מאיפה להתחיל? מאיך זה נראה מבחוץ? מאיך זה בנוי מבפנים? אולי להתחיל מאיך אודי RS7 יוצאת מהמקום? הרבה שאלות טובות, והיות ואני לא יודע מאין להתחיל, אתחיל ברשותך, מההתחלה.
תפסה אותי קצת לא מוכן אודי RS7 – אני מתרוצץ די הרבה בין מכוניות ואופנועים ולפעמים כבר לא שם לב כל-כך מה מתואם ולמתי. וכשהגעתי לאסוף אותה, חצי מנומנם, קלטתי את החזית המרושעת שלה, את הגוף בצבע האפור הכהה הזה, ואת היציבה, הבנתי שאני קצת רדום. זו RS7, יש כאן 560 כ”ס. תתעורר אלסיבוני.
קמים
עם המפתח בכיס והישבן על הכיסא אני סורק את תא הנוסעים. טוב, זו אודי עם השפה העיצובית המוכרת של החברה (ובלי כל הטכנולוגיה האחרונה של היצרן). יש כאן כמה נגיעות שמרמזות על יכולות הגרסה הזו, חלקי קרבון רבים, עיטורים קטנים ובייחוד הכסאות הגדולים התומכים. יש גם חגורות בטיחות אדומות – לא ממש הכרחי וקצת סר טעם במכונית כזו. אבל כל זה לא כל-כך מעניין אותי עכשיו, אני רוצה להניע, ולצאת כמה שיותר מהר מהעיר הזו, למקומות שלי, לפינות בהן אפשר לקחת כמעט שני טון ולראות איך הם מתנהגים בקצה ומעבר לו.
מה שני טון? כן, שני טון, כמעט. 1,930 ק”ג שוקלת אודי RS7 כזו. אבל אם אתה טרוד בעניינים של תנע, הסר דאגה מליבך. האוטו הזה יכול לזוז. יש כאן V8 מוגדש שיודע לדחוף 560 כ”ס בין 5,700 ל-6,600 סל”ד ולא פחות חשוב מזה – 71.2 קג”מ בין 1,750 ל- 5,500 סל”ד. אפשר לקרוא לאלו ולנתוני הביצועים, נתונים יפים. בקלות.
את כל זה מורידה האודי לארבעת הגלגלים שלה, (שברכב המבחן הגיעו עם מידה אופציונאלית בקוטר 21 אינץ’) דרך שמונה יחסי העברה בתיבה פלנטרית, למערכת קוואטרו, אמיתית, קבועה. כאן אין האלדקס או התחכמות כזו או אחרת. הדיפרנציאל המרכזי יודע להינעל או להעביר עד 70 אחוז מהכוח לגלגלים הקדמיים או 85 אחוז מהכוח לגלגלים האחוריים ועוד מעט גם נראה מה זה נותן.
מתעורר
השילוב של כל אלו יוצר מכונית מהירה. מאוד. למרות המרווח המספק לארבעה בוגרים (חסר קצת מרווח ראש מאחור), למרות האבזור, למרות נתון המשקל האדיר, האוטו הזה אוסף מהירות בקצב מרשים בכל קנה מידה. גם כאלו שמורגלים במכוניות חזקות יופתעו והסיבה היא אחת – משיכה. האודי הזו היא לא המכונית החזקה ביותר בקטגוריה שלה אבל היא מציעה הנעה כפולה יעילה מאוד, כזו שהופכת את העברת הכוח הזה לאספלט, לעניין של מה בכך ומתורגמת לתאוצה מרשימה מאוד.
פעם אחר פעם הראתה האודי הגדולה על מכשיר המדידה שלנו את אותה התוצאה – 4 שניות אמיתיות, מדודות על קרקע ישראלית, למאה קמ”ש (בשימוש רגל שמאל על הבלם). הנתון הרישמי עומד על 3.9 שניות. וזה קרוב מספיק. היציאה מהמקום נטולת דרמה, ארבעת צמיגי הענק לא מתקשים למצוא אחיזה על אספלט סביר ומעלה ואתה פשוט משוגר לפנים. המאמץ היחיד מופעל על שרירי הצוואר שלך ותו לא.
והתאוצה הזו לא מפסיקה שם, המנוע הזה מגיש כל-כך הרבה כוח, עם זמינות בכל טווח סל”ד, העברות ההילוכים מהירות מאוד והאודי הזו מטיסה את מחוג המהירות שלה למחוזות אסורים. שמענו שהיא ממשיכה לדחוף חזק ומהר עד למגביל המהירות האלקטרוני ב-250 קמ”ש. כשהיא מגיעה ל-250 קמ”ש אמיתיים, הספידומטר מצביע על (כך שמענו כאמור) כ-270 קמ”ש והוא מגיע לשם מהר. מהר מאוד. מי שחי בחו”ל ומבלה על אוטובנים יכול להזמין את ה-RS7 עם חבילת ‘דינאמיק’ שמשחררת את המגבלה ומאפשרת ל-RS7 להגיע ל-305 קמ”ש אמיתיים. נשמע לי הגיוני לגמרי.
החיסרון כאן הוא אחד. משקל גדול, מנוע חזק וביצועים שמשדלים לדבר עבירה גוררים איתם, תמיד גם צריכת דלק מוגזמת (6.6 ק”מ/ל’ במקרה הזה). והאודי הזו גם דורשת בנזין 98 – מה שגרם לי “לבלות” חלק גדול מהזמן במוד חיסכון ובחיפוש אחר תחנה דרומית שגם מחזיקה דלק מתאים וגם מכבדת את התקן הדלקן. אם הדלק היה זמין יותר, הנתון הזה היה יורד פלאים, יורד משמעותית…
ערני לגמרי
באמצע הלופ הדרומי אני כבר ער ומסוקרן לגמרי. אוקיי, אודי RS7 מהירה. היא משייטת בנינוחות מפתיעה למרות חישוקי הענק והצמיגים דלי הדופן (שפוגעים קצת בנוחות על כבישים עירוניים שבורים), 3,000 סל”ד בהילוך הגבוה נותנים כמעט 200 קמ”ש וכל ירידה על הדוושה יורה אותך לפנים עם צליל בתדר של מכונית ירייה עם שמונה קנים עבים. הביצועים טובים, הבנתי. ותגובת הדוושה מושהית למדי, רשמתי לפניי גם כן. מה עוד?
כמו בקו ישר, גם כשאתה מפנה את ההגה, אודי RS7 הזו מייצרת טונות של אחיזה, אם זה על השלדה שלה או על מערכת ההנעה שלה. כשכל המערכות על המצב הספורטיבי, המנותק, הידני – המכונה הזו דורשת לא מעט ריכוז, בגלל המהירות, בגלל התגובות. אם אתה מתפעל ידנית את הגיר לדוגמה, אתה תראה שבהילוכים הראשונים אתה צריך להקדים את הפעולה שלך. אם לא תעשה את זה עד שתמשוך במנוף ותבקש את ההילוך הבא – כבר תבזבז זמן על מנתק ההצתה.
אתה חייב גם להיות מדויק עם ההגה. הוא מצידו מדויק למדי אבל קל מדי ואם לא מקדישים לו תשומת לב ומחשבה, אפשר בקלות להתקל בחומת תת-היגוי לא נעימה. התגובות המושהות של הדוושה ושל הגוף הגדול מורגשים גם כאן, לוקח זמן לפקודות לעבור ולמכונית לבצע על הקצה. תהיה מדויק עם ההגה – ואתה טס דרך כבישים מוכרים במהירות וביטחון שלא הכרת. בכל סטייה שלא תפגוש, מהציר הקדמי או האחורי, חזרה לגז תגרום למשיכה המעולה שמציע הקוואטרו האמיתי כאן, לשאוב אותך מחוץ לכל צרה כזו, מהר אלגנטי וחלק. במצבים האלו מערכת ההנעה הכפולה לא תגרום (על אספלט סביר ומעלה) להחלקה של אחד הצירים, היא פשוט תעביר את הכוח למקום הנכון בשביל ליישר אותך ולהטיס אותך אל הפנייה הבאה.
שלא תבין אותי לא נכון, בתור מכונית גדולה וכבדה כזו, אודי RS7 היא לא מכונית שלוחשים לה וזו לא מכונית שלוחשת בחזרה. כל המכלולים כאן עובדים על עוצמה, על טכנולוגיה, על כוח. הבלמים אדירים, את המנוע אתה כבר מכיר, האחיזה ממכרת ואתה פשוט תופר איתה מהר וחזק, כל כביש. זו לא מכונית ספורטיבית במובן הקלאסי של המילה, זו מכונית מהירה מאוד בכל אופן ובכל מובן.
קצת יותר מהכול
כמו שאר המכוניות בקטגוריה הזו, המכונית הזו קצת מוגזמת. קודם כל ההגדרה של קופה ארבע דלתות זה משהו שאני מסרב לקבל, עדיין אחרי כל השנים האלו. קופה אמורה להיות עם שתי דלתות ועם כל הכבוד, אני לא ממש חושב שמרצדס CLS אחת, יכולה לשנות הגדרת מרכב. בטח לא כזו שקיימת כבר יותר מ-100 שנים.
אז מי מחפש דבר כזה? קופה עם ארבע דלתות ואם יש כאלו, מי מהם יסכים לשלם את הסכום האדיר בשביל הביצועים האדירים לא פחות? הרי ברמת מחיר כזו אתה יכול לקנות פאר גדול אמיתי ומלא או לחילופין סאלון סופר ספורטיבית ולהישאר עם כמה שקלים בכיס. מצד שני מול הראשונות האודי מציעה הרבה יותר ביצועים ומול השניות מציעה האודי סוג של ייחוד ויזואלי.
אני שם לב שפתחתי עם קבוצת שאלות ואני מסיים עם כאלו גם. ככה זה עם מכוניות כמו אודי RS7 הן גורמות לך לתהות, לשאול, לגרד בראש. אבל בעיקר הן גורמות לך לרצות לחזור אליהן ולתת עוד קצת גז. רק איפה אני מוצא כאן תחנה שמוכרת אוקטן 98…
נתונים: V8 מוגדש טורבו, 3,993 סמ”ק, 560 כ”ס בין 5,700 ל-6,600 סל”ד, 71.2 קג”מ בין 1,750 ל- 5,500 סל”ד, 1,930 ק”ג, 6.6 ק”מ/ל’ (במבחן), 1,120,000 שקלים