מערכה ראשונה: לילה, כביש החוף
התנועה די צפופה כאן. הסוזוקי משייט על גבול ברירת הקנס. מייצר רדיוסים מושלמים בין טורי הפנסים האדומים. התנועה סבוכה אבל הוא מתקדם בצורה חלקה, מתפתל בין התנועה, כאילו צופה אותה מראש.
ברקע, מגרגר המנוע. ארבע בוכנות בשורה, שישה-עשר שסתומים וגל-זיזים עילי כפול. הכול מנגן בקצב סדור. תצורה שהפכה קלאסיקה. UJM קראו לזה פעם, הכללה גסה לכל מה שמגיע מיפן. היום, עם ארבע ציל’ שרוצים להיות וי-טווינים, וי-טווינים שרוצים שיהיו להם ארבע ציל’ ועוד תמורות שונות ומשונות, הקצב הסדור של הסוזוקי מרגיש לי כמו בית. לפני כמה דקות, יצאנו באווירת מלחמה מהבית, עם החלקות כוח מלאות זעם ושליטה בכבישי שדות צדדיים. עם מתן הכוח הצפוי אך עצמתי שלו ותנוחת הרכיבה השולטת, זה מהנה ומרגיע בו-זמנית.
עכשיו על הכביש הזה, מתקדם הסוזוקי כמו אופנוע שבטוח בעצמו. יש כאן את התגובות והמכלולים לטפל בכל בעיה. הכול מרגיש איכותי ובשרני כאן. אפשר להמשיך להעלים מכונית אחר מכונית במראה. היעד לא ידוע וזה לא מטריד אותי עכשיו. נותן לגרגור החצי גס של ה-K5 לפרק אצלי מחשבות.
אני אוהב את המנוע הזה. הוא מרגיש לי כמו בית. בעברי מנה הגונה של ג’יקסרים עם מנוע ליטר. פעם, בחיים אחרים, אלו היו הכלי רכב שלי. זה היה הקטנוע שלי. לא באמת עניין אותי כלום, רק להרגיש. והמנוע הזה, שמקורו בג’יקסר האחרון שהיה לי, חזק בקטע הזה של הרגש. אפשר לתאר את זה רק כחלקות מחוספסת. ניגודים? אולי, אבל המנוע הזה, יודע להיות חלק ונעים מצד אחד, מצד שני להתהפך ולהפוך. ככה, גם הסתיימו היחסים ביננו. אבל זה היה בימים אחרים וכועסים. היום אני במקום אחר, נהנה מהשיוט הנינוח עם הניאו-קלאסי-שרירים הזה. זיכרונות ישנים מתערבבים עכשיו, והקאטאנה ממשיך לחצוב את התנועה אל תוך הלילה.
מערכה שנייה: לפנות בוקר, רמת-השרון
זו הייתה שינה קצרה, אני זוכר בטשטוש. כאבים לא ברורים מהברך והגב. אני מכיר את הכאבים האלו. הברך כואבת ככה בד”כ אחרי שאני לוחץ רגליות חזק ברכיבה מהירה, הרצועה הקרועה שם לא אוהבת את זה. והגב, גם את הכאב הזה אני מכיר. הוא מגיע בד”כ מנחיתות לא מוצלחות ואלימות מהרמות גלגל. הטריקה הכול-כך לא אלגנטית הזו, מעוותת את החוליות שלי ושולחות כאב אדיר מהגב התחתון.
לילה כולם ישנים, הקאטאנה חותך לעניין
למה מופיעים הכאבים האלו. רכבתי רגוע מאוד אתמול. יכול להיות שנרדמתי. יכול להיות שהקאטאנה פיתה אותי להרגלים הישנים, הלא סוציאליים. הכול נראה מטושטש. אני לוקח את הקסדה ויוצא לרחוב. מבט שלוח השעונים לראות שהכל במקום. רגע, הבקרה מנותקת עוד מאתמול ומאשרת לי סופית – נסחפנו. נראה שכולם ישנים והסוזוקי מושך אותי על גבו לתל-אביב. בלא מעט מהרחובות הותירו הסוזוקים שלי את חותמם. חותמות גומי משובח, כאלו שנמחקו עם השנים.
פינת הרחובות דיזינגוף ובן גוריון שוממת. אני יודע למה הוא גרר אותי לכאן. כאן השמדתי את סבו משנת 2006. כאן, דאבל לא חכם הניף את הקדמי לאוויר, ניסיון לתפוס ירוק הפגיש אותי עם וונדורה. הג’יקסר הוטח בחוזקה על צידו ואני אתו. הוא התרסק לחלוטין. אני יצאתי מזה עם שריטה במרפק. עכשיו הקאטאנה כאילו אומר לי – צריך לפתור את זה. אם צריך אז צריך. אני מרים אותו בראשון, בזמן שהוא מטפס מכניס שני, וזהו, לא צריך יותר כלום. הקאטאנה חוצה את הצומת על גלגל אחד. מחזיר לי ברגע, משהו שחשבתי שאבד. הילוך שני כאן, מספיק בשביל לשלול לך את הרישיון ולסדר לך כותרת יפה בחדשות הערב. על אחת כמה וכמה בתוך העיר ועל גלגל אחד. הגיע הזמן לעוף מכאן.
מערכה שלישית: הר טייסים, בוקר
בואו נעוף באמת. נדפוק כמה הילוכים למטה וניתן למנוע הזה ליילל. אפשר להיות כל היום בהילוך גבוה ולהתפנן על המומנט, אבל פאק-איט, בוא ניתן לו להציג את הנוף עף מהר לאחור. וכן, זה כולל את כל הרפרטואר של מנוע בשרני כזה, כולל הרמות גלגל לא רצוניות מעבר אוברקרסטים, נענועי זנב קלים ותאוצות אדירות מפנייה לפנייה. אני לא בכושר אבל הקאטאנה לא דורש יותר מדי. התנוחה נהדרת, האחיזה מצוינת והיציבות הכיוונית בפניות משרה טונות של ביטחון. והכל כל -כך לינארי. אם זה המנוע, ההיגוי, הבלמים.
אני נזכר שבהשקה הוא הרגיש לי קצת רך מדי. ובאמת זה עניין של ממדים והעדפות אישיות. אני מתחיל להריץ בראש את הרשימה הקבועה שיש לי עם כל אופנוע. מה הייתי משנה, מה הייתי מחליף. אני מתחיל לבנות בראש את קאטאנה החלומות תוך כדי שהסוזוקי מפרק את ההר. מערכת פליטה היא בגדר חובה עם מנוע כזה. אולי להתאים את הקפיצים בבולמים בתפירה אישית. כידון רחב יותר? למה לא. מראות ומאותתים אני משאיר בבית וגם את הזרוע שמחזיקה את המספר.
גם בלי כל אלו, הוא נראה די מדהים. עם הסיגריה במצפה, אני לא מפסיק להסתכל עליו מעוד זווית, מעוד פינה. קשה לחבר אותו ויזואלית לאופנוע המקור. הוא לא נראה כמו שום דבר אחר, אבל הדרך שבה הוא מדבר אליי, מרגישה מוכרת לחלוטין. כמו חבר שלא ראיתי שנים. כזה שבא לבקר ולהזכיר לך. מי אתה ומאיפה באת. ואיזה כיף זה להיזכר. הג’יקסר מביט גאה על הנוף, כאילו יודע שהצליח להעיר משהו מחדש. אופנוע נשמה.
נתונים: 999 סמ”ק, 148 כ”ס ב-10,000 סל”ד, 11 קג”מ ב-9,500 סל”ד, 215 ק”ג, 96,000 שקלים