סוזוקי SV650
בעד: נראה טוב, מרגיש טוב, מתומחר טוב
נגד: להחליף מהר את הכידון
סיכום: מוכיח שאפשר להפריד את המחיר מהביצוע
מתחרים: הונדה CB650F, ימאהה MT07
מחיר (כולל אגרות): 51,000 שקלים
נתונים: V2 בנפח 645 סמ”ק, 75 כ”ס, 6.4 קג”מ, 197 ק”ג (רטוב)
סוזוקי SV650 הוא אופנוע זול. 50,000 אלף שקלים (לפני אגרות) זה לא הרבה כסף לוי-טווין עירום ועדכני בנפח 650 סמ”ק. אם נזכרים בפעם האחרונה שהגיע לכאן SV650 (לפני התקרית המצערת שנקראת גלדיוס) ובמחירו כשהגיע (כמעט 70,000 שקלים) אפשר להבין שמשהו השתנה כאן.
אבל, ואני כהרגלי מקדים את המאוחר, המחיר הוא לא הסיפור היחיד שמסתכלים על סוזוקי SV650 החדש. זה אופנוע טוב, מהנה, איכותי שיעיל למגוון רחב של שימושים. רוצה לומר שהמחיר הנמוך לא פגע ביכולת של הכלי הזה, רק הופך את החבילה שלו לאטרקטיבית יותר.
מה זה?
סוזוקי SV650 הוא חזרה לנתיב של סוזוקי, אחרי הסטיה שנקראה גלדיוס. לא רק השם, שיכול להתחרז בקלות עם איבר גוף נשי (מולווה?!) גם העיצוב המפנק וגווני הצבע המטרוסקסואלים בהם נמכר – לא ממש הפכו את הגלדיוס לנחשק. אז סוזוקי SV650 יושב על אותה תצורה של שלדת מסבך צינורות ומנוע וי-טווין, אבל מקבל עיצוב הגיוני הרבה יותר עם כמה סכימות צביעה נאות. אפשר למנות את הזנב המחודד עם שני הפנסים שמוטמעים בו, או את לוח השעונים הדיגיטלי והמינימליסטי את הפרופורציות הנכונות. ה-SV חזר להיראות כמו אופנוע ופחות כמו זר חבצלות וזו בשורה מצוינת.
מבחינת הרעיון סוזוקי ביקשו להפוך אותו לקל יותר לרכיבה ובכלל. אז המשקל הכללי אכן ירד בשמונה ק”ג, ונקודות החיבור בין המושב (הנמוך יותר) למיכל (הקטן יותר) הפכו צרות וקלות לחביקה. יש גם מערכת ABS ומערכת למניעת דימום מנוע בגלל טעויות רוכב – מערכות שיגרמו לרוכבים חדשים להרגיש בנוח יותר.
יוצאים לדרך
בוא נוציא את זה מהדרך כבר עכשיו – יש רכיב אחד שמרגיש זול באופן ברור באופנוע הזה וזה הכידון. פריט בסיסי למדי, שגם צר וגם מחייב את שורש כף היד בצורה מלאכותית באופן שלי אישית לא היה נוח. זה הפרט הראשון שהייתי באמת מחליף באופנוע הזה. מעבר לזה אין שום דבר שנראה זול או מרגיש מחופף כאן.
אם התחלתי בשלילי אני אומר שגם הכיסא לא היה נוח לישבן המרופד שלי. הוא צר, נוטה לפנים בחלקו האחורי ולא ממש הרגיש נוח לאורך זמן. גם הנמכת המושב גורמת לרגליות להרגיש קצת קרובות מדי ומיקומן הרגיש לי קדומני מדי.
לחיצה קצרה על מתג ההנעה והמתנע פועל לבד עד שהאופנוע מניע. קליק למטה בתיבה הנימוחה האופיינית לחברה ואנחנו יוצאים לדרך. איזה כיף להרגיש וי-טווין אמיתי בין הרגליים. כל הקלישאות המוכרות על פעימות הכוח, הרוגע בזמן שיוט, הפעולה החלקה, כל אלו מקבלות תוקף גם מהמנוע שנמצא כאן.
סוזוקי מצהירים שהם החליפו יותר מ-60 רכיבים בתוך המנוע הזה, בכדי לשפר את תפוקתו (75 כ”ס) ולשפר את צריכת הדלק (18.2 ק”מ/ל’ במבחן). באותה נשימה הם מזכירים כי לאורך השנים נמכרו יותר מ-400,000 מנועים כאלו בעולם בדגמים שונים – רומזים לנו שמחלות ילדות לא אמורות לצוץ כאן.
מה שכן יש כאן, זה מנוע שמח למדי, אחד שמפמפם בשמחה במעלה הסל”ד כל הדרך למנתק ב-10,500 סל”ד. אתה לא באמת צריך למשוך אותו לשם כי המיד-ריינג’ והגמישות הכללית הם הסיפור כאן, אבל גם אם תחליט לעשות את זה – המנוע הזה הוא לא אחד שמתלונן. שים את מחט הספידומטר על על כל מהירות חוקית עד ברירת קנס, והוא עובד עגול, חלק משדר פעימות כוח ברורות ונעימות.
אפשר כמובן גם לתת גז, התגובות מצוינות, וכשהתאחדתי עם שכבת הצבע העליונה של המיכל ראיתי את הספרות 210 על הספידומטר, היה לי ברור שיש כאן עוד קצת, אבל לא ראיתי סיבה אמיתית להמשיך ולנסות. זה לא הקטע של סוזוקי SV650. זה נייקד בסוף היום.
שאר רוח
יש כמה דברים שגורמים לך לשכוח את המחיר הנמוך על האופנוע הזה. המתלים לדוגמה. מחיר נמוך אומר מתלים בסיסיים למדי, והם באמת כאלו כאן – כמו במתחרים יקרים יותר. אבל נסיעה על הרחובות השבורים ומכסי הביוב הבולטים בסביבת ביתי (לא רמאללה, רמת השרון…) הראתה כיול בסיסי נעים, סופג ונוח. גם מלפנים וגם מאחור הסוזוקי לא מתרגש יותר מדי מהכביש השבור ומצליח לייצר נסיעה נעימה ונינוחה.
גם על הכביש המהיר הוא המשיך להציג יכולת טובה עם רוכב לא קל באוכף ומהירות שיוט מכובדת למדי. השילוב בין מהירות גבוהה וכביש גלי או זרוע מהמרות יגלה את הרכות המובנת בכיול של ה-SV (בייחוד מאחור) אבל גם אז, הוא לא מאבד עשתונות. ואם נגענו בכביש מהיר, האין מיגון רוח של ה-SV, יעיל עד לכ-140 קמ”ש. מעבר לזה הרוח מתחילה להתיש.
עוד מקום שגורם לך לשכוח את המחיר הוא הכביש המפותל. ההתנהגות משרה המון ביטחון, הוא מרגיש ממש נטוע על הנתיב. ההיגוי ניטראלי ומעט כבד כך שהכניסה לפנייה יכולה לעשות בצורה מדויקת מאוד מחד והיא גם מהירה למדי מאידך. קל מאוד לרכוב עליו מהר ואם הכידון הזה היה שם את כפות הידיים שלי בתנוחה טיבעית יותר זה היה הופך את התחושה הכללית בסוג כזה של רכיבה למצוינת מבחינתי.
הבלמים טובים, לינארים ותואמים לגמרי את אופיו של ה-SV. את ה-ABS הזדמן לי לבדוק איך שהנפתי רגל בפעם הראשונה על האופנוע. גשם ראשון, ארובות השמיים מציפות את כל הגועל שהצטבר באספלט התל אביבי במהלך הקיץ האכזרי, הארוך. סדרה של בלימות מוגזמות הראתה כניסה נכונה עגולה ויעילה של המערכת לפעולה. בכלל הנסיעה הזו בגשם הראשון, הראתה כמה קל ונעים האופנוע הזה לשימוש גם במצבים שגורמים לרוכבים על כלים מתקדמים יותר, יקרים יותר, עם שלל מערכות אלקטרוניות, לגרור שתי רגליים חוששות בשלוליות.
בשורה התחתונה
גם אם האופנוע הזה היה עולה 10,000 שקלים יותר נניח, הוא היה גומר את שני ימי המבחן במצב טוב. שתי הטענות העיקריות שלי מופנות לתכנון המושב שהעדיף מימדים צרים על נוחות ולכידון הצר והפשוט. מעבר לאלו הוא הזכיר לי את הביטוי “אופנוע סטנדרט” שהיה נפוץ פעם, בעיקר מעבר לים. אופנוע פשוט, נוח, וורסטילי, עם עלויות נמוכות, שיתאים לרוכבים מתחילים מחד ולכאלו מנוסים מאידך. ה-SV עונה להגדרה הזו היטב והמחיר במקרה הזה הוא לא הכותרת, הוא רק העטיפה החסכונית בה ארזו אופנוע מוצלח למדי.
