רשימת ההצהרות שמגיעה עם פיג’ו 508 ארוכה, ארוכה מאוד. לצידה מפרט מרשים, מרשים מאוד. מספיק מצד אחד לקרוא את החומר באתר העיתונות של היצרנית בכדי להבין את החשיבות המיוחסת לרכב הזה מצידה. ומספיק לעלעל בדף הנתונים, בכדי להתרשם ברגע.
ואולי צריך להצהיר הצהרות ולהתאמץ בכל דרך, בכדי להצליח עם רכב משפחתי גדול/מנהלים כזה. בעידן, שבו רכבי-פנאי מרסקים כל סגמנט מסורתי. וכבר כאן, בענייני מידות וסגמנטים, מתחילה פיג’ו 508 לשלוח מסר מעורב וללכת בכיוון אחר. לדוגמה, היא קטנה יותר ונמוכה יותר מהדגם היוצא, וגם רחבה יותר בכדי ליצור את הפרופורציות הייחודיות שלה. מעניין.
מצד שני היא מבוססת על הפלטפורמה המודולרית של פיג’ו (EMP2) שהוצגה כבר ב-2013, במכונית משפחתית קומפקטית במקור. ולמכונית משפחתית גדולה/מנהלים, שאמורה לשדר יותר עומק ואיכות, זו לא תמיד נקודת פתיחה טובה. מבולבלים? גם אנחנו…
בונים מכונית
הרכיבים שמרכיבים את פיג’ו 508 הנבחנת בריאים מאוד כאמור. זו גרסת ה-GT אז יש כאן 225 כ”ס שמאיצים אותה ל-100 קמ”ש תוך 7.3 שניות. את מקורות השלדה כבר הזכרנו. אז בואו נדבר על המנוע, זהו אותו 1.6 ל’ מוגדש, פרי השת”פ עם ב.מ.וו מלפני יותר מעשור. הוא משודך לתיבה פלנטרית בעלת 8 יחסי-העברה, מוכרת כבר גם היא, כשהכוח עובר אל הגלגלים הקדמיים.
יש כאן גם מערכת מתלים אקטיבית, כזו שאמורה להגיב לצורת הנהיגה ותנאי הדרך במטרה לייצר דרייב אופטימלי. לא משהו שרואים כל יום בסגמנט. יש גם רשימה מלאה של אבזור בטיחות מתקדם וגם אבזור נוחות נדיב. עיסוי בכיסאות זה משהו שפוגשים בד”כ בסגמנטים יקרים משמעותית. וכאן הוא נמצא, עם 5 סגנונות ו-3 רמות עוצמה. וזה כיף בפקק. כיף גדול.
בקיצור, פיג’ו 508 תוכננה בכדי לתת. מעל ומעבר עושה רושם. ועוד לא אמרנו מילה אחת על איך שהיא נראית. תצורת הפאסטבק מעניקה גם שימושיות עם דלת חמישית וגם מראה חלקלק ומרשים. כמו במקומות אחרים, גם כאן המטרה היא להשיג מראה “דמוי קופה” ולייצר משיכה ויזואלית.
ועכשיו נוסעים
יש כמה זוויות שבהן פיג’ו 508 בהחלט מצדיקה את הרעש סביב העיצוב שלה. הפאנל האחורי/צידי שלה לדוגמה, מקומר באופן שמזכיר יותר מכונית ספורטיבית מאשר מכונית רגילה. העיצוב מאחור בכלל מוצלח מאוד לטעמי. מהצד היא עסוקה בלשדר חוסן כמעט גרמני באופיו. מלפנים יש מוטיבים מעניינים אבל התוצאה מוצלחת פחות. בכל מקרה, אי-אפשר להתעלם מהמכונית הזו והתוצאה בהחלט מושכת.
השתחלות לתא הנוסעים חושפת טיפול יפיפייה במשטחים סביב. יש משטי עץ נאים, ריפוד משולב, והתחושה טובה. במבט שני, מגלים חלקי פלסטיק קשיחים במקומות גבוהים, הרכבה לא מושלמת וכשלים תכנוניים קלים. המושב לדוגמה, מציג בסיס מתכוונן. אך המבנה שלו לא באמת תומך בירכיים ובעיקר בולט במרכז – איפה שאין רגל (לי בכל אופן…). פתיחת התמיכה האמורה פוערת בור מורגש שפוגם בנוחות מההתחלה. ידית ההילוכים מרהיבה ביופייה, אבל ממש לא אינטואיטיבית לשימוש. המרווח לראש מלפנים (ומאחור בכלל) גבולי, מחיר העיצוב וגג השמש. גם תא המטען השטוח, מציע ממדים שהם רק סבירים וסף טעינה רחב אבל גבוה.
הנעה ותחילת נסיעה מייצרים תחושה נעימה מאוד. היא בהחלט מצליחה לייצר בידוד נעים ואיכותי. עם המתלים החכמים התוצאה טובה למדי. רק על כבישים עירוניים משובשים, גם בגלל החישוקים הגדולים והחתך הנמוך של הצמיגים, התחושה קצת עסוקה ולא רהוטה. מעבר לזה על כבישים במצב טוב יותר או על מהמרות בעלות אופי עגול יותר, התחושה בהחלט טובה. גם בשיוט, נמשכת ההרגשה הזו, עם מנוע שנח ב-1,650 סל”ד בהילוך השמיני הגבוה ומעט רעשי-כביש. בהחלט אפשר לשייט מהר, רחוק ונינוח עם המכונית הזו. גם המערכת המצוינת שיש כאן, עם מאות וואט, המון רמקולים וסאב מובנה, תורמת לשיוט הזה.
בכל הקשור לביצועים התחושות מעורבות. מצד אחד תאוצות הביניים בחצי דוושה טובות מאוד. מצד שני כשמזמנים את מלוא תפוקת המנוע, לא מקבלים מענה ראוי. זה לא חלש חלילה, מצד שני, זה לא מרגיש כמו רכב עם 225 כ”ס. זה גם לא מרגיש כמו רכב שמזנק ל-100 קמ”ש תוך 7.3 שניות. למעשה על מכשיר המדידה שלנו, התקשתה פיג’ו 508 GT לרדת מ-9.4 שניות בתאוצה ל-100 קמ”ש. רק עם רגל שמאל על הבלם (במצב “ספורט” כמובן) ותזמון מדויק הצלחנו לרשום, פעם אחת, 8.7 שניות. תוצאה שלא הצלחנו לשחזר ובכל מקרה רחוקה מאוד מנתון היצרן האופטימי.
גם אופיו של המנוע הזה לא מלהיב במיוחד. הוא שטוח בתחושה ובצליל, מתחיל לייצר תנע ברור בכ-2,500 סל”ד ומושך אחיד עד כ-6,000 סל”ד. הרעש שלו מבודד היטב, תגובות הדוושה סבירות למנוע מוגדש קטן עם הספק כזה והביצועים אותם הוא מספק טובים בהחלט. אבל זו לא יחידת כוח שרצה במעלה הסל”ד ומחשמלת אותך יחד איתה. גם התיבה, פוגמת כאן בתחושה. ההעברות חלקות (רוב הזמן), אבל ישנו היסוס קל בפעולתה, חוסר החלטיות תחת עומס ותפקוד לא תמיד רהוט בזמן בלימה.
אז ניסע מהר?
הכביש המפותל, כזה שהיה פעם מגרשה הטבעי של פיג’ו, כל פיג’ו, חושף כמה מגרעות נוספות. זה מתחיל מתנוחת הנהיגה וממבנה הקוקפיט העדכני של פיג’ו. תנוחת הישיבה גבוהה מדי, וקצת תמוהה במכונית “דמוית קופה” נמוכה כזו. המושב ההגה והדוושות לא ממורכזים כראוי ומדרס שמאל ממוקם בנטייה לכיוון הדוושות באופן שלא מאפשר ייצוב אמיתי. יש כאלו שאוהבים את ההגה הקטן הזה אבל באופן אישי, ב-508, מדובר במשהו שאי אפשר להתרגל אליו. המידות הקטנות, המיקום מתחת ללוח השעונים, כל אלו יוצרים תחושה מוזרה של ישיבה מעל ההגה ולא מולו.
את בקרת היציבות לא ניתן לנתק, בקרת המשיכה לעומת זאת מתנתקת אבל מתחברת אוטומטית ברגע שהספידומטר מריח את ה-53 קמ”ש. ואני לא מציין את זה מתוך איזו גחמה להחליק את ישבנה הנטוע של ה-508, אני צריך את זה כי אני יושב בפיג’ו מהירה ורוצה לנצל את היכולת שלה. במקומות מפותלים, על אספלט לא מושלם, הגלגלים הקדמיים נוטים לאבד אחיזה בהילוכים הנמוכים, בקרת המשיכה שמתעקשת להתחבר, חותכת את המנוע לשניות ארוכות, ואתה נשאר בלי מנוע, מחכה לו שיחזור, בשביל לצאת מהסיבוב.
שלא תחת כוח, הגלגלים הקדמיים מייצרים אחיזה מצוינת. הכניסה לפנייה מהירה למדי, אחרי שעברת את רבע ההפנייה הראשונה של ההגה. עם יותר מ-3 סיבובים מנעילה לנעילה הוא לא מהיר במיוחד, אבל אחרי המדרגה האמורה הטרן-אין מצוין. והאף כאן מגיב טוב, תת-ההיגוי שומר מכאן מרחק וזה נפלא. האחוריים נטועים היטב, לא ממש מגיבים לפרובוקציות, תוסיף לזה יציבות כיוונית טובה בפניות ותקבל פוטנציאל מהירות מעניין. כזה שהבקרה ששה לחתוך בכל אפשרות. תגובות השלדה, גם כאן בגלל התיבה, לא חדות, אבל זה מתאים מאוד לאופי הבוגר של המכונית הזו.
בכבישים פתוחים ומהירים יותר, בסוויפרים ארוכים, היא נטועה ומרשימה. גם משקל ההגה טוב ביחס למקובל בז’אנר המתוגבר חשמלית (על היזון חוזר אין מה לדבר). הבלמים במכונית המבחן היו בסוף חייהם, עם רפידות שורקות ותחושת רעד מהדיסקים (6,000 ק”מ של נסיעות קשות כנראה). למרות אלו עושה רושם שמערכת הבלימה כאן טובה, עם דוושה לינארית ועוצמה מורגשת. בסוף ימי המבחן, עברה הפיג’ו 7.7 ק”מ על כל ליטר של דלק.
שורה תחתונה
פיג’ו 508 היא מכוניות מיוחדת מאוד מצד אחד, אבל גם לא שלמה מצד שני. העיצוב מצוין, אבל פוגע בפרקטיות. תא הנוסעים מרתק, אבל מציג כמה פתרונות לא גמורים (וגם מערכת מולטימדיה לא פשוטה לתפעול). המנוע חזק על הנייר, אבל פחות בשטח. מכלולי השלדה מתוגברים במערכת מתלים חכמה, אבל לא מצליחים להלהיב בנהיגה נמרצת. כך שהמבחן הזה נגמר עם תחושה מעורבת.
זו מכונית טובה, ייחודית ושונה בנוף. ברור לחלוטין שהושקע בה המון רצון טוב והרבה חלקים מעניינים. אבל כל אלו לא מצליחים להתחבר למכונה אחת מרשימה. וחבל, כי עם המרכיבים האלו, פיג’ו היו יכולים לעוף רחוק. הם רק צריכים לעבוד עוד על המתכון. במחיר הזה, מול המתחרות המדויקות שיש בשוק – זה הכרחי.
נתונים: 1,598 סמ”ק, 225 כ”ס מ-5,500 סל”ד, 30.6 קג”מ ב-1,750 סל”ד, 1,420 ק”ג, 7.3 שנ’, 250 קמ”ש, 7.7 ק”מ/ל (מבחן), 240,000 שקלים
