצו ברשת שמועות על הפסקת ייצור קרבה למכונית הספורט האייקונית, דודג’ וייפר. ומתי בחרו בדודג’ להודיע “חגיגית” על הפסקת הייצור? במקביל לחגיגות 25 שנה. תודה דודג’, הצלחתם לבאס.
הסיבה הרשמית? אי יכולת לעמוד בתקנות בטיחות הנוגעות לכריות אוויר צדיות. אבל כמה התבטאויות של הבוס הגדול, סרג’יו מרקיונה, כמו גם דוחות כספיים שליליים ומכירות נמוכות (676 יח’ בכל שנת 2015) מספרים סיפור אחר. הדודג’ וייפר פשוט לא כלכלית עבור קונצרן פיאט-קרייזלר, וזו סיבה מספיק טובה, כנראה. כדי לזכור אותה כמו שצריך הנה כמה נקודות על קו חייה של הדודג’ וייפר, קו שנקטע בימים אלו.
1991 – דודג’ מציגה את הוויפר לראשונה והסיפור כאן הוא המנוע. V10 בנפח 8.0 ל’ שפותח בעזרת למבורגיני. המנוע היה אחראי לקצת יותר מרבע ממשקל המכונית (1454 ק”ג סה”כ), והוא הפיק 400 כ”ס ו-62.2 קג”מ. אה, היא גם נראית נהדר ולאף אחד לא הפריע שאין לה חלונות, גג או מזגן.
1996 – בשנה זו מוצגת ה-GTS. זו גרסת הקופה הראשונה של הוויפר והיא גם הראשונה בסדרה שמגיעה עם חלונות חשמל, מיזוג אוויר (אופציה רק משנת 1994) ומנעולים לדלתות כסטנדרט. זה התבטא במשקל – 1531 ק”ג. למרות נפח זהה, המנוע מפיק 450 כ”ס ו-67.6 קג”מ. לשם השוואה – לפרארי 550 מראנלו המקבילה בממדים (אך לא במחיר) יש 35 כ”ס יותר, אבל היא כבדה יותר ומאיצה ל-100 קמ”ש ב-4.6 ש’. הוויפר צריכה רק 4.0 שניות.
2003 – דור שני למכונית. זהו אותו V10 מלפנים, אבל הנפח צמח ל-8.3 ל’, ההספק עלה ל-500 כ”ס והמומנט טיפס ל-72.6 קג”מ. דודג’ הצליחה להוריד את משקל המנוע בשליש (כ-230 ק”ג) אך משקלה הכולל של המכונית נותר דומה (כ-1530 ק”ג, תלוי בגרסה). גם הדור הזה לא היה ממש איטי או חלש – 3.8 ש’ בתאוצה ל-100 קמ”ש, רבע מייל ב-11.8 ש’ ומהירות מרבית של 305 קמ”ש.
2008 – דודג’ הציגה את ה-ACR – גרסה ממוקדת מסלול שתעשה היסטוריה. המנוע בנפח 8.4 ל’ ומפיק 600 כ”ס ו-77.4 קג”מ. היא קובעת זמן של 7:22.1 דק’ סביב הנורבורגרינג. מקום חמישי עבור מכוניות סדרתיות, למכונית שרירים אמריקאית זה לא רע…
2011 – שברולט קורבט ZR1 הקיפה את הרינג ב-7:19.63 דק’. דודג’ חוזרת למסלול עם צמד ACR שעודכנו קלות וקובעת זמן הקפה מרשים של 7:12.13 דק’. היום, חמש שנים אחרי, היא נמצאת במקום השמיני בטבלה כשלפניה רק מכוניות-על כפולות הנעה (כמו פורשה 918 או למבורגיני אוונטדור) או מכוניות שגורמות לוייפר להרגיש יוקרתית ומפנקת (כמו רדיקל SR8 וגומפרט אפולו).
2012 – אחרי שהופסק הייצור ב-2009, דודג’ מודיעה על דור חדש (שלישי) לוייפר. למרבה התדהמה, בלב עידן הטורבו, צריכת הדלק וההיברידיות, דודג’ חושפת לנו כי המנוע הענק נשאר – 8.4 ל’ בתצורת V10 והוא עדיין אטמוספרי למהדרין. 645 כ”ס ו-83 קג”מ עוברים לגלגלים האחוריים דרך תיבת הילוכים ידנית. נחזור על זה – 8.4 ליטר, 645 כ”ס אטמוספרים וידניים בשנת 2012. כמו שאנחנו אוהבים.
2016 – גרסת ה-ACR של הדגם הכוללת שינויים למתלים, צמיגים רחבים יותר (355 מ”מ) ועזרים אווירודינאמים מחזיקה בשיאי הקפה של 13 מסלולים באמריקה, כולל לגונה סקה, שם היא קבעה זמן של 1:28.65 דק’. רק בשביל לסבר את האוזן, פורשה 918 קבעה שם זמן של 1:29.89 דק’. עם אותו נהג ד”א.
זהו כנראה באמת סוף הדרך למכונית מיוחדת במינה – אז לזכרה של הצדיקה לבית דודג’, בואו נראה גז עדכני ואחרון של המכונית הנפלאה הזו:
* זכר צדיקות לברכה…