אחרי שכבר חשפה את האופנוע ההיברידי הייחודי ועמוס הטכנולוגיה שלה, הבשורה המשמעותית של קאוואסאקי לאירופה בתערוכת מילאנו הוא לקטגוריית רישוי הביניים עם צמד דגמי 500 חדשים. לקאוואסאקי ישנה מסורת ארוכה של דגמי 500 סמ”ק מאז המאך 3 של 1969, וברמה המקומית החדירה המוצלחת שלה לשוק הישראלי בשנות ה-90 הייתה בזכות ארבעה דגמי 500 סמ”ק עממיים בקטגוריות שונות.
קאווסאקי נינג’ה 500 וקאוואסאקי Z500 הם לא אופנועים חדשים לחלוטין, אלא מתבססים על קודמיהם בנפח 400 סמ”ק אך עם עיצוב חדש לגמרי ושורת עדכונים ארוכה. כמו בעבר, שני הדגמים חולקים שלדה דומה, מיכל דלק, מפלט, חישוקים ויחידת זנב ומושב זהים ונבדלים בזכות הפרינג המלא והקליפאונים בנינג’ה, בעוד ל-Z ישנו כידון גבוה והוא מסתפק בחרב תחתונה בלבד.
העיצוב ב-Z הפך להיות מחודד יותר הודות ליחידות תאורת LED קטנות מבעבר, מסכת חזית מינימליסטית ופלטסטיקת צד זוויתית. נינג’ה 500 לעומת זאת מאמץ את מראה הפרינג של דגמי הנינגה הבכירים כולל מסכת החזית האופיינית עם הפנסים המפוצלים ואופציה לגרסת SE בעלת צביעת רפליקה של קבוצת הסופרבייק של קאוואסאקי.
מנוע הטווין המקבילי צמח מנפח של 399 ל-451 סמ”ק בזכות הגדלת מהלך הבוכנה מ-51.8 ל-58.6 מ”מ. שינויים נוספים נעשו במערכת היניקה הכוללת שני פתחים בגובה שונה, תיבת אוויר גודלה יותר בנפח של 5.8 ליטר, תכנון חדש לבוכנה, לטלטלים ולגל הארכובה יחד עם גלגל תנופה קל יותר. הבוכנה עשויה אלומיניום ושרוולי הבוכנה לטענת קאווסאקי זהים בתכנונם וצורתם לאלו לדגמי ה-ZX10R וה-ZX6R. יחס הדחיסה ירד במעט מ-11.5:1 ל-11.3:1. ההספק המרבי נשמר על 45 כ”ס המתקבלים ב-9,000 סל”ד כדי לעמוד בקטגוריית הרישוי האמצעית, אך נתון המומנט צמח מ-3.9 ל-4.3 קג”מ המתקבלים ב-6,000 סל”ד ידידותיים למדי.
השלדה נותרה דומה לזו של הדור היוצא אך עברה מספר התאמות וחיזוקים, כמו גם שינוי במבנה הזרוע האחורית העשויה מעתה אלומיניום ובעלת נקודת עיגון נמוכה יותר. מערך המתלים כולל מזלג קדמי רגיל בקוטר 41 מ”מ כשהבולם האחורי מאפשר כיוון של 5 מצבי עומס קפיץ. מערכת הבלימה כולל דיסק קדמי בודד עם קאליפר בעל שתי בוכנות ו-ABS, אך לא תמצוא הצמד דגמי ה-500 החדשים שפע מערכות עזר אלקטרוניות, מציב רכיבה שונים או בקרת משיכה. עם זאת, מצמד מחליק הוא ציוד סטנדרטי וישנו מסך דיגיטלי צבעוני בגודל 5 אינץ’ כלוח מחוונים עם קישורית לטלפון הסלולרי.
