כשהאוקטביה RS הזו עומדת מולי במלוא זרחנותה הצהובה-ירקרקה אי אפשר שלא לתהות על הדרך אותה עברה המשפחתית של סקודה בגרסת הספורטיבית בדרך ללב המיינסטרים של חובבי הרכב בישראל. דרך שדי מקבילה לזו שעברה האוקטביה העממית. כידוע, האוקטביה הייתה הדגם הראשון של סקודה שפותח במלואו תחת בעלות פולקסווגן על בסיס פלטפורמה של פולקסווגן (גולף דור 4), מה שעמיד את סקודה סוף סוף בשורה הראשונה כיצרנית מערבית לגיטימית, על כל המשתמע מכך מבחינת איכות ייצור וטכנולוגיה.
אבל מה עם התדמית? זה כבר סיפור אחר. אמנם לסקודה ישנה היסטוריה עשירה כאחת היצרניות האירופאיות החשובות בראשית המאה ה-20, אבל סוף אותה מאה היא נתפסה ביחס למיטב תוצרת אירופה כיצרנית פרימיטיבית, שיצרה בעיקר דגמים בעלי מנוע והנעה אחוריים, שהגיעה מאחורי מסך הברזל. המעבר לבעלות פולקסווגן לא הספיק לכן היה מתבקש לפנות לספורט במוטורי שהוא כידוע מקדם תדמית מצוין. לסקודה כבר הייתה מסורת במרוצי ראלי, אז האוקטביה לבשה חליפת ספורט וניגשה להתחרות באליפות ה-WRC. לא שהיה לה סיכוי מול סובארו ומיצובישי, אבל זה בהחלט הצטלם טוב ביורוספורט.
הצ’כים אמנם לא הגישו לקהל הרחב רפליקת ראלי כמו הנינג’ות היפניות, אבל יצרו את האוקטביה RS (VRS ליתר דיוק) כגרסה החמה שנועדה לקדם את העניינים ולמשוך לקוחות לאולם התצוגה. הייתה אמנם בעלת הנעה קדמית בלבד, אבל גם את מנוע ה-1.8 טורבו של הגולף GTI, כיול שלדה תואם ואיפור ספורטיבי מתבקש, וכדי למשוך את תשומת הלב היא גם השוויצה בצבע צהוב אגרסיבי.
עכשיו תחשבו על אוקטביה RS צהובה כזו על כבישי ישראל, בהם באותן שנים אוקטביה הייתה לבנה עם כובע צהוב על הגג ותבינו את הדיסונס עבור הקהל המקומי השמרן. הדור הראשון של סקודה אוקטביה RS הגיע לכאן כמקדם תדמית וגם נשאר כזה כשמכוניות ספורות בלבד נמכרו עבור מביני עניין שרצו להיות שונים. חובבי ההגה כאן לא ממש התרגשו ואלו שלא היה להם כסף ל-STI או איבו פשוט ניגשו דלת ליד לסוכנות של סיאט. כי צהוב היה נראה הרבה יותר טבעי אז על קופרה.
כמעט שני עשורים קדימה, סקודה אוקטביה RS נוחתת בישראל במהדורת 2025. למציאות שונה לחלוטין. הלקוח הישראל כבר מזמן אימץ את סקודה בשמחה. טבלת המכירות מוכיחה זו כל שנה מחדש. אבל אם מישהו היה מספר לכם לפני 20 שנה שסקודה אוקטביה RS תהיה המכונית הספורטיבית הנמכרת ביותר בישראל הוא היה נוחר בבוז. אבל זו האמת, ולא רק בגלל שמציאות שבה כמעט ולא נשארו מכוניות ספורטיביות עממיות בעולם, וגם בישראל. החזרה של סקודה אוקטביה RS לעניינים אחרי מתיחת פנים היא בשורה משמחת ומנחמת כאחד. המתכון נותר דומה. משפחתית מרווחת עם דלת אחורית חמישית שימושית שפוערת תא מטען עצום ומכלולים שהם כמעט העתק הדבק מהגולף GTI. מהדורת 8.5 של פולקסווגן גולף GTI הגיעה לרמות איזון ובשלות גבוהות מאי פעם. והאוקטביה?
אם מתעלמים מהצבע הזרחני, למרות שממש קשה, ה-RS ממשיכה לעשות שימוש מדוד באיפור הספורטיבי. השינויים במסגרת מתיחת הפנים קלילים. פנסים שונים מלפנים, חתימת אור חדשה מאחור, גימור שחור מבריק לשבכה, החיפויים החיצוניים והספוילר הצנוע שנוסף על הזנב. קחו אותה בצבע לבן והיא חוזרת להיות נחבאת אל הכלים, כשרק החישוקים הגדולים (עם כיסוי פלסטי מצועצע ומיותר המשולב בהם) יסגירו אותה.
גם בפנים השינויים הם במשורה, וכמו באוקטביה הרגילה מסתכמים בעיקר במסך גדול יותר, ממשק תפעול עדכני וסידור חדש לקונסולה המרכזית עם בורר הילוכים קטן שבגרסת ה-RS נראה פחות מזמין. כמובן שיש מושבים ספורטיביים מצוינים עם תפרים אדומים מתבקשים, וגם גימור דמוי סיבי פחמן שדווקא נראה פחות משכנע. מעבר לכך זו אוקטביה. בנויה היטב, איכותית ברוב הנקודות אותן יפגשו האצבעות ומרווחת דיו עבור המשפחה שבראשה עומד אבא שסירב להתבגר.
אבל יש שני שינויים חשובים ומהותיים יותר, לא ענקיים אבל רצויים. הראשון הוא ביחידת ההנעה, כשמנוע ה-2.0 ליטר המוכר קיבל תוספת של 20 כ”ס. לא קריטי, אבל מי מתנגד לעוד קצת כוח? גם אם 265 כ”ס כבר לא נשמעים הרבה בעידן החשמלי, זה בהחלט מה שצריך כשהם מגובים בתיבה כפולת המצמדים היעילה. שילוב של גמישות ונמרצות מייצר מהירות וגם חיוכים של מכאניקה שעובדת היטב בצורה שכבר קשה למצוא בימנו. בפרט כשאין כאן ממבו ג’מבו היברידי כלשהו. רק הצליל הסינטטי שמופק בסיוע הרמקולים פוגם הצד הווקאלי של ההנאה. מס שפתיים לאיכות הסביבה. למרות הנמרצות הזו, זו עדין יחידת הנעה שתוכל לספק צריכת דלק של 12 ק”מ לליטר בשימוש יום יומי נינוח. במכונית שמאיצה ל-100 קמ”ש בקצת יותר מ-6 שניות, כן? ככה שיש לה תירוץ טוב מול טהרני איכות הסביבה.
השנוי היותר משמעותי הוא המעבר לשימוש בבולמי זעזועים אדפטיביים, עם מצבי כיול קבועים לפי מצב הנהיגה או במנעד רחב יותר לפי העדפה אישית. השילוב הזה מרחיב את מעטפת השימושיות של סקודה אוקטביה RS שיכול להיות נוחה ונינוחה לשימוש יום יומי, עם מוצקות בסיסית מורגשת אבל לא מענישה, בטח עם צמיגים בחתך נמוך שכזה. מצד שני, היא יכולה להקשיח את עצמה במידה הקיצונית הנדרשת גם לשימוש על המסלול. קשיחות שלומדים להעריך על אספלט סלול היטב כשיכולת הריסון תחת עומס עוזר לה לא להתבלבל במקומות שמכוניות עם הכינוי “פרפורמנס” כבר היו מאבדות את זה. האחיזה גבוהה וההתנהגות צפויה. האוקטביה לא תוכננה מלכתחילה כדי להפתיע או לאתגר, אבל היא כן תוכננה להיות מהירה באופן כמעט נונשלנטי. והיום, בטח במהדורת 2025 זה כבר לא מפתיע אף אחד.
מה בסך הכל חובב ההגה המיושב מבקש לעצמו? מכונית שתוכל לענות על הצרכים המשפחתיים ועדין להשאיר לו פתח להנאות הקטנות של החיים, באותם כבישים נסתרים או ימי מסלול ממוקדים. לא הרבה, אבל יש כל כך מעט מכוניות שיוכלו לענות על הצורך הזה. סקודה אוקטביה RS תמיד הייתה שם, והיא שם גם כעת כמכונית טובה, ורסטילית ושלמה מאי פעם. זו לא המכונית הכי חדה ומתקשרת, אבל אוקטביה RS מעולם לא ניסתה לפוצץ זמני הקפה אלא לעשות את מה שסקודה יודעת לעשות, רק קצת יותר מהר. קצת יותר כיף. במציאות הנוכחית העגומה, לפחות עד הגעתה של יונדאי אלנטרה N, כבר אין לה ממש מתחרות ישירות שיכולות להציע מתכון דומה. בפרט בצד השפוי של ה-300 אלף שקלים, בטח כשההנאה בהן מבוססת מכאניקה ולא תוכנה.
סקודה אוקטביה RS – תעודת זהות
מנוע: 1,984 סמ”ק, טורבו-בנזין, הספק: 265 כ”ס ב-5,000-6,500 סל”ד, מומנט:37.7 קג”מ ב-1,600-4,500 סל”ד, תמסורת: כפולת מצמדים, 7 יחסי העברה. הנעה קדמית, בסיס גלגלים: 268 ס”מ, משקל: 1,578 ק”ג, מ-0 ל-100 קמ”ש: 6.4 שניות, מהירות מרבית: 250 קמ”ש, צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 14.3 ק”מ לליטר, מחיר: 267 אלף שקלים
