הנה כמה נתונים שעולים מדו”ח שפרסם מבקר המדינה בנוגע לפרויקט א’ 3 – פריסת מצלמות מהירות ורמזור. הציטוטים לקוחים הישר מהדו”ח של מבקר המדינה, השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא.
- מצלמות מצלמות, לפעמים
“נמצא, כי בשנות הפעלת מערך המצלמות הועלה סף האכיפה במצלמות באופן בלתי סביר, במטרה לבלום הצטברות של כתבי אישום רבים מאוד שלא נקבע להם מועד למשפט. עקב כך, רבות מן המצלמות לא פעלו אלא כשכלי רכב נסעו במהירות הגבוהה פי שניים ויותר מן המהירות המותרת”.
במילים פשוטות – מערכת בתי המשפט לא ערוכה לעמוד בעומס שמייצרות מצלמות המהירות. מה עושים? נכון מאוד. מעלים את רף המהירות. המבקר מציין שבחלק מהמקרים המצלמות החלו לצלם רק רכב שנסע במהירות פי שניים או יותר מהמותר. לידי התגלגל לפני כשנה מסמך המנחה שוטרים לאכוף מהירות הגבוהה ב-11 קמ”ש מהמותר. הדברים שמציג מבקר המדינה – הם בחזקת שערוריה. 100 מליון שקלים השקיעה מדינת ישראל בפרויקט המצלמות האמור (בינתיים), ומה עשו עם הצעצוע החדש? שיתקו אותו.
2. רבע מהדו”חות הולכים לפח
“דוחות התעבורה שכבר הופקו על סמך מערך המצלמות טופלו באופן בלתי יעיל. כתוצאה מכך חלק מעברות התעבורה החמורות שתועדו במצלמות לא טופלו כנדרש והן נמחקו כלא היו. כמו כן, נפסל מספר רב של עברות תנועה שתועדו – כרבע מכלל האירועים שצולמו”.
הדברים האלו מזעזעים אם מבינים את המשמעות שלהם עבור הפרט מבחינה שיוויונית ודמוקרטית. רבע מכל העברות – הושמדו. רולטה בחסות מדינת ישראל. יש אזרח שמקבל דו”ח, יש אזרח שלא. מי כן ומי לא? שאלה טובה.
3. ניידות מקבלות דו”חות, לפעמים
“חמור במיוחד היה הטיפול הלקוי של המשטרה בעברות תעבורה של נהגי כלי רכב משטרתיים שתועדו במצלמות האלקטרוניות”.
53 אחוזים מהדוחות שנרשמו לכלי רכב משטרתיים לא טופלו עד לפברואר 2015 – תאריך הבדיקה של המבקר. מאות דו”חות הוזנחו בצורה שיטתית עד להתיישנות. כמו כן מדווח המבקר על נסיון להתנערות תוך שימוש בתואנה כי העברות בוצעו תחת ‘נסיבות מבצעיות’ אך המבקר בבדיקתו מצא, כי אין דרך לקשר בין העברות לבין האירועיים המבצעיים.
4. אוהבים לבזבז את הכסף, שלנו
“ממצאיה של ביקורת זו מצביעים על אי-השגת מטרות מרכזיות והפעלה לא יעילה של מערך המצלמות. חרף הכשלים בתפעול המערך, כעולה מממצאי דוח זה, בסמוך למועד סיום הביקורת הזמין המשרד לביטחון פנים 40 מצלמות נוספות”.
חלק מהרעות והחולות עליהן מצביע המבקר בדו”ח מדברות על מנהל לא תקין, תשלומים שלא לפי תנאי המכרז, הוצאות מופרזות ללא קשר למציאות ועוד. אבל המשפט הזה בסיכום הדו”ח מספר כמעט את כל הסיפור. למרות שהמערכת לא מצליחה להתמודד עם תפעול המערך הזה, המדינה ממשיכה לשלם לזוכת המכרז כסף ומזמינה עוד ועוד מצלמות. 40 המצלמות הנוספות האלו – יוציאו רק מכיסה של המשטרה – 4.8 מליון שקלים נוספים בכל שנה. מעבר לעלות המצלמות.
5. מצלמות המהירות לא מונעות תאונות
את זה לא קובע המבקר בדו”ח. הוא רק מציין שתפעולן לא יעיל ושסובב אותן מנהל לא תקין. אבל הנתונים לא משקרים. מאז שהתחיל פרויקט א’ 3 – מספר ההרוגים בתאונות הדרכים רק מאמיר. בכל מדינה מתוקנת בעולם כבר הבינו שאכיפה לא מפחיתה בתאונות – גם לא כזו סופר מתקדמת ואלקטרונית. המצלמות הללו מיועדות רק לדבר אחד – לקחת ממני וממך כסף. עוד כסף. כאילו המיסוי, הדלק והביטוח לא מספיקים. 100 מיליון שקלים השקיעה המדינה כבר בפרויקט הזה בצורה ישירה ועוד כמה מליונים טובים בצורה עקיפה. בשביל מי, בשביל מה. אולי הם לא יודעים מה אפשר להשיג עם הסכום הזה – אני בטוח שלך יש כמה רעיונות.