“אם אפגוש את נורברט סינגר יום אחד, אהיה חייב לו התנצלות”
נורברט סינגר הוא אגדה בפורשה, האיש חתום על שרשרת מכוניות שהצליחו במקום החשוב מכולם, מסלול המירוצים. הקריירה שלו שזורה בתוך ה-911 ואפשר להגיד שהוא אחד האנשים המשמעותיים ברקורד המסלול האדיר, שיש לאייקון הגרמני הזה. על המשפט שפותח את הכתבה הזו, חתום רוב דיקנסון, שמייצר בקליפורניה את האינטרפטציה שלו ל-911. הוא אומר שהשם סינגר הוא סוג של הומאז’ לנורברט סינגר אבל כנראה שדוקטור סינגר לא ממש מרגיש ככה.
יש עוד סיבה לשם הזה, דיקינסון מוזיקאי וזמר, הרגיש שהשם קשור גם לאהבה השניה שלו, מוזיקה וגם לשירה שמייצרות שש בוכנות בסידור שטוח עם קירור אוויר.
“שנות ה-70, חיפושית נוסעת ופורשה 911 טרגה עוקפת אותה, הילד במושב האחורי לא יישכח אותה לעולם”
הסיפור של סינגר הוא סיפור של חלום, של תעוזה. צריך הרבה אמונה וכוח בשביל לחשוב שאתה יכול לקחת מכונית ולייצר ממנה את האקזמפלר המובחר ביותר שלה. ולא סתם מכונית. מכונית שבמשך יותר מחמישה עשורים, משופרת בעקביות על ידי מי שמייצר אותה. ואנחנו מדברים כאן על פורשה, אולי קבוצת המהנדסים המשובחת ביותר בעולם הרכב.
אבל את דיקינסון זה לא עניין. הוא רצה לייצר את ה-911 מקוררת האוויר האולטימטיבית. לקחת את היכולת הרב גונית והמוערכת של ה-911 ולהגביר את הווליום. זה התחיל מלשכור חלק קטן בתוך מוסך, לקחת מדורות שונים את הרכיבים הטובים ביותר ולנסות לבנות משהו מגניב. ואז הפך למשהו אחר לגמרי.
עם גיוס של כמה חברים ומשקיעים (חשוב להגיד) יצא דיקנסון למסע שבטוח נשמע הזוי אז, אבל נראה הגיוני לגמרי היום. והשימוש במילה מסע מתאים כאן – כי רק להסגר על עיצוב הגוף, לקח לסינגר שנתיים וכמה מאות אלפי דולרים. אבל הדרך הזו, שהתחילה ב-2009 מתחילה להיות הגיונית היום. סינגר מוכרת למעלה מ-25 מכוניות בשנה, במחיר של יותר ממליון שקל לחתיכה (בחו”ל). פנקס ההזמנות מלא ואם תרצה אחת היום תצטרך לחכות שנתיים.
“אפשר לקחת 911 ישנה ולהפיח בה חיים”
המכוניות של סינגר יקרות מאוד אבל כשמסתכלים על אחת, אפשר להבין לאן הלך הכסף. כל סינגר מתחילה כפורשה 964, מופשטת לחלוטין ומנוקה עד לייסוד. לאחר מכן השלדה מחוזקת ומקבלת את חלקי הקרבון פייבר שלה. העיצוב של סינגר ייחודי רק להם וכך גם משטחי הגוף שמיוצרים מקרבון פייבר במפרט צבאי (ולא זול). לאחר מכן היא נשלחת לצביעה. התהליך הזה בלבד, לוקח חודשיים. כן, חודשיים רק על צבע. לא פלא שלוקח כ-8 חודשים לבנות אחת.
אין סוף לפרטים הקטנים שמרכיבים כל סינגר, גם בגלל שמטבע הדברים סוג הלקוחות שקונים מכונית כזו בסכום כזה, מגיעים עם רשימת בקשות אישיות לא קטנה. אבל אם רוצים לנסות ולהבין את הראש אפשר לדבר על המנוע. ששת הצילנדרים מקוררי האוויר ננטשו על ידי פורשה אבל ממשיכים להתפתח אצל סינגר. מי שעושה את עבודת הפיתוח על המנועים הללו, הם לא אחרים מקוזוורט’. כאמור, אין כאן חיסכון בשום שלב או עניין.
ללקוחות מוצעים שלושה מנועים 3.6 ל’, 3.8 ל’ או 4.0 ליטר ומיותר לציין, שוב, שמי ששם כל כך הרבה כסף על מכונית כזו בד”כ כלל הולך על האופציות הגדולות יותר. ואם זה נראה כאילו מדובר במכונית אספנות מתפרקת אני יכול להרגיע אותך. לסינגר 3.8 ל’ (360 כ”ס) נמדדה תאוצה של 3.6 שניות למאה קמ”ש וה-4.0 ליטר עושה את זה ב-3.3 שניות. זה זז.
והדוגמא הזו, של לקחת מנוע ישן יחסית, לתת אותו למומחים בעלי שם עולמי ולבנות ממנו משהו חדש, ששומר על הרוח מחד אבל מביא אותו לשיאים חדשים של יכולת ואיכות מאידך – זה הסיפור של סינגר כולה.
לקחת פורשה 911 ולסובב את הווליום. עד הסוף. ואז עוד קצת.
“משטחים מאוזנים ויציבה הם הבסיס לעיצוב טוב”
קל מאוד לצייר את הסיפור הזה כרומנטי. מוזיקאי שאוהב מכוניות מקים סדנא שמייצרת את ה-911 הנחשקת בעולם, כשהוא מונע מתוך תשוקה בלבד. אבל זה לא נכון.
האמת היא שהאיש שהקים את סינגר התחיל את חייו המקצועיים בלימודי עיצוב רכב באנגליה ולאחר מכן עבד בלוטוס. ורק אז הוא הפך למוזיקאי שאוהב מכוניות ומקים סדנא שמייצרת את ה-911 הנחשקת בעולם. כשהוא מונע מתשוקה אדירה, נכון, אבל גם הרבה ידע.
מכל זווית שאתה תוקף את היצירה הזו היא נראית נכון. הסתכל על הפנסים הקדמיים לדוגמא, 911 קלאסי. אבל מבט לתוכם יגלה טכנולוגיה עדכנית. וככה זה עם כל פינה, גלויה או נסתרת. ירידה חולנית לנפשו של כל בורג. שלמות נמצאת בפרטים הקטנים, הגדולים, הבינוניים, בכל הפרטים כולם.
“כל אחד יכול לשנות, לא כל אחד יכול לשפר”
על המשפט הזה חתום פרדיננד פורשה. אני מנסה לחשוב איך הוא היה מגיב לסינגר. הם לא המציאו מחדש את ה-911. באחוריה של כל 911 שיוצאת את הסדנא מופיע הכיתוב ‘reimagined by singer’. לא הומצא מחדש, לא שופר, אלא נלקח, זוקק, עבר בחלום, נגע בדמיון, וחזר כ-911 מוגברת, מועצמת.
זה אומר שהם מכבדים מאוד (שלא לומר מעריצים), את ה-911 ואת העיצוב המקורי של פורשה. ואני חושב שהוא היה מעריך את זה מאוד. כי כל אחד יכול לשנות להחליף ולשים משהו יותר טוב. מעטים יידעו לקחת את אחת ממכוניות הספורט החשובות ביותר שנוצרו אי פעם, לשפר אותה ללא הכר, ולהשאיר אותה בדיוק אותו הדבר.
*אמריקן בוקסר – סינגר ממוקמת בקליפורניה שם נמצא גם ביתו של רוב דיקינסון. הוא מעיד שרק שם יכולה מכונית כזו להיוולד ולהיבנות.
