מרצדס E קלאס הייבריד היא עוד מכונית שמראה שהקרב בין יצרניות היוקרה הגרמניות, עבר משימוש במונחים של “כוח” ו”איכות”, לשימוש במונחים כמו “הייבריד” או “אוטונומי”. בתקופה האחרונה אנחנו עדים ליותר ויותר גרסאות היברידיות למכוניות היוקרה הגרמניות (ובכלל). מהסדאן הקטנות ועד לספינות הדגל הגדולות של היצרניות – לכולן יש לפחות גרסה אחת כזו שמתמודדת על תואר מצילת דובי הקוטב (היוקרתית) של השנה.
לכן אולי זה לא מפתיע שהמפגש הראשון שלנו עם מרצדס E קלאס מונעת בנזין (את המבחן על הדיזל אתה יכול לקרוא כאן) אנחנו עושים דווקא עם הגרסה ההיברידית – E 350e. אחרי יומיים במחציתה היה לנו נורא ברור הבסיס בעל שלוש הרגליים עליו היא עומדת.
אוטומציה
כבר במבחן הקודם היכולות האוטונומיות של מרצדס E קלאס הרשימה אותנו מאוד. מאז פגשנו מערכות דומות גם אצל המתחרות ובצורה כזו או אחרת אפילו בקרב מכוניות עממיות – אבל מרצדס מעלה שוב את הרף. הרשימה המלאה כוללת את מערכות ההתראה המוכרות (שטחים מתים, קרבה לרכב מלפנים וכו’), מערכות הנהיגה האוטונומיות שכבר סיפרנו עליהן (בקרת שיוט אדפטיבית, שמירה אקטיבית על נתיב הנסיעה ועוד) – רק שעכשיו היא יכולה גם לעבור נתיבים בעצמה – אם תבקש יפה בעזרת מנוף האיתות.
אחרי שקבעת את המהירות של בקרת השיוט, המערך האוטונומי הזה מאפשר ל”לנהוג” את המכונית הזו בכבישים מהירים תוך שימוש בידית האיתות בלבד. תאותת שמאלה וה-E תוודא שהנתיב פנוי, תאיץ, תעבור לנתיב השמאלי ותתיישר בו כאילו הייתה נהג בשר ודם. איתות ימינה והיא חוזרת לשיוט נינוח בנתיב הימני.
והשיוט איתה מאוד נינוח. מערך הבטיחות המרשים מוריד את מפלס הלחץ, והיא מתקדמת לפנים באופן חסר מאמץ ושקט למדי. בכבישים שאינם מושלמים יש יותר רעשים מכיוון הכביש ממה שאפשר היה לצפות ממכונית כזו – אבל זו התלונה היחידה בערך. היא רכה ונוחה להפליא (גם במהירויות נמוכות יותר ובעיר) ונדיר שתיתקל בשיבוש בכביש שיצליח להניע אותה משלוותה.
יקח עוד קצת זמן עד שנפסיק להתלהב ולמדוד להן זמנים – ה-E קלאס מאפשרת כ-45 שניות של נהיגה אוטונומית לפני שתעיר לך בעדינות בצורה וויזואלית. 15 שניות לאחר מכן היא תתחיל לגעור בך עם התרעות קוליות בקצב הולך ומתגבר – אך עדיין תנהג בעצמה. במקרה אחד הגענו לדקה וחצי של נהיגה אוטונומית לפני שה-E החליטה שמספיק ופתחה בנוהל עצירה (ביטול בקרת שיוט והאטה מבוקרת עד לעצירה). אני לא אוהב לחשוב על היום בו המכוניות ייקחו פיקוד באופן מוחלט. אבל כל נסיעה במכונית כמו ה-E היא הצצה מרתקת לעתיד אליו התעשייה צועדת – ואתה יודע מה? בשיוט או בפקק אני לגמרי בעד.
סלון
נראה שמרצדס פרשה את הרעיון של “דמיון משפחתי” בין הדגמים יותר בסגנון של “תאומות שהופרדו בלידתן ומגיעות בגדלים שונים”. ה-E נראית ממש כמו בייבי S קלאס, הסביבה אהבה את המראה המכובד והדמיון למכונית הפאר, אני הייתי מעדיף קצת יותר אופי “אישי” למכונית.
בכל מקרה, לא תשמעו אותי מתלונן על דמיון ל-S בתא הנוסעים. תאי הנוסעים שמרצדס מייצרת בשנים האחרונות מרהיבים – וכך גם במקרה של מרצדס E קלאס הזו. כשאתה ספון במושבים הנוחים קשה שלא להתפעל מתשומת הלב של מרצדס לפרטים ולעבודת העץ המדהימה שיחד יוצרים את אחד מתאי הנוסעים היפים ביותר בתעשייה.
החומרים מהם התא עשוי משדרים איכות לרוב, ומורכבים בצורה הדוקה וטובה, למעט המשטח מעל הקונסולה המרכזית שבצהרי היום החל לקרקש (לא נתקלו בתופעה הזו ב-E הקודמת שבחנו). מעבר לכך ישנו העושר הטכנולוגי שתוקף מכל כיוון – תאורת אוויר עשירה (עם צבע ניתן לבחירה), לוח מחוונים דיגיטלי הניתן להתאמה אישית ומסך ענק למערכת המולטימדיה בעלת אינסוף אפשרויות (כן, ספרתי).
היברידי
במקרה של מרצדס E קלאס ההיברידית המהנדסים שידכו את מנוע ה-2.0 ל’ המוגדש של היצרנית (211 כ”ס, 35.6 קג”מ) למנוע חשמלי (88 כ”ס,44.8 קג”מ), שיחד מעבירים תפוקה משולבת של 286 כ”ס ו-56 קג”מ אל הגלגלים האחוריים דרך תיבה אוטומטית עם 9 יחסי העברה.
במצב החשמלי היא יכולה להגיע למהירות של 130 קמ”ש ולטווח מרבי של 33 ק”מ (הצלחתי להשיג כ-20 ק”מ בפועל), והכוח מהמנוע החשמלי מספק לרוב. בחלק הראשון של המבחן שכלל בעיקר שיוט מהיר וקטעים דינאמיים היא רשמה כ-8.4 ק”מ לליטר. בחלק השני שכלל שיוט רגוע יותר ונסיעה עירונית היא הצליחה להשיג כ-10.6 ק”מ לליטר, כאשר בנסיעת פקקים של בוקר היא רשמה נתון דומה למרות שיצאנו לדרך כמעט ללא חשמל בסוללה.
התיבה לרוב מגיבה בזריזות לכל דרישה, והשילוב בין תגובתו המיידית של המנוע החשמלי למומנט הזמין של מנוע הטורבו יוצרים מכונית שמתקדמת בנחישות ובקלילות קדימה. לחובתו של המנוע נציין שקולו נוכח בתא הנוסעים גם כאשר אינו מתאמץ יותר מדי (אם כי במצב ספורט+ צלילו נעים למדי). כאשר הוא כן מתאמץ וכל הסוסים נקראים לדגל, במיוחד במצב ספורט שמחדד את תגובות המנוע והתיבה, ה-E מסוגלת לצבור מהירות בקצב מרשים ביותר, למרות משקל עצמי של 1,925 ק”ג.
אם אתה מחפש תענוגות בפיתולים כנראה שלא תמצא את עצמך במכונית סלון היברידית. בכל מקרה כדאי לדעת שכל עוד לא תדחק אותה לקצה היא תציג זוויות גלגול ברמה סבירה, הגה בעל משקל ודיוק טובים (במיוחד במצב ספורט) וריסון מספק למרכב. אבל בעומס תוספת המשקל ביחס לגרסאות הרגילות (270 ק”ג יותר מה-E300 הקרובה בנתוני הביצועים) מורגשת והיא תתקשה לרסן את תנודות המרכב. גם פעולת דוושת הבלם לא תורמת עם תחושה מוזרה כמו שרק מערכת בלימה רגנרטיבית יודעת לייצר, אך עוצמת הבלימה והתנגדות לדעיכה טובים. בקרת היציבות ההיסטרית לא תאפשר משחק קל אפילו במצב ספורט+ ואינה מתנתקת לגמרי. אולי טוב שכך בהתחשב בייעוד המקורי של המכונית הגדולה הזו.
רק היברידי?
אז למי מתאימה מרצדס E קלאס בגרסתה ההיברידית? התשובה פשוטה: למי שמחפש לעשות את הקנייה ההגיונית ביותר. תודות להטבות המס המופלגות שהמדינה מרעיפה על המכוניות האלה נוצר מצב שהגרסה הזולה בהיצע המקומי היא דווקא ההיברידית. כדי לקנות E עם מנוע בנזין בעל ביצועים דומים וברמת אבזור מקבילה הלקוח יצטרך לשלם כ-100,000 שקלים יותר. אם נזכור שמכונית סלון צריכה להנעים את זמנו של הנהג האמיד בנסיעות המנהלתיות יותר מלהעלות דופק בכביש המפותל – קשה להגיע למסקנה אחרת מאשר כך שה-E ההיברידית היא הנכונה והמשתלמת במבחר.
נתונים: 1,991 סמ”ק + מנוע חשמלי, 286 כ”ס, 56 קג”מ, 1,925 ק”ג, 9.3 ק”מ לליטר (במבחן), 450,000 שקלים
