אני מסתכל על מוטו-גוצי V9 בובר שהגיע למבחן באוברדרייב ותוהה. לא בטוח שהדבר הראשון שעולה לך לראש (או לי) כשמדברים עם קאסטום זו אירופה בכלל או איטליה בפרט. נכון שהיצרן האיטלקי עם המסורת המפוארת מייצר אופנועי קאסטום כבר מ-1971 – זה עדיין לא מרגיש לי טבעי. גוצי בשבילי זה דייטונה, זה דוקטור ג’ון, זה ה-V8 עם הפיירינג פורץ הדרך שלו. לא איזה קליפורניה או אלדוראדו עם כידון מקורזל ותיקי עור תלויים משני הצדדים.
אבל מוטו-גוצי לא מייצרים אופנועים בשביל לענות לדרישות של אלסיבוני, הם מייצרים אופנועים בשביל למכור וקרוזרים זה שוק שיש בו בשר והחבר’ה ממנדלו דל-לאריו רוצים לנעוץ בו את השיניים שלהם עמוק יותר. אז תכירו את מוטו-גוצי V9 בובר. תאום לא זהה ל-V9 רואמר – עוד על זה, ממש בפסקה הבאה.
יש עקרונות
הרומאר והבובר הם אותו אופנוע, עם שינויים קלים, שלוקחים כל אחד לראש אחר, קצת. הרואמר הולך לכיוון הצ’ופרי יותר של עולם הקאסטום עם חישוק גדל קוטר מלפנים, גימור נוצץ וכידון שמתאים לז’אנר. הבובר הולך לכיוון השני, כל החלקים מושחרים, הכידון שטוח, הכנף האחורית קצוצה והגלגל הקדמי שמנמנן זהה, כמעט, במידות לזה האחורי.
גוצי עושה הרבה בשביל להנגיש את האופנועים האלו לקהל חדש ועדכני. יש אפליקציה שיודעת לתקשר עם האופנוע ולשדר לרוכב נתונים, יש חיבור USB ויש גם בקרת משיכה דו-שלבית (ברת ניתוק) ו-ABS מקובל. אבל יש דברים שגוצי לא מוותרת עליהם בדרך להרחבת קהל היעד, והרכיב הדומיננטי כאן ביותר, הוא ה-V2 האורכי המיתולוגי של היצרן.
זה גלגול מעודכן ומהונדס מחדש לתצורה המוכרת, עם נפח של 853 סמ”ק, שני שסתומים לצילינדר וקירור אוויר/שמן. ההספק צנוע של 55 כ”ס למדי ויש כאן 6.3 קג”מ כבר מ-3,000 סל”ד. בעיה של גמישות, כמו שאתה מתאר לעצמך, לא תהיה כאן. הכוח עובר לתיבה עם שישה הילוכים ומגיע לגלגל האחורי באמצעות גל הינע.
עוד עקרון שגוצי מתגאים בו הוא עקרון הברזל. זה לא אופנוע מפלסטיק וזה בחלט נראה ומרגיש ככה. הכנף הקדמית, האחורית, מכסי הצד – בכל מקום אליו העין פונה והאצבע מגששת היא נתקלת בברזל. אופנוע מברזל אלו שתי מילים חשובות כשלמתחרה הישיר שלך קוראים 883 איירון…
עיצוב תחילה
כמות הפעמים ששמעתי מהעוברים והשבים את המילים, אופנוע יפה בשלושת ימי המבחן הבהירו לי שהרחוב ואני תמימי דעים לגבי המראה של הבובר. הפרופוציות בין המיכל הזוויתי למושב השטוח נכונות. המנוע, גוש מתכת אדיר בולט בצורה גוציסטית כל-כך, תופס את תשומת הלב הרצויה. המשחק החכם בין גווני המט למבריק וגם תשומת הלב לפרטים, כל אלו, מושכים את העין שוב ושוב לכיוונו.
רגע, תשומת לב לפרטים? באופנוע בסיסי יחסית של גוצי? כן. מוטו-גוצי V9 בובר הוא אופנוע שניכרת בו המחשבה ותשומת הלב. מחברים מיוחדים כאן, כיתוב מעוצב שם, אפילו המדבקות שעל מיכל הדלק והכנפיים. הכול מדויק מאוד ומלא טעם. אפילו אביזר איזוטרי יחסית, כמו מכסה פתח התדלוק גורם לך להתעמק בו. אפילו לוח השעונים המינימלסטי קל לקריאה ולתפעול (דרך מתג נגיש ביד שמאל) גם באור וגם בחושך.
ואם נגענו בצבירי הכפתורים שעל הכידון הם איכותיים מאוד, כנראה רכיבי הפלסטיק היחידים בכל האופנוע הזה, אבל משהו במראה הכמעט עתידני שלהם, לא הרגיש לי מתאים למראה הכללי של הבובר. תנוחת הרכיבה לעומת זאת, היא פגיעה בול. זקופה, עם כיפוף קל לעבר הכידון השטוח ורגלים שממוקמות קצת לפנים. כיף לשבת עליו כמו שכיף להסתכל עליו. חסרונות? מי שאוהב לחבק את האופנוע של עם הברכיים יגלה שאלו נוגעות בראשי המנוע. אפשר לפתור את זה עם תנוחה משוחררת יותר ורגליים פשוקות או פשוט לזוז בכמה סנטימטרים על המושב לאחור. המושב עצמו, קשה ושטוח – התחיל להציק אחרי כמה עשרות ק”מ. זה המחיר שמשלמים על העיצוב הזה. כנראה להיות יפה, זה לפעמים קצת כואב.
פסל דינאמי
אם יש משהו שאופנועי קאסטום כושלים בו, באופן מסורתי, זה התחום הדינאמי. תאוצה, בלימה, פניה – אלו דברים שנמצאים במקום נמוך יחסית בסדרי עדיפויות בקאסטום. רחוק אחרי איך שזה נראה, איך שזה נשמע ואיך שזה גורם לך להרגיש. גם נוחות, לדוגמה היא לא הסיבה שאנשים קונים קאסטומים. ברגע שהגוצי סימן V (אורכי אבל…) על תחום העיצוב, הוא כבר עשה את שלו. אבל אנחנו עדיין רוצים לדעת איך זה זז לא?
הנעת המנוע הזו מתקיפה את הרוכב עם תחושות שרק גוצי יודע לשדר. זה לא מנוע שימצא את עצמו בקטנוע נניח. זה מנוע של בנים. רועש במידה, רועד בפעימות ברורות בסרק, מטלטל אותך ואת האופנוע לימין במכות גז בזמן עמידה. המצמד עצמו קל אבל כל שאר הרכיבים מרגישים כבדים, משמעותיים. הכניסה להילוך מלווה בצליל ברור, הרעש והתגובות של ה-V2 בשרני מאוד. ברזל.
על הכביש מוטו-גוצי V9 בובר מראה קלות רגליים במהירויות חוקיות שבהן הוא מרגיש בנוח (גם בגלל המחסור במיגון הרוח) – מייצר תאוצות ביניים נאות ונעימות. אפשר גם למהר, להתכופף לפנים ולתת למנוע הזה לנצל את מלוא הסל”ד שלו אבל אני לא רואה שום סיבה לעשות את זה עם מנוע שעיקרו היא גמישות של מתעמלת קרקע ונחישות של פולטיקאי לפני בחירות. בחר את מהירות השיוט שלך, תן למנוע להנעים ולהרגיע עם הווייב הייחודי, וכנס לראש אחר. זה קרוזר, לא רייסר.
הגוצי עשוי ברזל ונח על קונפיגורציה שמעדיפה מראה קלאסי על יכולת מודרנית, אבל הוא לא מרגיש כבד או מסורבל. להיפך. התחושה היא של כלי קל לתמרון (ביחס לז’אנר חייב להזכיר את הנקודה הזו) וזה מתבטא גם בתנועה עירונית צפופה וגם על כביש מפותל וטכני. אופנוע עם מתלים בסיסיים וצמיג כזה מלפנים הוא לא גרזן חד, אבל היכולת הדינאמית של הגוצי טובה, היציבות בזמן הטיה מצוינת וקל להכניס אותו לשם עם הכידון הרחב. עוצמת הבלמים טובה אבל הקדמי דורש לחיצה רצינית ואמיתית בכדי לתת את מלוא עוצמתו ואילו דוושת הבלם האחורי מרגישה עצית ונטולת מהלך כמעט. ואם נגענו בנושאים דינאמיים על אופנוע קאסטום – אני אציין גם שפעולת בקרת המשיכה קצת אגרסיבית מדי לפעמים. וגם ששני הבולמים מאחור הרגישו קשיחים מדי, העבירו חבטות על מהמורות חדות והזכירו לי שוב את עניין סדרי העדיפויות בקאסטומים.
הגלריה לאומנות
אני חושב שהגוצי הוא אופנוע יפיפה. מוטו-גוצי V9 בובר מצליח לרקוד על כמה חתונות עיצוביות במקביל. הוא קאסטום עם צללית שמזכירה מאוד את המתחרה הישיר מחד. מאידך, גם אנשים שלא מחפשים ספציפית בובר, אבל כאלו שנמשכים לעוד אופנות שמאדירות עיצוב עם טעם של פעם, יתאהבו במראה שלו ברגע. הגוצי מביא את הלוק הבסיסי הנכון, עם אפשרויות אינסופיות לקאסטומיזציה נוספת ואלו יקסמו לקהל היעד. יותר מיכולת שיכוך טובה יותר או מרווח הטיה גדול יותר.
אבל סוד הקסם של מוטו-גוצי V9 בובר נח במקום אחר. בניגוד להרבה אופנועים שנראים פעם אבל מרגישים עכשיו לגמרי, הוא מצליח ללכת על חבל דק מאוד, להיות משהו חדש אבל להרגיש שורשי. הוא מצליח להיות אופנוע מודרני, עם חיבורי USB ובקרות בטיחותיות, אבל מצליח גם להרעיד אותך עם המנוע האייקוני הזה ולשדר תחושה של גסות קוסמת, כזו שעושה רושם שעברה מהעולם.
נתונים: V2 אורכי, 853 סמ”ק, 55 כ”ס ב-6,250 סל”ד, 6.3 קג”מ ב-3,000 סל”ד, 199 ק”ג, 17.8 ק”מ/ל’ (במבחן), 70,000 שקלים