ק.ט.מ דיוק 200 ארוך טווח – המספרים:
כמה ק”מ עברנו החודש: 728 ק”מ
כמה ק”מ סה”כ: 5,155 ק”מ
צריכת דלק חודשית ממוצעת: 23 ק”מ/ל’
הפתעות: ק.ט.מ זה ק.ט.מ, גם כשיש לו צמיגי כביש
כמה הוא עלה החודש: 0 שקלים.
הוצאות מאז שהגיע אלינו: 560 שקלים (טיפול הרצה)
כבר ספרתי לכם בדיווח הקודם שאנשים די לא מצליחים “לבלוע” את המראה של רוכב מגודל על אופנוע קטן ולא מבינים למה אני רוכב על ק.ט.מ דיוק 200 ביום-יום. אז אני חוזר ומספר להם שזו העבודה, שזה מבחן ארוך טווח ושאני עליו כי זה מה שנתנו.
אלו שלא מבינים ממשיכים לא להבין ומגיבים ב-“מה זה מבחן ארוך טווח?” ועד “איזה מין עבודה יש לך” ועוד תופינים כאלו ואחרים. החבר’ה, הקרובים והמבינים צוחקים עליי, אני בטוח. אם לא בפנים אז מאחורי הגב. “איך הוא התדרדר” הם בטוח תוהים “הלא עד לא מזמן היה לו אדוונצ’ר 990” הם בטח נזכרים, “כנראה כל המכות שקיבל בראש במהלך השנים שיבשו אותו סופית” הם בטח מתבדחים. מולי הם תוהים למה לא לקחתי כלי רציני יותר למבחן ארוך טווח – זה מה שהציעו וזה מה שלקחתי אני עונה בתשובה.
היות ואני כבר לא ילד צעיר, החברים האלו שמסתלבטים עליי מאחורי הגב הם אנשים מבוגרים בעצמם. שיערם של רובם מאפיר, מאחורי חלקם קרבות מסלול, תארים וצלקות וכל אחד מהם בילה עם אופנוע בחייו יותר מאשר בלעדיו. פעם בכמה חודשים קורה מקרה וכל החבורה המכובדת הזו, מוצאת זמן פנוי משותף, הרחק מנשים, ילדים והתחייבויות ונפגשת לרכיבה.
כתבות קודמות על ק.ט.מ דיוק 200:
איש עם דיוק: ראיון עם רוק בגורוס.
דיווח שלישי: שלא ייגמר (הדלק) לעולם.
עוד משהו שצריך לספר זה שרובם רוכבים על אופנועי אדוונצ’ר, מתוצרת אוסטרית וכשהוואטסאפ התחיל לצפצף ונשמע קול התארגנות לרכיבה הודעתי שאני מצטרף עם ה-200 הקטן. החבר’ה כמובן לא אמרו מילה ( כאמור – “כנראה כל המכות שקיבל בראש במהלך השנים שיבשו אותו סופית”) וסכמנו כולם להיפגש בתחנת הדלק הדרומית על כביש 6 עם הפנים דרומה. הכיוון הכללי – לשטוף את שבילי לכיש על כרי הדשא המוריקים סביבם והביתה.
ביום המפגש בשעה היעודה אני כבר מתחיל להבין למה הכנסתי את עצמי. הוחלט שאת הנסיעה יוביל ג’, אלוף גז מדופלם שבעט גם לבאחה 1000 בראש. רק בשביל לסבר את האוזן הק.ט.מ אדוונצ’ר 990 שלו רואה יותר שטח משועל מצוי. שאר החבורה מורכבת מאריות במצב זקנה כזה או אחר. כאלו שנראים כאילו הם מוכנים לאשפוז בבית האבות הקרוב אבל נתקעים על הגז עם התלהבות של ילד שעבר טסט. ואם זה לא מספיק הם רכבו על אופנועים שיודעים לאכול רכיבה כמו זו שאנחנו הולכים לעבור היום בלי מלח.
פתאום, לקחת את ק.ט.מ דיוק 200 עם החישוקים היצוקים וצמיגי הכביש לסיבוב הזה לא נשמע כמו רעיון טוב כל כך. לפחות אנחנו מתחילים על קטע קישור על הכביש בין נשר לקרית גת. עם זה לדיוק הקטן לא תהיה בעיה.או שכן. עם מהירות מרבית של 136 קמ”ש על המנתק ל-200, איך נאמר זאת בעדינות, היתה בעיה לשמור על הקצב עם עדר ה-990 שהקיף אותו. החבר’ה זיהו את הבעיה ונתנו לי להוביל על הדיוק ושמרו על המהירות שהכתיב האופנוע החלש בחבורה הזו.
המצב הזה נשמר בערך לשתי דקות. ואת עקף אותי א’ שהוא קצין גז ראשי, וניסה לייצר סליפ-סטרים בשביל למשוך אותי למהירות גבוהה יותר, אבל כשהאופנוע גם כך כבר מתדפק על מנתק ההצתה זה לא ממש יכול לעזור. אנשים נעלמו לפנים בפרצי גז היסטריים, ואז האטו והמתינו, רק בשביל לפתוח גז שוב וחוזר חלילה. לא קל בנסיעות מהירות וארוכות על אופנוע קטן אבל הק.ט.מ עמד בזה בכבוד ובכלל חשבתי לעצמי הרע מכל עוד לפנינו.
בקרית-גת פנינו לשטח ואני חייב להודות שהתחלתי לחשוש קצת. לאופנוע שטח השבילים דלי האחיזה שעליהם עמדנו לחפור הם גן עדן נטול דרמה, על צמיגי כביש בקצב של החיות שסביבי, זה הולך להיות קצת יותר טריקי. הזכרתי לעצמי שאני לא ממוגן, שבמקרה הכי גרוע חותכים הביתה ושאני לא מכיר כל כך את חדרי המיון בסביבה, אז עדיף להישאר על הגלגלים.
הקצב התחיל רגוע יחסית. ג’ וא’ נעלמו לפנים, ושאר החבורה החלה מתאקלמת אט-אט לתא השטח. החשש הראשוני שלי פינה מהר מקום לגישה אחרת. אני יודע שזה לא אופנוע שטח, אבל אני אתנהג כאילו הוא כן, אניע את הגוף, אעביר את המשקל, אשאף לגז אעשה מה שהייתי עושה אם זה היה אופנוע שטח מתחתי.
הק.ט.מ דיוק 200 הבין את השפה הזו. למרות שהוא ממש לא אמור לתפקד בתנאים כאלו, הוא החל לייצר קצב מהיר למדי על השבילים. וביציאה מהפניות הוא אפילו גילה יתרון על אחיו הגדולים. בזמן שהם מפרפרים את האחורי שלהם בחיפוש אחר אחיזה, 25 כוחות הסוס של ה-200 עוברים במלואם אל הקרקע מבלי לאבד אחיזה או לבזבז זמן. יש עוד יתרון אדיר לאופנוע קל וקטן יחסית. המושב נמוך, אתה נמצא קרוב לקרקע וזה מייצר המון בטחון ושלווה. מצאתי את עצמי דוחף אותו חזק יותר ויותר, אל ומחוץ לפניות, ספק משועשע ספק מלא הערכה לתפקוד שלו בתנאים האלו.
שני המובילים נעצרים ומביטים ימינה. אני מכיר את העצירות האלו ומביט ימינה בלי ברירה. כמו שחשבתי, מצד ימין שלנו יש ערוץ ממנו יוצאות ארבע עליות תלולות. השמאלית תלולה מאוד הימנית פחות. ג’ לא מתמהמה פותח מבערים וכובש את העליה השמאלית, התלולה יותר. א’ מהסס קצת ומזנק בעקבותיו. שאר הקבוצה בוחרת לוותר על האתגר המיותר הזה.
הק.ט.מ דיוק החל מזדחל לצד הדרך, יורד אל הערוץ, מטפס אל הגישה לארבעת העליות ומתחיל לחצוב את העליה הימנית, התלולה פחות. הוא נעצר כמטר לפני סופה, יותר בגלל חוסר מחויבות שלי מאשר בעיה אמתית אצלו. הכלי הקטן זוכה לתשואות מהחבר’ה המסוקסים ואני מפנה אותו בחזרה למטה. זה מספיק.
בהמשך אני קולט שוב את שני החבר’ה היותר מהירים בחבורה הזו מפנה את מבטה, הפעם לשמאל, לעבר סינגל עם מדרגות סלע שלא מתאים כבר באמת לדיוק 200. אבל מכוח האינרציה ומיצר סקרנות נטו אני מתחיל לטפס את העליה הזו, שומר על קצב איטי אבל חלק, מוצא את הפינות בהן מדרגות הסלע נמוכות יותר ומתייצב בראש הגבעה.
שלושה חבר’ה על אופנועי שטח מקצועיים וקלילים עומדים על הגבעה, לא מאמינים למראה עיניהם. איך הגיע לשם ק.ט.מ דיוק 200 על צמיגי כביש וחרב תחתונה נמוכה? הגיע. עכשיו אני כבר בהיי, נהנה מהדיוק הקטן ומשליך אותו מהר יותר וחזק יותר אל תוך הפניות על השבילים הנפלאים שמסביבנו, וכשאתה בהיי, כושר השיפוט עובר ל-Low, ואני מאבד את הקדמי באחת הפניות.
בכדי לא לרסק את עצמי ואת הדיוק הקטן אני בועט בחוזקה באדמה בכדי להרים את הכלי מההחלקה והפעולה הזו גורמת לפלטינה שנחה בקרסול ימין שלי לדאוב, לראש לחשוב על דברים אחרים ולקצב לרדת. אנחנו יוצאים מהשטח באזור ליאון (שריגים) ועוצרים בתחנת הדלק בעמק האלה לסיכום.
יש עוד לא מעט ק”מ על הכביש עד הבית אבל מבחינתי זה כבר לא ממש שינה כלום. הק.ט.מ דיוק 200 לא מיועד לרכיבת שטח אבל הוא מה שחנה לי בבית באותו היום. והוא הוכיח לי משהו שכבר הבנתי מזמן: זה לא ממש חשוב על מה אתה רוכב. העיקר זה לצאת, לרכוב. לראות מקומות, לפגוש אנשים, לחוות חוויות.
הדיוק 200 נתן לי חוויה מיוחדת באותו יום ובדרך הביתה הרגשתי בר מזל. יודע מה, אסיר תודה, זו הגדרה נכונה יותר. על רכיבה מלאת חוויה, על החברים הטובים ועל פינות החמד המופלאות שמסתתרות במדינה הקטנה שלנו אליהן הגעתי על גבו.