אינדיאן סקאוט
בעד: קרוזר אמיתי, ביצועים
נגד: חום מהצילנדר האחורי
סיכום: זן חדש
נתונים: וי-טווין, 1,133 סמ”ק, 100 כ”ס, 9.9 קג”מ ב-6,000 סל”ד, 249 ק”ג (רטוב), 106,000 שקלים
לא בכל יום מגיע מותג דו”ג חדש לישראל. כך שהרכיבה על אינדיאן סקאוט היא הרבה יותר מסתם עוד רכיבה ראשונה. זה מרתק לפגוש DNA מכאני של יצרן שאתה לא מכיר וכרגיל הראש מייצר תחושות וציפיות למרות שאתה מנסה להדחיק את אלו.
אז מה זה?
האופנוע שהתייצב למבחן משתייך לדגמי הכניסה לעולם של אינדיאן. זה מתחיל באינדיאן סקאוט 60 – זה אומר שישים אינצ’ים מעוקבים. למי שחי בסנטימטרים נספר שזה יוצא 983 סמ”ק. יש לו 78 כ”ס, חמישה הילוכים ותג מחיר של 86,000 שקלים. מעליו ה-60 ניצב אופנוע המבחן שנקרא פשוט אינדיאן סקאוט, כאן יש כבר 1,133 סמ”ק שמפיקים 100 כ”ס (ו-9.9 קג”מ) ועוברים לרצועת ההינע דרך שישה הילוכים. היות וזו גרסה מאובזרת עם צביעה מיוחדת תחת ידינו, מחירה עומד על 106,000 שקלים, מי שיוותר על אלו יוכל לרכוש את הסקאוט ב-99,000 שקלים. למרות שאלו אופנועי בסיס הם מדברים אינדיאנית שוטפת – אינדיאן סקאוט נראה כמו מיליון דולר כשאתה מתקרב אליו בפעם הראשונה. רמות הגימור והחומרים פשוט משובחות ויש כל מיני רמזים קטנים לאיך האופנוע הזה הולך להתנהג. איזור ראש ההיגוי הוא יציקת מתכת אדירת מימדים שמתאימה יותר לסופרבייק מאשר לקרוזר, לדוגמה.

איך זה מרגיש
הנפת רגל ראשונה קלה מאוד כי זה אופנוע נמוך מאוד ואתה מגלה את זה כשאתה מנמיך עוד ועוד את הישבן שלך עד הנגיעה בכיסא. הרגליים שלוחות קדימה אבל לא יותר מדי. הידיים פרושות לפנים אל הכידון הרחב. יש משהו מאוד פרימאטי בתנוחת הישיבה על קאסטום אמריקאי אבל זה מיד גורם לך להרגיש טוב. דרווין צדק. איכות הגימור ממשיכה להרשים גם כשאתה כבר עליו, אפשר לזהות לוח שעונים דיגיטלי מפורט במידה ויש כאן נרתיק עור על המיכל שמתאים בדיוק לטלפון הסלולרי שלך. אבל זה לא ממש מעניין עכשיו כי האצבע ניגשת אל כפתור ההנעה ואתה בטוח ששערי גהינום עומדים להיפרץ.

לא הם לא. יש כאן צליל בריא של וי-טווין רב נפח, אבל אין רעידות, רטינות, נזיפות ושאר מניירות של וי-טווינים אמריקאים גדולים. אם כבר המנוע הזה מרגיש מבוית, עגול, נעים. מערכת הפליטה החליפית משדרת את כל הצלילים הנכונים מבלי להגזים. אפשר לקרוא לזה כוחניות אלגנטית. אלגנטית או לא ברמזור הראשון אני רוצה לבדוק מה הסיפור של המנוע הזה בדיוק. חצי גז וקלאץ’ משוך, מחכה לירוק. האור מתחלף הקלאץ’ פשוט נזרק והסקאוט מפרפר לשנייה את הצמיג האחורי שלו וטס לפנים. תישאר על הגז וההילוך הראשון יביא אותך כמעט ל-90 קמ”ש. שני ילטף 140 והשלישי יתדפק על 180. עם רבע טון משקל, גובה אפס ובסיס גלגלים של פול-טריילר, הקרוזר הזה מטיס את עצמו מהמקום בלי שום בעיה.

אוקיי. אחרי התעללות ממושכת בכל סוג של דו”ג ברחובות תל אביב הגיע הזמן לקחת את האופנוע הזה לסוג רכיבה מתאים יותר. הוא גם לא מת על העיר. בעיקר בגלל זווית הצידוד והאורך שמגבילים בפקקים וגם בגלל שתנועה איטית גורמת לצילנדר האחורי לחמם לך את הירכיים בזמן עמידה ברמזור. מחוץ לעיר קל להבין למה כל כך הרבה אנשים בעולם רוכבים על אופנועים כאלו. תנוחת הרכיבה גורמת לך להרגיש טוב. המנוע משמיע צליל עמוק ובשרני מתופף בכ-3,250 סל”ד ב-100 קמ”ש בהילוך העליון. אתה יכול לרכוב דרך מלחמת עולם שלישית ולהרגיש כאילו אתה בגן עדן, בתוך עולם משל עצמך. קרוזר אמריקאי.

גם כשהכביש מתפתל ממשיך אינדיאן סקאוט לגרום לך להרגיש טוב. המתלים מציגים ספיגה טובה עד שמהמורות חמורות או מהירות גבוהה חושפות את מגבלות המהלך והריסון. זה בסוף היום קאסטום עם 76 מ”מ מהלך מתלה מאחור. אבל עד לשם ההתנהגות יציבה ומשרת ביטחון, ההיגוי טבעי והדרגתי והבלמים מצוינים ומלאי רגש. בכלל, הסקאוט אולי משתמש בשם עתיק ומנגן על מראה משנות החמישים אבל התחושה מכל המכלולים ובעיקר מהמנוע, היא של כלי מודרני לחלוטין.
זן חדש
אינדיאן התחילו לייצר אופנועים ב-1901, אבל בניגוד למתחרה ממילוואקי רצף הייצור שלהם מלא חורים, חלקם משמעותיים וארוכים מאוד. השורשים של אינדיאן לא ארוכים, עמוקים ועבים כמו של הארלי. אבל משהו בלידה מחדש של החברה הזו, ייצר זן חדש של קאסטום אמריקאי. משהו אחר. האינטרפציה של אינדיאן לקאסטום אמריקאי מרגישה שרירית מחד, אבל אלגנטית מאידך. מאצ’ואיסטית מבלי להיות גסה אם תרצה. הגסות הזו, בעיקר של יחידת ההנעה, הוא חלק בלתי נפרד מהקסם של המתחרה הישיר. אבל אינדיאן מצליחים למצוא לעצמם כאן דרך משל עצמם, שפה חדשה למתכון מוכר ואופי ברור ומזוהה.
