הונדה רבל 500 משתייך לז’אנר אופנועי ספציפי מאוד מבחינתי. כאלו שאני יודע, שלא משנה מה אכתוב, או מה יוליד המבחן, לא באמת ישנה דבר.
יהיו כאלו שייחשקו בו בכל מחיר, יהיו כאלו שלא יבינו את המהות של האופנוע הזה. ככה זה עם קאסטומים בד”כ, גם עם קפה רייסרים ועוד כמה סגמנטים. לפעמים חשוב איך שזה נראה יותר מאיך שזה נוסע.
אז למרות שכבר מהתמונות אתה יודע אם אתה בעד או נגד, בוא נצא לדרך ונראה מה הסיפור של האופנוע הזה.
מה חדש?
בתוך שלדת הצינורות של הרבל אפשר למצוא את הטווין המקבילי המוכר של הונדה מסדרת ה-500 המוצלחת שלהם. הוא קיבל כאן קצת שינויים – כאלו שידגישו את הכוח והגמישות כי מהירות היא לא העניין כאן (המשפט הזה עוד יחזור על עצמו). יש מזלג קונבנציונאלי מלפנים ושני בולמים קצרי מהלך מאחור. יש גם ABS ולוח שעונים מינימליסטי. וזהו פחות או יותר. אה, כן, יש כאן שני צמיגים שמנמנים וגבוהי דופן כמקובל בז’אנר הבוברים.
אם הרשימה הקצרה הזו נשמעת לך… קצרה, זה בגלל שהרבל לוקח את הגישה מינימליסטית לקצה. שני גלגלים, מנוע, מיכל דלק וזהו. הסיפור כאן כמובן הוא העיצוב. אני חייב להודות שבתמונות לא אהבתי את האופן שבה מטפסת השלדה אל ציר ההיגוי, כופה עיצוב לא קלאסי למיכל הדלק. פנים אל פנים אהבתי את התוצאה יותר. מזוויות מסוימות הוא פשוט אופנוע יפה.
עוד דבר שבולט כבר בעמידה לידו הן אפשרויות ההתאמה האישיות. בקלות אני רואה את עצמי מעיף את המושב האחורי ומקצץ את הכנף שתחתיו, לדוגמה. כמו כל כלי בז’אנר הזה, נראה שיהיה קל להתאים את הבסיס העיצובי לטעמו האישי של הרוכב.
איך זה מרגיש?
בסיסי למדי. הנפת רגל קלילה ואתה יורד אל המושב הנמוך בלי שום בעיה להגיע לרצפה. המפתח נכנס מצידה השמאלי של השלדה, מעל למנוע וזהו, אפשר לצאת לדרך. המושב רחב, נוח ומרופד בנדיבות ורק הרגליות הקרובות גורמות לי להרגיש קצת צפיפות (1.81 מטרים עבים במיוחד). גם ממושב הרוכב נצפית תמונה מינימליסטית, טהורה. לוח השעונים הקטן מלפנים הוא הדבר היחידי שעומד בינך ובין הדרך.
המנוע המוכר מתפקד כאן בצורה קצת שונה. מעדיף באופן ברור את סל”ד הביניים. הוא מרגיש גמיש, לא מתפרץ בשום שלב ויתאים מאוד (גם מבחינת תפעול הגיר והמצמד) לרוכבים מתחילים. שלא תבין אותי לא נכון, אפשר למשוך כאן כל הילוך, להילחם ברוח, ולהגיע למהירויות של 160-170 קמ”ש. אבל למה בעצם. יותר נעים לשייט איתו בין 100 ל-130 קמ”ש. רצוי עם יד אחת על הכידון, ולהתחבר לחוויה.
גם מבחינת שאר המכלולים וההתנהגות הונדה רבל 500 מעדיף תפעול עגול וחלק בעומסים נמוכים. בצורה הזו הוא מציע נוחות סבירה בעיר – עם המגבלה המובנית בשני בולמי זעזועים קצרי מהלך מאחור. הניהוג ברור ורגוע (גם אם מרגיש מעט כבד במהירות נמוכה) והוא אפילו צר מספיק בשביל להשתחל בפקקים איומים. ככה הוא גם על הכביש המהיר. יציב, עם ספיגה טובה בסה”כ.
אבל מעבר לכל אלו מצליח הונדה רבל 500 לגרום להרגשה מיוחדת אצל הרוכב. וזה קשור פחות לאיך שהוא זז ויותר לאיך שהוא נראה. לשאלות ברחוב, למבט שאתה זורק אליו אחרי שירדת ממנו. ואם כבר שאלות ברחוב, קל מאוד לזנק עם האופנוע הזה חזק יחסית מהמקום. אופנוע ארוך ונמוך, עם כוח מנוע לא מאיים. אני חייב להודות שנהנתי להתעלל ברוכבי קטנועים חזקים ברמזורים עם הקאסטום הזה.
זה לא מסובך. קלאץ’ משוך, סל”ד גבוה ולחכות לאור הירוק. אפשר להרגיש חופשי לזרוק את ידית הקלאץ’ ולשגר את הרבל אל עבר הרמזור הבא. הגלגל האחורי יחליק טיפה על מעברי החציה. אם אתה אלים במיוחד הקדמי יתרום טיפה. זה הכול. לא דורש שום מאמץ או יכולת. המבטים המשתהים של שליחי העיר לא מפסיקים לשעשע.
סיכום
הונדה רבל 500 הוא אופנוע בסיסי. אין כאן רכיבי מתלה יוצאי דופן. אין בשורה מכאנית ואין יותר מתי מה לדון באיך הוא מבצע. המראה השונה הוא לגמרי העניין כאן, הבידול. ואת המראה הייחודי הזה מקבלים עם מנוע מודרני ואמין ובמחיר נמוך למדי. כך שאני יכול להבין את מי שיימצא את עצמו על אחד כזה.
אני באופן אישי מסתכל על הרבל ורואה את אפשרויות השינוי, ההתאמה האישית. אני כבר יודע איך היה נראה הרבל שלי מה הייתי מעיף, מה הייתי מחליף ומה הייתי משפר. יש כבר כמה כלים כאלו על הכביש שלנו שעברו קאסטומיזציה רצינית ואני חושב שזה בדיוק הקטע של אופנועים מסוגו של הרבל. כלי לביטוי אישי, עם מחיר קל לעיכול.
נתונים: טווין מקבילי, 471 סמ”ק, 46 כ”ס ב-8,500 סל”ד, 4.4 קג”מ ב-6,000 סל”ד, 190 ק”ג (רטוב), 46,000 שקלים