ריינג’ רובר ספורט הוא מסוג הדגמים שהשם שלהם מתעתע. קוראים לו ריינג’ רובר, אבל הוא לא ה”ריינג’ רובר’ בה”א הידיעה אלא האח המעט יותר צנוע שלו. הוא “ספורט”, אבל עצם השימוש בהגדרה “ספורט” מעידה עד כמה היא הפכה כלי של אנשי שיווק ציניים למכור תדמית שאין לה ממש אחיזה במציאות. מצטערים, כל פלאי הטכנולוגיה ומאות כוחות סוס לא יצליחו לשכנע אותנו שממותה במשקל 2.5 טון בגובה ורוחב של קרנף הוא רכב ספורטיבי באמת.
ואולי כל זה לא משנה כל כך, כי בסופו של דבר בחיים הכל יחסי. כי בקטגוריה של רכבי SUV יוקרתיים ריינג’ רובר ספורט בא ואומר: “אני מיוחס ומהודר כמו אחי הגדול, אבל אני יותר אתלטי ממנו וקצת פחות חמור סבר”. במילים אחרות, אני לא רק נראה טוב, גם כיף איתי במסיבות. פגישה עם הדור החדש של ריינג’ ספורט שוב מעלה את התהיה האם הוא יותר “ריינג’ רובר” או יותר “ספורט”, ואת זה יצאנו לבדוק.
לפני שנגיע ונתעמק ביכולות של ריינג’ רובר ספורט השלישי לשמו, צריך להציץ רגע באילן היוחסין של השושלת כדי להבין כיצד הגענו עד הלום. ובכן, בשנת 2004 התפצלה ממלכת לנד רובר לשתי משפחות: משפחת לנד רובר שכללה את הדיסקאברי והפרילנדר (לימים דיסקאברי ספורט) והדיפנדר הניצחי. מצד שני ריינג’ רובר הפכה למשפחה נפרדת כאשר אל הריינג’ רובר הקלאסי הצטרף אח צעיר וספורטיבי יותר בשם ריינג’ רובר ספורט.
ריינג’ רובר ספורט הראשון לשמו אמנם נשא את שם השושלת, אך הוא היה בן תערובת. בלנד רובר הצליחו לטשטש היטב את העובדה שמתחת לעיצוב ותא הנוסעים המהודר הסתתר בכלל דיסקו 3. זה לא שהספורט היה רכב לא טוב, להפך, אבל לא מעט אנשים הרגישו קצת מרומים כאשר שילמו מחיר של ריינג’ רובר על דיסקברי בחליפת מעצבים. הדור השני בשושלת כבר היה ריינג’ אמיתי וחלק את הפלטפורמה, כולל שלדת האלומיניום הייחודית, עם הריינג’ רובר הבכיר. כך גם בדור השלישי שעומד לפניכם והוצג בשנה שעברה על בסיס פלטפורמת MLA, קצת אחרי המלך ריינג’ רובר החמישי.
מה ההבדלים בין שני בני המשפחה? לשני האחים בסיס גלגלים זהה של 3 מטרים, אך ה’ספורט’ קצר יותר ב-10 ס”מ ולא מציע אופציה לשורת מושבים שלישית או לגרסת בסיס גלגלים ארוך. הוא גם נמוך בחמישה ס”מ (182 ס”מ בסך הכל), אך הרוחב העומד על 205 ס”מ זהה. גם היצע המנועים זהה וכולל מגוון גדול של מנועי דיזל ובנזין, עם או בלי תגבור היברידי וגרסאות פלאג אין. גרסה חשמלית אגב תופיע רק ב-2024 ויאמר לזכותה של לנד רובר שהיא עדין לא מהססת להציע לנו מנוע V8 בטעם של פעם.
כמו האח היקר יותר, ובניגוד למקובל היום בתעשיית הרכב בכלל וקטגוריית היוקרה בפרט, ריינג’ ספורט מעוצב באופן מאופק. לא צעקני. מצד אחד אי אפשר לפספס שמדובר בריינג’ רובר. קו המתניים הגבוה, החלונות הטרפזים והתפיחות המעודנות על המכסה המנוע, כולן משדרות נוכחות שרירית. גם חישוקי ה-22 אינטש המופרכים מסייעים לכך. מצד שני, יחידות התאורה צרות ורבועות עם חתימת ה-LED המוכרת והשבכה הקדמית המינימליסטית מוותרת מראש על התמודדות בתחרות “למי יש גריל יותר גדול ומוזר” (כן, אנחנו מתכוונים אליך ב.מ.וו). במילים אחרות, מקסימום קלאס באפס מאמץ.
הצבע השחור של רכב המבחן מעצמים את הנוכחות, אבל קצת ממסמס את העיצוב של הריינג’ ספורט. באמת שאי אפשר להתעלם מהאביר האפל והמגודל כשהוא נכנס לטווח הראיה שלך, אבל לטעמי חסרות קצת נגיעות קלאסיות של כרום שידגישו את קווי המתאר כדי שתוכל להרגיש שמדובר באמת בבן אצולה. גם פתחי האוורור המדומים על מכסה המנוע לא תואמים את המעמד. זה ריינג’ רובר, לא קרוסאובר סיני.
תא הנוסעים לא משאיר ספקות. טיפוס למושב הנהג הגבוה, העטוי עור משובח, בעל תנוחת הישיבה שלטת ומשענות היד המסורתיות מבהיר לך מיד היכן אתה נמצא ולאיזה מעמד אתה שייך. העיצוב נקי, לא מתחכם. ורק מסך התפעול המרכזי המוצב בהטיה ולא מוטמע בתוך גוף לוח המכשירים נראה קצת תלוש. לזכותו יאמר שלמרות שפע האופציות הממשק ידידותי יחסית וקל להתמצאות בזכות הקיצורים הקבועים בצד ימין.
בנוסף, אהבנו את הפטנט לתפעול בקרת האקלים וחימום/קירור המושבים על ידי חוגה בעלת מספר מצבי פעולה שמסך קטן מוטמע בתוכה. ידית ההילוכים הגדולה אולי תיראה ארכאית עבור הדור הצעיר, אבל היא נוחה לתפעול ועדיפה על חוגות או מתגים למיניהם. מצד שני, תפעול המתגים על גלגל ההגה מעט עמוס מידי לטעמנו. איכות החומרים משובחת, בחירת הצבעים נעימה ולא פעם נשאלה השאלה, האם צריך יותר מזה ומה כבר יש לריינג’ הבכיר להציע יותר? כנראה זה בגלל שנולדנו למעמד הלא נכון.
רכיבה מלכותית
למבחן התייצב הספורט עם מנוע טורבו דיזל בתצורת שישה צילינדרים בטור בנפח 3.0 ליטר, והוא הזכיר לנו למה אנחנו אוהבים וכמה נתגעגע למנועי דיזל גדולים. הוא בשרני, חלק ומספק דחיפה מוחשית באופן כמעט מיידי מתי שרק נדרש לכך, בין היתר בזכות תיבת ה-ZF המשובחת שמשלבת בין זריזות תגובה בלי להתפשר על חלקות פעולה. בידוד רעשי המנוע והרעידות מצוין, אבל בהחלט היינו מוותרים על הסאונד המלאכותי שמצטרף מהרמקולים.
מתלי האוויר מרסנים היטב את המרכב הכבד בכבישים גליים ומספקים שיכוך זעזועים טוב מאד, אבל לא מצוין. נדמה שבלנד רובר בחרו להעניק מעט נוקשות בסיסית לפעולת המתלים כדי להעניק תחושה מהודקת יותר, ויחד עם חתך הצמיגים הנמוך התגלה שהספורט פחות מחבב שיבושים עירוניים קטנים או בורות עמוקים במהירויות גבוהות יחסית. באח הגדול זה לא היה קורה.
דינאמית, ריינג’ רובר ספורט מפתיע לטובה ביחס לגודלו ומשקלו והוא מתמודד עם סוויפרים מהירים באופן מעורר השתאות, כאשר ההגה מספק ביטחון ודיוק לנהג. ככל שהכביש מתפתל יותר כבר יותר קשה למכניקה להתמודד עם פיזיקה, וקרוב לוודאי שמוטות מייצבים אקטיביים יחד עם היגוי אחורי המוצעים כאופציה היו משפרים משמעותית את היכולת, אבל בספק אם היו הופכים את הספורט לקוטל GTI.
מה עם יכולת שטח? גם כאן ריינג’ ספורט לא מבייש את המשפחה. מתלי האוויר מסוגלים להעניק מרווח גחון מרשם של 28.1 ס”מ, מערכת ה-Terrain Response תבטיח הורדה יעילה של הכוח ויצירת משיכה אופטימלית בתנאי הקרקע השונים בכפוף למגבלות, כי לריינג’ הזה אין הילוך כוח ונעילות דיפרנציאל שמרחיבים משמעותית את מעטפת היכולת. מצד שני עם צמיגים כמו שהספורט נועל כל ירידה משביל מפולס היא הימור בקזינו.
טקס הכתרה
ריינג’ רובר ספורט הוא SUV משובח. אי אפשר לצפות לפחות מרכב שמחירו מתחיל ב-750 אלף שקלים. גם בגרסתו הבסיסית הוא מספק ביצועים מצוינים ותא מוקפד ואיכותי. הוא ללא ספק לא מבייש את בית המלוכה, אבל משאיר כמה פינת בהן ריינג’ רובר הקלאסי יפגין את עליונותו.
כך או כך, ריינג’ רובר ספורט מצליח להתייצב בלי רגשי נחיתות מול ההגמוניה הגרמנית, כשהוא מציע מראה ואופי שונה שמעיד גם על הבעלים. למרבה הצער, הוא גם יקר מהם באופן משמעותי, אם זה משנה למי שיכול להרשות לעצמו .
מנוע טורבו דיזל, 6 צילינדרים בטור, 2,997 סמ”ק הספק 300 כ”ס ב-4,000 סל”ד מומנט 66.3 קג”מ ב-1,500-2,500 סל”ד תיבת הילוכים אוטומטית, 8 יחסי העברה בסיס גלגלים 300 ס”מ משקל 2,315 ק”ג 0-100 6.6 שנ’ מהירות מרבית 218 קמ”ש צריכת דלק (מבחן) 9.8 ק”מ/ל’ מחיר 758,000 שקלים