ב.מ.וו M240I במבחן - מתכון קלאסי | אוברדרייב

ב.מ.וו M240i הזכירה לי שפעם השמות של דגמי ב.מ.וו היו ברורים ופשוטים יותר (וגם המכוניות עצמן היו פשוטות יותר אבל זה כבר סיפור אחר). אם מתעלמים לרגע מדגמי השטח ועוד כמה דוגמאות יוצאות דופן, כינוי הדגם בב.מ.וו מורכבים משלוש ספרות. הספרה הראשונה לציון את סוג המרכב ושתי הספרות נוספות לציון נפח המנוע. פשוט.

למשל, ב.מ.וו 328 היתה סדאן קטנה עם מנוע 2.8 ליטר, או למשל ה-740 הייתה מכונית הפאר הגדולה עם מנוע V8 בנפח 4.0 ליטר. קל לזהות וקל לעקוב. אבל מאז שהצטרפו מנועי טורבו לדגמי החברה העניין הזה השתנה קצת. הרי כבר הייתה 330 ועכשיו יש גם מנוע טורבו באותו נפח של 3.0 ליטר. אז ב.מ.וו החליטה לתת לאותם מנועי 3.0 ליטר טורבו סיומת 35 ואנחנו התרגלנו. עכשיו שוב שינוי, אותם מנועי טורבו יקבלו את הסיומת 40 בעקבות מתיחת הפנים, כך קיבלנו את ה-240. תרתי משמע.

ב.מ.וו M240i, בשמה המלא, היא בסך הכל מתיחת פנים קלה ל-235 שנמצאת בארץ כבר מ-2014. למה מתיחת פנים קלה? כי תראה אותה ליד הדגם שהיא מחליפה ובהצלחה בחיפושים אחרי הבדלים בין השתיים. בפנים אפשר למצוא הבדלים קצת משמעותיים יותר, אבל רק קצת. עיקר ההבדל בא לידי ביטוי באיכות גימור עדיפה למשטחים השונים. אז זה הכול? אלו כל ההבדלים? לא, לא ממש. יש עוד הבדל ועוד אחד מוחשי ומורגש.

ההבדל

השוני הגדול ביותר לעומת ה-235 הוא המנוע החדש. ה-B58 שמחליף את ה-N55 היוצא, הוא חלק מליין המנועים החדש של ב.מ.וו. הנפח עכשיו הוא 2,998 סמ״ק לעומת 2,979 סמ״ק, ההספק עלה ל-340 כ״ס (מ-326 מקודם) והמומנט קפץ ל-51 קג״מ. נשמע הרבה וזה בהחלט כך. רק בשביל להכניס דברים לפרופורציה, ה-240 מפיקה יותר מומנט, 3.6 קג”מ יותר, מאשר ה-M2! אני יכול לספר לך שהוא מרשים גם פנים אל פנים, לא רק על נייר – הוא נושם ומאיץ באופן חזק וחלק מ-2,500 סל״ד ללא תחושת ירידה בביצועים גם לקראת המנתק ב-7,000 סל״ד, והב.מ.וו הקטנה הזאת זזה מהר. מאוד מהר.

עם 4.6 שניות ל-100 קמ״ש מקבלים מושג לגבי היכולת של המכונית הזו לצבור מהירות והדחף הברור שלה לא עוצר שם. אבל המחשה יותר טובה תקבל בנורבורגרינג. במירוצי ה-VLN, שהם מירוצי סיבולת של 4 שעות בהם אני מתחרה על ב.מ.וו Z4, יש קטגורית 235 קאפ (שעכשיו תשנה את שמה ל-240 קאפ). הזמן להקפה בבימר הפשוטה והזולה יחסית, איטי רק בדקה אחת ממכוניות בקטגורית ה-gt3 (מתוחכמת והיקרה משמעותית). לעומתן ה-Z4 שלי, צריכה עוד דקה וקצת בשביל להשלים הקפה. כך שגם על המסלול החבילה שמציעה הבימר הקטנה יעילה מאוד.

אני מוצא את עצמי מגניב עוד מבט על ה-240 הזאת. היא בהחלט מושכת, משהו בפרופורציות שלה עם התפיחות הקלות שעל בתי הגלגלים (שמצליחים כמעט להעלים ג׳אנטים במידה 18 אינץ’ בתוכם) – כל אלו גורמים לה להראות פשוט נכון. ולא רק אני חשבתי ככה, רוב הולכי הרגל והנהגים מסביב שלחו מבט חוקר. בניגוד למראה החיצוני, תא הנוסעים לה היה מושלם לטעמי ומידותי. המושבים הקדמיים החשמליים שנותנים תמיכה מעולה ושפע אפשרויות כיוון לא יורדים מספיק נמוך לטעמי. ההגה שנראה מצוין הרגיש לי עבה מידי. מיקום הדוושות מצוין אבל הייתי שמח לקבל כאן סט מאלומיניום כמו שצריך. קדימה, בואו ניתן גז.

בסיבוב

במכונית קופה העיצוב הוא חלק חשוב מהקניה, אבל במקרה של ב.מ.וו M240i הוא רק מתאבן לאיך שהיא מגיבה. תנהג במצב ברירת המחדל שלה (קומפורט ותיבה ב-D) ויש לך למכונית שנותנת תחושה נינוחה מאוד. המנוע בקושי מתאמץ, מתייצב על 2,000 סל״ד נמוכים ב-130 קמ״ש, וגם אז מורגש שיש לו מספיק כוח זמין להאיץ בקלות. אני רושם מעט רעשי צמיגים ורוח – כמעט זניחים לחלוטין. במצב הזה קיים שטח מת במרכז ההגה המתאים לשיוט מהיר ונינוח. המיתלים מרגישים מעט נוקשים בעיר שבורת האספלט אבל ברמה סבירה למכונית עם פוטנציאל ביצועים כזה.

אבל אלו לא הסיבות שהמכונית הזו קיימת. מה עם לנהוג אותה באמת? אם תשאיר אותה על מצב קומפורט ועל D בתיבה אתה לא קרוב לגלות אותה. במצב הזה התיבה מגיבה לאט, פעולת דוושת הגז ארוכה וקשה להיות מדויק עם הכוח והשטח המת בהגה רק מפריע להרגיש אותה.

אבל שים את בורר מצבי הנהיגה על ספורט פלוס ואת ידית ההילוכים העבר ל-S (או לשליטה ידנית) ופתאום מתקבלת מכונית אחרת לגמרי. אם עד עכשיו הרושם לכל היותר היה של מכונית עגולה ונעימה (גם אם מאוד חזקה), פתאום הופכת ב.מ.וו M240i הזו למכונית חדה, מגיבה ומהנה. וכאן היתרון הגדול ביותר גם לעומת מה שזכור לנו מה-235. היא מרגישה מגובשת יותר, טבעית יותר ומחוברת יותר. בואו נראה איך היא עושה את זה.

כשכל המערכות ב-240 מכוונות למקום הנכון, היא חיה. התיבה דואגת להיות הילוך או שניים נמוך יותר, ותגובות הדוושה מצוינות. השהיית דוושה הקלה ביותר שיצא לנו לחוות מנוע טורבו וזה ממש מרגיש במצב הזה כאילו רגל ימין שלך מחוברת ישר לגלגלים האחוריים. במצב הזה בקרת היציבות משאירה מספיק חופש בשביל לא להתערב (ואם כן היא עושה זאת בצורה שקופה למדי), וה-240 משתגרת לישורת הבאה. לבלמים עוצמה טובה עם התנגדות מרשימה לדעיכה שהורגשה רק בנהיגה סופר אגרסיבית על המגבלות.

שלמה, טבעית ומרשימה מהדגם אותו היא מחליפה

שחרר אותם במינון הנכון לתוך הפניה והבימר תפגין נכונות לטרן-אין חד לפניה, שחרר את הבלמים מוקדם מידי או תבוא מעט מהר מידי ותקבל תת-היגוי קל שנמצא שם בשביל לשמור עליך. בתוך הפניה, גם אם תגזים על הגז, ב.מ.וו M240i תמשיך להרגיש ניטראלית עם רמז לתת-היגוי. ההגה מקבל משקל טוב במצב ספורט ומעלה, הפעולה לינארית והוא מרגיש חדש ומדויק. כמו בכל מכונית מודרנית כם כאן רמת התקשורת בהגה נמוכה למדי אבל כאן השלדה יודעת לפצות ולתקשר מספיק דרך המושב והרצפה.

בכל הקשור לנהיגה נמרצת המיתלים תומכים היטב בגוף של הבימר הזו והם שותפים טובים ללא רכינה מוגזמת ועם ספיגה מספקת. בנהיגה חזקה יותר שיכוך ההחזרה הרגיש מעט מוגזם יוצר תחושה מעט קופצנית בעומס גבוה גם על כבישים שסלולים בצורה טובה יחסית. עם כל-כל הרבה מומנט בגלגלים האחוריים אתה עשוי לחשוב שמדובר במכונה פרועה שמנופפת את גלגליה האחוריים לצידי הכביש בכל הזדמנות. אבל האמת היא שעל אספלט איכותי היא מרגיש נטועה, נשענת על גלגליה האחוריים בתאוצה מחוץ לפניה ומייצר משיכה מצוינת ותאוצה משובחת לכיוון הפניה הבאה. אפשר, כמובן, לייצר פרובוקציה ולשלוח אותם לטייל לרוחב הנתיב. הדיפרנציאל הפתוח מאחור הופך את המשחקים האלה לטריקיים יותר, אבל עדיין אפשריים.

טעם של עוד

ב.מ.וו M240I היא מכונית מרשימה. מאוד. היא נותנת מענה לכל מצב רוח כמעט. היא פרקטית למשפחה קטנה או כמכונית שניה בבית, היא גומעת מרחקים בקלילות. אבל הסיפור האמיתי שלה הוא אחד – זוהי מכונת נהיגה מושחזת ומשובחת. נקודה.

במחיר של 362,000 שקלים מייצרת ב.מ.וו M240i סגמנט משל עצמה. ליצרניות מגרמניה אין מכונית מקבילה שיודעת להציג את מרכב הקופה, את היכולת הזו או את ההנעה האחורית. כאלו שנולדו מחוץ לגרמניה יכולות לתת מענה חלקי לרשימת היכולות המרשימה של ב.מ.וו M240i, אבל שוב, לא ממש מתקרבות ליכולת של המנוע הזה לדחוף קדימה או ליכולת של השלדה הזו לענות לכל דרישה של הנהג. כך מוצאת את עצמה המכונית הזו מציעה חבילה מושכת ומלהיבה מאוד. כזו, אם מכניסים עלות ותמורה לתחשיב, שעשויה להאפיל אפילו על האחות הנחשבת, ה-M2.