שנים ארוכות שאופל מחפשת כיוון. אופל שהייתה אחת מהמותגים החזקים בשוק הרכב האירופאי במשך עשרות שנים, והייתה גם בעלת נוכחות משמעותית בשוק הישראלי בשנות ה-70 וה-80, די איבדה את עצמה במהלך שנות ה-2000 עד שג’נרל מוטורס החליטה להעביר את המושכות ל-PSA. ואז אחרי שמצאה את עצמה מסתדרת בהיררכיה תחת הצרפתים, שוב נטרפו הקלפים עם הקמתה של סטלנטיס, ואופל צריכה להיאבק על מקומה ולהתבלט בקבוצת הענק עמוסת המותגים.
וכשמחפשים זהות, יעיד על כך כל מדריך רוחני זוטר, צריך לחזור למקורות. למשהו שאפשר להיאחז בו. למזלה של אופל יש לה כמה יסודות כאלו בעברה עם היסטוריה מפוארת של דגמים ספורטיביים ומורשת בספורט המוטורי. מה שהחל רק בלבל הקוסמטי מיתוגי עם החזרה לשימוש באותיות GS (Grand Sport) כרמת גימור, הפך למשהו מוחשי ורציני יותר בשנת 2022 כאשר הוקמה לה מחדש חטיבת GSE כחטיבת הביצועים של המותג, כשהיא תופסת את מקומה של OPC שהוקמה כחטיבה ספורטיבית בפני עצמה כדי לרכז תחתיה את מגוון הגרסאות הספורטיביות של אופל.
בעידן המודרני של GSE האות היא מסמלת Electric, ובהתאם לכך כל הדגמים הספורטיביים שיישאו את שם המותג יהיו חשמליים או בעלי הנעת פלאג-אין. אופל מוקה GSE אותה פגשנו על המסלול בחארמה היא לא הדגם הראשון בתת המותג המתחדש, אבל היא זו שממחישה את הכיוון אליו אופל הולכת, וגם תייצג את החברה במרוצי הראלי השונים.
בימים עברו כאשר נולד הצירוף GS/E בשנות ה-70 של המאה הקודמת האות E נועדה כדי לייצג את המילה Einspritzung – הזרקת דלק. הנשק הסודי בו השתמשו מטוסי הלופטוואפה שאחרי המלחמה עבר גיור והתאמה לשימוש במכוניות על ידי חברת בוש.
כמו עם כל טכנולוגיה חדשנית, מכוניות בעלות הזרקת היו יקרות ונדירות. רק בשנות ה-70 החלה הטכנולוגיה להפוך לנפוצה יותר, בעיקר במכוניות ביצועים. עבור אופל היישום הזה היה מתבקש כדי לשוות לה תדמית טכנולוגית ומתקדמת כיצרנית שעומדת בשורה הראשונה של תעשיית הרכב האירופאית. כן, לחלקכם זה ישמע מופרך, אבל באותן שנים אופל התייצבה מול ב.מ.וו ומרצדס עם דגמים יוקרתיים כמו אדמירל, קפיטן וקומדור.
הבעיה שהדגמים הללו יצרו לאופל תדמית קצת מבוגרת, כשמצד אחד היא מייצרת מכוניות סדאן גדולות ונכבדות ומצד שני מכוניות עממיות וסולידיות כמו הקדט. שינוי התדמית החל בסוף שנות ה-60′ כאשר באופל ראו את ההשפעה החיובית של מכוניות ביצועים וספורט מוטורי על התדמית וגם על מספרי המכירות. זה התחיל עם אופל GT, מכונית ספורט שנראתה כמו העתק מוקטן של הקורבט ואחריה הגיעה המנטה כגרסת קופה מסוגננת של האסקונה.
אבל את הקלף הטכנולוגי של הזרקת הדלק שמרה אופל עבור הקומדור שהייתה המכונית הראשונה לשאת את צירוף האותיות GS/E בשנת 1970. אופל לקחה את המשפחתית הגדולה שלה והפכה אותה למכונית ספורט סדאן עם מנוע 2.5 ליטר שישה צילינדרים טורי המספק 150 כ”ס – תוספת של 30 כ”ס לעומת גרסת הקרבורטורים. זה לא נשמע הרבה בימנו, אבל באותן השנים ה-GS/E הייתה חזקה יותר מגרסאות הבסיס של פורשה 911, כשהיא רושמת מהירות מרבית של 197 קמ”ש. סדנת Steinmetz כבר לקחה את ה-GS/E אל מסלול המרוצים עם גרסה שנבנתה כדי להתחרות בגרופ II, עם שילוב הצבעים אייקוני של מרכב צהוב ומכסה מנוע שחור שיהפוך לסימן היכר של אופל בקרב מעריצי המותג. אם תהיתם לרגע מהיכן הגיע הצבע הצהוב זרחני של ה-GSE המודרנית.
בדור השני של הקומדור שהופיע בשנת 1972 לגרסת ה-GS/E היה מנוע 2.8 ליטר עם הספק של 160 כ”ס. אבל מבחינת אופל הייתה זו רק יריית הפתיחה במהלך של הטמעת הזרקת הדלק בדגמים נוספים ופיתוח עוד גרסאות GS/E, למעשה הם לא היו ממש עקביים עם הכינוי כי מיד אחרי הקומדור אופל מנטה קיבלה הזרקת דלק למנוע ה-1.9 ליטר שלה אך זכתה דווקא לכינוי GT/E. אבל השם לא חשוב אלא הכיוון, ואופל לקחה באותן שנים כיוון שלא הכירה קודם לכן באדיבות אותה הזרקת דלק.
מי שנתנה את הכיוון הזה היא דווקא הקאדט הקומפקטית. בדור השני כבר הייתה לקדט גרסת ראלי ספורטיבית עם מנוע 1.9 ליטר, אך הוא היה מוזן על ידי קרבורטורים. בדור השלישי שהוצג בשנת 1975 הוצגה גרסת GT/E עם מנוע ה-1.9 מוזרק בהספק של 105 כ”ס כשהיא מקדימה בשנה את הגולף GTI. הייתה לה הנעה אחורית והיא לא ממש הייתה האצ’בק, אבל הייתה לה אופציה לתיבה ידנית של חמישה הילוכים בסידור של “Dog Leg” עם ראשון למטה משמאל, מתלים מוקשחים ותוספות של שלל ספוילרים היא הכינה את הקרקע לדורות הספורטיביים הבאים של הקדט עם הנעה קדמית שנחשבו מתחרות לגיטימיות בדור ה-GTI.
האבולוציה המשיכה ב-1977 את הקאדט GT/E 2 שנועדה להיות מקפצה עממית למי שרצה להתחרות במרוצי ראלי. בצביעה דו-גוונית לבנה-צהובה, ועם מנוע שצמח לנפח 2.0 ליטר וסיפק 115 כ”ס על 900 ק”ג היא זינקה ל-100 קמ”ש ב-8.5 שניות. אופל תכננה לייצר רק 1000 יחידות, בפועל היא יצרה יותר מ-2,200 לאור הביקוש. במקביל אופל אסקונה החלה לעשות חייל במרוצי ראלי עם אחד, וולטר רוהרל, שזכה עימה באליפות הראלי האירופאית ב-1974. אופל המשיכה לטפח את קבוצת המרוצים שלה ויצרה את גרסאות האסקונה 400 והמנטה 400 כמכוניות הומולוגציה, כשהפסגה הגיעה עם זכיה של רוהרל באליפות הנהגים של ה-WRC עם האסקונה ב-1982. הפעם האחרונה שנהג עשה זאת עם מכונית בעלת הנעה אחורית.
בשנות ה-80 המשיכה המנטה לקצור הצלחות בסדרות מרוצים שונות, ובמקביל האותיות GSE חזרו לעטר את הגרסאות הספורטיביות של הקדט וגם של המונזה, מכונית הקופה הגדולה של אופל על בסיס הסנטור שיועדה להתחרות בדגמי הקופה של מרצדס וב.מ.וו, לא פחות. מונזה GSE הוצגה בשנת 1983 (ואקזמפלר שמור להפליא שלה ממוזיאון אופל ניצב ליד המוקה בהשקה בחארמה), כשהיא מצוידת בגלגול של מנוע ה-2.5 ליטר של הקומדור GS/E עם 180 כ”ס שהביאו אותה למהירות מרבית של 215 קמ”ש. המונזה בפני עצמה לא השאירה חותם משמעותי וגם לא הייתה להיט מכירות עם פחות מ-45 אלף יחידות שיוצרו מהדור השני במהלך השנים. אלפים בודדים מהן היו מגרסת ה-GS/E שהחלה לצבור ערך אספני בשנים האחרונות, עם מחיר ממוצע שעומד כיום על 25 אלף יורו לאקזמפלר שמור.
הקהל האירופאי המשיך לדרוש גרסאות ספורטיביות לדגמים ואופל המשיכה לספק אותן גם עמוק לשנות ה-90′, מהקורסה ועד לוקטרה שהכינוי GSE הוחלף ב-GSi. עניין של סמנטיקה שלא משנה את המהות, שפעם בזמנים שפויים יותר גרסאות ספורטיביות לדגמים עממיים לא הייתה מילה גסה, והאפשרות לרתום טכנולוגיה מכאנית מתקדמת כדי לתרגם אותה להצלחות במרוצים וקידום תדמית השתלם גם במכירות. באותם זמנים אופל גם יכלה להיות מכונית מגניבה והגרמנים כל כך רוצים לחזור לשם. להקים מחדש מותג ספורטיבי תוך השקעה במרוצים הוא צעד נכון וחיובי בדרך לשם.
