אני כותב אליך את דברים אלו כי ברור לי לחלוטין שהפסדנו במלחמה הזו. העולם כבר החליט, עוד ואנשים מצטרפים לכת החשמלית מכאן, חולמים אוטונומיה משם ופחות ופחות אנשים רוצים לעסוק במלאכת הנהיגה. אי אפשר להאשים אותם. אין כל-כך לאן לנהוג כבר. הכבישים פקוקים, חנייה אין, המשטרה אוכפת בדיוק את מה שלא צריך ומתי שלא צריך והצפיפות הכללית חונקת. מי שרוצה פתרון אמיתי, פונה אל דו-גלגלי. וגם כאן הרוב מבקש יעילות קטנועית, מוגנת ונקייה. מינימום התעסקות, מקסימום יעילות.
אבל אנחנו לא נאמר נואש. בדיוק להיפך. אני נזכר תוך כדי כתיבת שורות אלו בתמונת ילדות. לא הייתי עדיין בן עשר, ואני לא זוכר הרבה מהימים ההם, אבל הזיכרון הזה צף עכשיו. הוא עושה זאת מדי פעם, כל פעם עם מכונית אחרת. בקצה רחוב בן גוריון בתל אביב חנתה לנצ’יה פולביה בצבע חציל-חלודה. את בתי הגלגלים שלה מילאו קורי עכביש. למרות המראה המוזנח, את הקווים האלמותיים שלה היה קשה לאותו ילד לפספס. שעות ישבתי מולה. מסתכל, לא מעיז לגעת. יום ועוד יום. חוזר לבקר אותה לשבת על המדרכה ולהביט. האהבה הזו טבועה בתוכנו, ואנחנו לא נוותר עליה לעולם. כל הקופסאות החכמות והמהירות שנוחתות כאן, עושות עבורנו את העבודה לקלה יותר. כעת ברור לחלוטין, מי הוא חובב רכב ומי הוא חובב נהיגה. מי מתעניין בתאוצה כזו או אחרת, ומי רוצה להרגיש, לשמוע ולהריח. ההבדלים הפכו ברורים מאוד ואיתם גם המטרה שלנו. בשביל הזן הזה, הקמתי את אוברדרייב. בשביל אלו שרכב בשבילם הוא יותר מיכולת תאוצה או נתון טווח נסיעה. בשביל כאלו ששילוב בין גלגלים ומנוע הוא עבורם אמצעי ביטוי ולא אמצעי הגעה. בשביל כל אלו שמצאו את עצמם מהופנטים מול מכונה עם מנוע וגלגלים, עומדים, מסתכלים, מנסים לדמיין אותה בידיהם.
אוברדרייב נכנס בימים אלו לשנתו השמינית. הילד גדל. כמו בן אנוש הוא מקבל צורה ואופי משל עצמו, ואין גאה כמו אב המביט על ההתפתחות הזו. לאורך השנים אספנו סביבנו לא מעט חברים, כמוך, וזה הזמן להודות לך על זה שאתה איתנו. לגבש קהילה גדולה של אנשים שמתחברים למה שכתוב מעלה, במדינה שתרבות מוטורית בה עדיין גורמת להרמת גבה, זה לא מובן מאליו. וזה מעודד לראות כל כך הרבה אנשים, שחושבים ומרגישים ככה. אנחנו נמשיך כמובן לחוות את דעתנו על כל מה שקורה בתחום הזה, גם אם הוא חשמלי. אבל לרגע אחד לא נשכח למה אנחנו באמת כאן. מבט אחד ברשימת הכתבות שעולות כאן מדי יום, מוכיח את זה. אל 2023 אוברדרייב נכנס בכוחות חזקים ומחודשים, כאלו שיגבירו עוד יותר את הדברים שכולנו מאמינים בהם ואוהבים אותם. גדלנו ואנשים נוספים לוקחים כעת חלק בסיפור הזה באופן שוטף. בימים אלו אני מפנה את כיסא העורך לאופיר דואק. אופיר חי את התחום כל חייו, עבד כעיתונאי וכעורך בכל מדיה מוטורית שחיה בארץ בעשרים השנה האחרונות. אני סמוך ובטוח שפעילותו תקדם את הנושאים שחשובים לכולנו כל-כך.
אליו מצטרף דין אפפל, שהוא חלק מאוברדרייב עוד מימי הקמת האתר. דין, נהג מרוצים המתחרה באופן שוטף בנורבורגרינג והבעלים של DNA racing להדרכות נהיגה בארץ ובחו”ל, יתפקד כבוחן המסלול והאספלט הראשי של אוברדרייב. הוא אחד הנהגים המהירים באמת היחידים בארץ וחשוב עבורנו לא פחות, יש לו פידבק יוצא דופן. הנהיגה שלו רהוטה כמו היכולת שלו לבטא את התחושות שלו.
את התפקיד המקביל לו בשטח, ימלא כרמל נודלמן, שהוא חלק מאוברדרייב כבר מספר שנים. כרמל הוא לא רק חולה הגה ודריפטר מחונן, הוא גם יורד שטח מנוסה שכמו רבים בתחום השטח הישראלי, שפשף את יכולותיו בשירות המדינה.
מעבר לאלו, למערכת אוברדרייב הצטרף כתב נוסף, חדש אצלנו, אבל כבר ותיק יותר במדיות אחרות. יובל לוי הוא האבטיפוס של חולה הגה. הוא נמצא בכל מקום בו יש התרחשות מוטורית, הוא מתחזק צי רכבים מהשנתונים הנכונים ובכלל ניחן בתשוקה האדירה הזו שמחברת את כולנו.
חיזוק נוסף למערכת הוא עורך חיצוני חדש. ששי כהן הוא הבעלים והעורך של אתר WHEEL והוא האיש שלנו בכל מה שקשור לשוק המקומי. ששי, עיתונאי רכב שחצה את הקווים ומעדיף היום מכוניות חשמליות על בנזין, חובב נוסטלגיה ורכבי אספנות ומתמחה בצרכנות רכב מקומית. בהחלט אחד שניחן בנקודת מבט ייחודית לגבי המתרחש כאן.
עוד מצטרף חדש/ישן למערכת הוא יולי קיסליוב. צעיר בשנים, רב ניסיון בפועל, הוא האיש שאמון על הפעילות שלנו ברשתות החברתיות השונות. יולי הוא גם צלם המערכת שלנו ופועלו מעטר את הדפים שבאתר בצורה שלא ניתן להתעלם ממנה.
והגענו אליי ולא אני לא מתכוון ללכת לשום מקום. הנושאים שאנחנו מדברים עליהם קרובים מדי לליבי. הקדשתי להם את חיי, ואמשיך להקדיש, עד נשימתי האחרונה. מה כן ישתנה? אני אתפקד מהיום כעורך-האחראי של אוברדרייב. זה אומר שאמשיך להיות מעורב ולאשר כל מה שקורה כאן מחד ומצד שני אפנה לי קצת זמן לנושאים חשובים לא פחות.
לדוגמה, הפקות הוידאו שאני כל-כך אוהב, עכשיו אמור להיות לי קצת יותר זמן להוציא לפועל רעיונות שמעלים אבק במגירה. כאלו, שימשיכו להזכיר לכולנו, את מה שמניע אותנו.