לפני שניגע בסיפור של דוקאטי מונסטר 1200S החדש, צריך לזכור מהיכן זה התחיל. כשהוצג המונסטר הראשון בתערוכת קלן 1992, הייתי בחור צעיר שרק הוציא רשיון לאופנועים בנפח 50 סמ”ק. אני לא חושב שאני, או העולם, ידעו שהוא מתחיל עידן חדש לדוקאטי ואולי אפילו פותח סגמנט חדש בעולם הדו-גלגלי. העיצוב של מיגל גאלוצ’י נראה כמו שום דבר אחר על הכביש. מינימליזם כוחני – שלדת צינורות, מיכל דלק ומנוע וי-טווין. זהו פחות או יותר.
כשהוא הגיע לכביש ב-1993 העולם הגיב בהתאם. דוקאטי, עם ההתנהגות והמכלולים מוערכים, אבל עם תנוחת רכיבה ידידותית יחסית ומראה חדשני. המונסטר הפך ללהיט והכניס את דוקאטי לקהל צרכנים חדש. באותה השנה, זכה טטסויה האראדה באליפות הגרנד-פרי בקטגורית ה-250 סמ”ק.
מה קשור?
מה קשור טטסויה האראדה עכשיו? הוא באמת לא קשור. המונסטר המקורי קשור גם קשור, כי לאורך השנים הלך ואיבד העיצוב המקורי מהחדשנות שלו. התחושה הקומפקטית והמינימליסטית התרחקה מאוד מהמונסטר 1200 האחרון. ובדוקאטי יודעים את זה, מרגישים את זה. וזה הסיפור של הדור החדש של המונסטר 1200. לשנות כיוון ולחזור לגישת המונסטר המקורית, הטהורה.
אי אפשר לייצר אופנוע בעידן שלנו שישדר את אותה תחושה בסיסית, שורשית, כמעט ספרטנית שהיתה מנת חלקו של אותו M900 ראשון. אבל אפשר לנסות. במבט ראשון נראה המונסטר החדש כמו מתיחת פנים קלילה ותו לא, אבל האמת היא שיותר מ-80 אחוז מהרכיבים כאן חדשים לגמרי, ורק נבירה ארוכה במפרט הטכני מגלה את זה.
זה מתחיל מהעיצוב, המיכל ויחידת הזנב עוצבו בכדי לייצר צללית צרה יותר והזנב גם קוצר ב-20 מ”מ כשהמיכל מצידו מכיל כעת ליטר אחד פחות. גם הפנס הקדמי עוצב מחדש. משם השינוי ממשיך לזרוע האחורית החד צידית – גם היא חדשה לחלוטין וקצרה יותר ב-26 מ”מ לעומת הדור היוצא. בולם אחורי ארוך יותר מרים מעט את האופנוע ומייצר זוית היגוי חדה יותר במעלה אחת.
אז יש לנו דוקאטי מונסטר 1200S חדש צר, קצר וחד יותר אמרו לעצמם דוקאטי, בואו נוסיף גם כוח. לפי גוז’פה קפררה המנוע ב-1,200 החדש הוא למעשה המנוע של גרסת ה-R. כאן מערכת הפליטה צרה מעט יותר בכדי לשפר את הגמישות – כך שההספק עומד עכשיו על 150 כ”ס (10 פחות מה-R ועליה של 15 כוחות סוס לעומת ה-1200 הרגיל הקודם), גם המומנט שופר והוא עומד כעת על 12.9 קג”מ. אחד המספרים המעניינים ביותר לגבי המנוע הזה הוא נתון הקג”מ. האופנוע הזה מייצר למעלה מעשרה קג”מ על הפלאטו שבין 3,000 ל-10,000 סל”ד.
במומנט שופע כזה, שמתקיף ללא רחם את בסיס הגלגלים המקוצר (148 מ”מ) ואת זווית ההיגוי החדשה (23.3 מעלות), צריך לטפל. כמובן שיש כאן את בקרת המשיכה הרב-שלבית של דוקאטי וגם יש עוד. יחידת מדידה אינרציאלית מודדת את תנועת האופנוע על שני צירים ומנהלת את ה-ABS ובקרת הווילי ב-1200 החדש. יש גם קוויק-שיפטר (להעלאה והורדה) שמגיע כסטנדרט ב-S.
ואם נגענו לרגע בהבדלים בין גרסת ה-1200 ל-1200S אפשר לציין גם את המיתלים. ה-1200 מגיע עם מזלג קאיאבה הפוך מתכוונן במלואו בקוטר 43 מ”מ ועם בולם אחורי של זאקס שמציע כיוון עומס קפיץ וכיוון לשיכוך ההחזרה. ה-S מגיע עם אוהלינס הפוך בקוטר 48 מ”מ מלפנים ועם בולם מאותה התוצרת מאחור – שניהם מציעים אפשרות כיוונון מלאה. עוד הבדלים חשובים בין שני הדגמים (שחולקים את אותו המנוע וההספק) מתגלים בבלמים, ה-S משתמש בקליפרים מדגם M50 של ברמבו על דיסקים בקוטר 330 מ”מ ואילו ה-1200 משתמש בקליפרים מדגם M4.32 על דיסקים בקוטר 320 מ”מ.
מעבר לזה בכל מקום שאתה נוגע אתה פוגש רכיבים חדשים. הרגליות חדשות ומפרידות את אלו של הרוכב מהמורכב, לוח השעונים קיבל גרפיקה חדשה שמזכירה את זו של הפאניגלה ויש גם תפס חדש למיכל הדלק מפוסל באלומיניום יפיפיה – הומאז’ לאותו מונסטר מקורי.
מונטה-קרלו
לרכיבת ההשקה התייצבו דוקאטי מונסטר 1200S בגוון האפור החדש שחיכו לעיתונאים בשורה ארוכה-ארוכה. סופות רעמים הרעידו כל הלילה והגשם שטף את הכבישים. היה חשש אמיתי שהסופה שטורפת בימים אלו את דרום צרפת תהפוך את הרכיבה הזו למשט, אבל הגשם נשאר למעלה והכבישים היו במצב יבש למדי. היו כתמים רטובים פה ושם אבל בסה”כ נשמו כולם לרווחה כשחזרנו מבלי שפגשנו טיפת גשם אחת.
בין העיתונאים ניצב אחד, טטסויה האראדה, לא פחות ולא יותר. חמוש בקסדת אראי עם ראשי התיבות של שמו והמילים אלוף עולם צמודות אליהן, רכב איתנו טטסויה כאחד האדם – מעביר את הביקורת שלו למגזין יפני. לראות רוכב ברמה שלו, יוצא על אופנוע זהה לאותה הדרך, זו הרגשה שקשה להסביר. מצד אחד מרתק לרכוב מאחוריו וללמוד משהו, מצד שני יש תחושה אדירה של כבוד לרוכב ברמה כזו.
נתיב ההשקה לא ממש התאים לאופנוע עם 150 כ”ס. מהתנועה הצפופה של מונטה-קרלו טיפסנו אל תוך היבשת, בכבישים כפריים סופר צפופים שלא תמיד מצטיינים באיכות הסלילה. גם גללי בקר שנחים על האייפקס הם לא משהו שנוטע ביטחון שאתה מנסה להטיס מכונה כזו מאחורי אלוף עולם לשעבר בגרנד-פרי.
אם חשבת שהדיבור על חידודו מחדש של דוקאטי מונסטר 1200S או הפיכתו לקומפקטי יותר הפכה אותו לצפוף, לא נוח או ספרטני אתה טועה. תנוחת הרכיבה מצוינת, שמה את הברכיים בזווית תקיפה נוחה מאוד. יש כיפוף קל מאוד לפנים אל הכידון השטוח, המושב נוח מצד אחד ואין שום בעיה לנוע עליו לצדדים מהצד השני. אופנוע נוח. לחיצה על מתג ההנעה ולוח המחוונים החדש מאיר בשלל צבעים (הוא גם קיבל זווית חדשה בכדי להקל את הקריאה בו באור יום) והמנוע רועם באיפוק מעוגל מתחתיך. אפשר לצאת לדרך.
בתוך העיר זווית הצידוד הרגישה לי קצת מוגבלת מדי. ואתה מוזמן לקרוא את השורה הזו שוב כי זו בערך התלונה היחידה שאתה עומד לקרוא על האופנוע הזה. כאמור, הנתיב היה צפוף ודחוס מדי ולא אפשר לתת למנוע הזה לנשום באמת. רובה של הרכיבה נעשתה בפניות סופר צפופות שהפכו לפרסות המפורסמות של כבישי ההרים באירופה.
התיבה הגיעה להילוך השלישי פעמים ספורות לאורך 120 הק”מ שהוקצו לנו. המנוע בתנאים האלו הרשים מאוד. הגמישות שלו פשוט מצוינת והוא מושך בלי לקטר מסל”ד תת קרקעי עם התגברות משמעותית מאוד בכוח סביב 6,000 סל”ד. הוא עגול ונעים מאוד, נותן תחושה סופר מאוזנת מחד, אבל שומר אותך על קצות האצבעות עם ההתגברות (והצלילים) שהוא מייצר בסל”ד האמור.
כבישים צפופים כל כך עם מנוע גמיש וחזק כזה אמורים להיות סיוט. אבל הדוקאטי הזה, עם מתלי האוהלינס הקסומים שלו, פשוט אכל הכול. נכנס לפניות הדוקות וספג את תנאי האספלט המשתנים כאילו הוא אופנוע סופרמוטו ולא ספורט נייקד עם 150 כ”ס. הזריזות מרשימה מאוד, היציבות הכיוונית בהטיה מייצרת את אותו הרושם. למרות התנאים, הקצב מתחיל להתגבר. עקיפות מתחילות להתרחש ואלוף העולם מסמן לי עם יד שמאל להרגע קצת.
שני המרכיבים האלו – זריזות מחד ובטחון מאידך מנוגדים זה לזה וההסבר ליכולת הביצוע של הדוקאטי עוברת דרך מערכות הבקרה. גם כשאלו על מצב ההתערבות העדין ביותר (1 אם תהית) הן עדיין פועלות, שומרות על הגלגל האחורי בקו ועל זה הקדמי על הרצפה וגם נותנות לך לבלום עמוק לתוך פניות על אספלט רטוב בעוצמה – מעשה שעלול להוביל, בד”כ לאיבוד אחיזה רגעי. גם כשהן במצב המאולחש ביותר, עם אופנוע בולם בשיא העוצמה לתוך הטיה רטובה ויציאה בהילוך נמוך עם גז פתוח לרווחה האופנוע הזה נשאר על הנתיב וטס קדימה.
לא הגיוני. אני מנתק את כל הבקרות. לחלוטין. ואז המונסטר מתחיל להרגיש כמו נייקד ספורטיבי עם 150 שנדחף לכביש שקטן עליו בכמה מספרים. כמו צוללת גרעינית (חייבים להיות רלוונטים) בתוך הלונה-גל. פתאום האחורי, למרות הדיאבלו 3 (ברוחב 190) מאחור קורע אחיזה על האספלט הלא מושלם והלח. פתאום הקדמי משדר עצבנות בפתיחת גז לא זהירה או מוקדמת מדי. פתאום האופנוע הזה זז, חי, בועט. רק אחרי שהרגשתי אותו מנסה לנער אותי מעליו בכבישים האלו, הבנתי את היכולת האדירה של הבקרות – לעבוד בצורה חלקה, עגולה, כמעט שקופה ולייצר אחיזה וביטחון על כבישים שאמורים לגרום לאופנוע הזה להרגיש כמו דג מחוץ למים.
אחרי עוד כמה ק”מ נפלה התובנה, הבנתי למה דוקאטי שמו אותנו בכבישים צפופים, איטיים טכניים ודורשניים כל כך. הם רצו להשוויץ ביכולת של דוקאטי מונסטר 1200S בתנאים האלו. שנרגיש את הזריזות ואת יכולת שינוי הכיוון שלו, את איכות פעולת המיתלים גם על אספלט מחוטט ורטוב. שנרגיש שאפשר לפתוח פול גז בראשון (!) ביציאה מהיירפין הדוקה בשיא הטייה בלי פחד ובלי להרגיש את האופנוע מנסה להטיס אותנו לכיוון התהום. הם רצו שנראה שהמונסטר החדש מרגיש בבית גם בתנאים קשים כאלו. והם הצליחו.
באחת העצירות חזרתי אל האדון קפררה, המהנדס שאחראי על הפרויקט דוקאטי מונסטר 1200S וחלקתי איתו את התובנה הזו והוא חייך. הוא גם סיפר שהם ריככו מעט את הכיוונון המקורי של המונסטר בכדי שיתאים יותר לתנאים האלו. הוא הוסיף שבעיניו זה היופי של המונסטר החדש, כל אחד יכול לרכוב עליו מהר ורוכב מנוסה יכול לנתק כל אחת מהבקרות בנפרד ועדיין לחוות דברים שמלהיבים אותו. הנסיעה על היצירה האחרונה של ג’וזפה היתה קצרה למדי אבל אני לגמרי יכול להסכים איתו.
האראדה
הקצב רק הלך והתגבר, הכביש הפך להיות צפוף וטכני יותר ויותר. ראשון עד הסוף, שני מרגיש את הכוח נבנה וכבר צריך לרדת על הבלמים (הנפלאים) בשביל לרדת לתוך הפניה הבאה. ככה, ק”מ על גבי ק”מ של ראשון-שני תזזיתי. אני מגיע להאראדה, מת לראות משהו שעוד לא ראיתי. מת לשבת לו על הזנב ולראות אותו טס קדימה ונעלם אל האופק – מראה לי מה זה קצב של רוכב ברמה שלו.
אבל זה לא קורה, הוא כבר לא ילד וזה לא כביש שכדאי לשחק בו משחקים. גם יש לו אחריות, הוא לא רוצה לגרור אותי אחריו ולרסק אותי על קירות הסלע כאן. זה אלוף עולם בגרנד-פרי והוא רוכב יותר טוב מכולנו גם עם שתי ידיים ושתי רגליים קשורות מאחורי הגב. אין לו מה להוכיח – בטח שלא מול פשפש (במידות ענק) בדמות עיתונאי רכב שיושב לו על הזנב עכשיו ודוחף לו את הגלגל הקדמי מתחת לאף. הוא ממשיך לייצר קצב טיול, מתעלם מכל ממני ומאחרים שמנסים להדליק אותו. בסוף זה הרגיע גם אותנו…
תפסתי אותו לשיחה קצרה. הוא התרשם מאוד מהאופנוע ואמר שההיגוי זריז על גבול העצבני. מסתבר שהוא גר כאן, במונאקו, מגדל ילדה קטנה ולא ממש מתעסק ברכיבה. לפעמים, כך הוא אומר, יוצא לו לעלות על מסלולים ולתת קצת גז. אבל לדבריו הוא כבר לא שם, ויש דברים חשובים יותר בחייו היום.
איל מוסטרו
אופנוע מאוד שלם דוקאטי מונסטר 1200S החדש. כרגיל טעימה קצרה בתנאים מאוד ספציפיים מעבר לים לא יכולה להחליף מבחן מלא ואמיתי. במקומות בהם רכבתי איתו, לא היה ניתן להתרשם מדברים כמו מיגון רוח (שהרגיש סביר בגיחה קצרצרה ל–140 קמ”ש) או מהיכולת של האופנוע הזה בכביש פתוח ומהיר יותר. אפילו לבדוק אם הוא מרים ברביעי לא היה לי איפה לבדוק… מצטער.
מה שכן אפשר להגיד זה שמדובר באופנוע מרשים מאוד, כזה שהאיכות בולטת מכל רכיב שלו, כזה שנראה שיתאים מאוד לשימוש יום-יומי מחד ולגיחות מהירות מלאות עזוז מאידך. מונסטר חדש, בעידן הנוכחי לא יכול להיות אגרוף עיצובי ורעיוני לפרצוף כמו המונסטר המקורי. הוא לא יכול להמציא את הגלגל מחדש. הוא כן יכול לקחת את עיקרון הנייקד הספורטיבי למחוזות חדשים ושלמים יותר. להיות מוצר איכותי ומוקפד מצד אחד וכלי שמבעיר לך את הבטן מהצד השני. דוקאטי מונסטר 1200S מצליח בשתי המשימות המנוגדות האלו. בעשותו כן, הוא אולי לא ישחזר את האימפקט של העיצוב המקורי של גאלוצ’י, הוא פשוט יהיה המונסטר הכי שלם, הכי מרשים, שדוקאטי ייצרו עד היום.
נתונים: V2, 1,198 סמ”ק, 150 כ”ס ב-9,250 סל”ד, 12.9 קג”מ ב-7,750 סל”ד, 185 ק”ג (יבש), 135,000 שקלים