תערוכת מילאנו 2018 הציגה ארסנל מרשים מאוד של אופנועים חדשים. אם אלו סופרבייקים אדירי יכולת, אדוונצ’רים נחשקים בנפח בינוני וגם חשמליים עתידיים וקטנועים מסוגננים. עושה רושם שבמילאנו היה הכול.
אבל האם העושר והמגוון הזה משמח באמת? בשורה התחתונה שוק האופנועים העולמי רחוק עדיין מאוד מהמספרים אותם הציג בעשור הקודם. הצניחה במכירות שהגיע בסוף אותו עשור, זעזעה את השוק העולמי ותורגמה גם לאופן הפעולה של היצרניות.
כשאתה רוצה למכור יותר, קל לברוח למקום הגיוני, כזה שמדבר בשפה פשוטה ולא מאיימת. לשם התעשייה הזו הלכה בתחילת העשור כשתגובה לנפילה במכירות. העניין עם אופנועים, מאז ומעולם, לא הייתה הנגישות שלם, אלא היכולת שלהם להצית את הדמיון ולדבר אל הלב. לרגש. עושה רושם שבמילאנו 2018 השלימה התעשייה את ההתאוששות שלה מאותה הטראומה והחליטה להוריד את הכפפות ולכוון ללב ופחות למוח.

מהמסלול למסלול באותו מסלול
על פניו מה שקרה לקטגוריית הסופרבייק במילאנו אמור להוות נושא שלם לחגיגה. ורצוי שיהיה מסלול בסביבה. תהליך ההתחמשות כאן לא עוצר ומגיע לשיאים חדשים. חייבים לציין את דוקאטי פאניגלה V4R – אופנוע שהוא תכל’ס הדבר הכי קרוב לאופנוע מירוץ שכסף יכול לקנות. אין מה להתבלבל עם הפאניגלה V4 המוכר לנו. כאן המנוע הוקטן ל-998 סמ”ק בכדי להתאים לתקנות הסופרבייק העולמי וזוהי תכליתו של האופנוע הזה. 221 כ”ס על 172 ק”ג וכל רכיב מכאני ואלקטרוני מהשורה הראשונה נמצאים כאן. תענוג.
גם ב.מ.וו לא ישבו בחיבוק ידיים והציגו את ה-S1000RR החדש שלהם באיטליה. לא מדובר באופנוע שכל כולו למטרת הומולוגציה כמו בדוקאטי אלה דגם חדש ומשופר לאופנוע הכביש המוערך של החברה. ההספק עלה ל-207 כ”ס, המשקל ירד ל-197 ק”ג ומערך העזרים האלקטרונים נהנה מיחדת מדידה אינרציאלית חדשה.

ימאהה הציגה גרסת אקסקלוסיבית ל-R1, ממנה ייוצרו רק 20 יחידות. ה-GYTR מקבל הרבה מאוד חלקים מאופנוע הסיבולת הרשמי של ימאהה וזה כולל את המילה האחרונה בתחום המתלים, חישוקים, בלמים, מסכים, כל הטופ שיש לעולם להציע והיישר מגרסת הסבולת כאמור. אין פרטים נוספים אבל אפשר לשער שימאהה כבר מכרה כל אחד מ-20 האופנועים האלו, שנוצרו לרגל חגיגות 20 השנה ל-R1 הראשון.
ובחזרה לסופרבייקים “מציאותיים” יותר, אפריליה מציגה גרסה חדשה ל-RSV4 פקטורי עם הגדלת נפח והספק שצמח ל-217 כ”ס ומשקל שירד ל-199 ק”ג. יש כאן כמובן מתלים של אוהלינס, מערכת בלימה מתקדמת של ברמבו ואפילו כנפונים סטייל MotoGP. באפריליה מספרים גם על עדכון למערכת ה-APRC בדורה הרביעי.

ואם בקטע ספורטיבי – קימקו הציגו אופנוע סופרספורט חשמלי וחדשני למדי בשם SuperNEX. קימקו? כן, קימקו. מי שהקשיב להצהרות החברה בצמוד להשקת ה-AK550 הבין שהחבר’ה שם מכוונים גבוה ומציגים רצינות גמורה. עם שלדת אלומיניום, מנוע חשמלי שאמור להקביל בעוצמתו לסופרפורט 600 ומכלולים ברמה גבוהה, הסופרבייק הזה מציג לא רק את השאיפות הגדולות של קימקו אלא גם אינטרפרטציה חדשה למתכון הישן. מעניין.
האופנועים האלו, מכוונים להארד-קוריסטים של התרבות הדו-גלגלית. הם מדהימים ועושים חשק אבל קשה להגיד שהם נושאים איזו בשורה. עוד כוח ויכולת? לגמרי. חדשות? בקושי. לפחות קימקו מפגינים חדשנות ותעוזה – שהם לא מנת חלקם של שאר האופנועים ברשימה הזו.

מתכון מזרחי או מערבי?
עוד תהיות מעלים שני האופנועים הבאים ואלו שני אופנועים חשובים למדי, כאלו שאנשים מסוימים ציפו להם זמן רב. אני מדבר כמובן על גרסת האדוונצ’ר לק.ט.מ 790 ולימאהה טנרה 700. תסתכל על התמונות של שני האופנועים האלו. יכול להיות שימאהה הוציאה הרגע אופנוע אדוונצ’ר שנראה מושך הרבה יותר מזה של ק.ט.מ?
כל עוד מתייחסים לעניין הוויזואלי התשובה היא לטעמי כן. אי אפשר להגיד שאני מחובבי פלטפורמת ה-MT לדורותיה, אבל מנוע ה-CP2 מצא מקום בתוך עיצוב משובח, כזה שפוגע בול בז’אנר. הק.ט.מ בהשוואה נראה לא ממוקד, אנמי, כמעט נשי. אם מתעלמים לרגע מהמפרט הטכני ושמים על שניהם צביעה זהה, די ברור מי מהם אמור לכבוש מדבריות ומי אולי, לסיבוב ברחובות.

המפרט הטכני חושף הבדלים משמעותיים, כאלו שבוודאי יתבטאו גם במחיר. ועדיין אפשר בקלות להבין שהאופנועים האלו מדברים לאותו קהל. נו אתה יודע, אלו שהדבר ההרפתקני ביותר בחיים שלהם, הוא צבע חדש לקפסולות של נספרסו במשרד. ק.ט.מ החליטו כבר מזמן לייצר אופנועים שמתאימים למכנה משותף גדול יותר. מגמת ההתרככות הזו יחד עם ייצור אופנועי דלי נפח בהודו, מתבטאת בנתוני הצמיחה. ימאהה מצדם לקחו גם כן החלטה לפני כמה שנים ויצרו שפת מותג חזקה, בועטת.
יש לי הרגשה שהתהליך הזה גרם לאופנוע של ימאהה מדליק הרבה יותר מזה של ק.ט.מ – לטעמי האישי כן? ואין לי ספק שהאוסטרי יבצע טוב יותר. אבל במבחן התמונה, חייבים לתהות מה עובר על החבר’ה ממטיגהופן. ורק בשביל להסיר ספק, לשני היצרנים יש זכות אמיתית בקטגוריה הזו, עם רקורד מפואר במרוץ שייסד אותה.

ויש גם תכל’ס
שלא תחשוב שהיצרניות החליטו להציג רק מוצרים נוטפי סקס-אפיל. ממש לא. יש לימאהה קטנוע חדש, נוסף, עם שלושה גלגלים (התביעה מפיאג’יו לא הגיעה בסוף?) הוסקוורנה הציגו אופנוע שטח חשמלי שנראה מוכן לייצור והונדה מציגה אופנועים חשובים – דור שלישי לסדרת ה-CB500. סדרת ה-500 הזו היא רבת-מכר בעולם ומכילה בתוכה את האופנוע הכי נמכר בישראל בשנתיים האחרונות. יש כאן מכלולים משופרים, מנועים שהתחזקו ואפילו גלגל 19 אינץ’ קדמי ל-X. ואלו אולי החדשות הכי חשובות מהתערוכה הזו לשוק המקומי. כי בזמן שאני ואתה מריירים על ה-V4R קונה מישהו עוד CB500.

אז מה הבעיה?
בציר כזה של אופנועים חדשים גורם לכולם (וגם לי) לקפוץ באושר ולנופף בידיים, כמו קופים שגילו מטע של בננות. אבל יש עננה אמיתית שמעיבה על החגיגה הזו. אף אחד מכלים שהוצגו כאן, לא מטפל בבעיה האמתית, העולמית והמקומית, של השוק הדו-גלגלי.
כי עם כל היופי ההוד או היעילות של כל האופנועים האלו, הם מיועדים לאנשים בוגרים, אופנוענים שכבר בחרו בדו”ג. מה שהשוק הזה צריך זה דם צעיר וחדש – ואת זה אומרים קברניטי התעשייה מעבר לים וגם היבואנים בארץ. הגיל הממוצע של רוכשי אופנועים הוא גבוה ואת זה אפשר לראות גם לפי קהלי היעד של הכלים החדשים. גם נתוני המכירות של אופנועי (לא קטנועי) 125 סמ”ק בעולם אומרים בצורה פשוטה – פחות ופחות רוכבים חדשים נכנסים למעגל.

פעם האפיל של אופנוע לבני-עשרה היה ברור ומיידי. רישיון ל-50 סמ”ק בגיל 16 היה חלום וככה נכנסו רוב הרוכבים שמסביבך היום לתחום הזה. התעשייה הזו לא הצליחה להתאים את עצמה לעידן הנוכחי ולמשוך רוכבים צעירים וחדשים. מה שדיבר אל נער בשנות ה-80′ כנראה שלא מושך את מקבילו העדכני. עד שהיצרניות לא יבינו, איך למשוך את הדם החדש הזה בקצב גבוה לתוך התרבות הזו, אני חושש שהעתיד שלה נראה חלש מאוד. וגם 221 כוחות הסוס של הפאניגלה החדש, לא יעזרו כאן.