130, גז נסגר, הטווין הגדול מתחת משחרר נחירה עבה של בלימת מנוע בשרנית. ההילוך השישי ממשיך למשוך את המנוע מטה גם כשהסל״ד יורד לתת-קרקע ולמהירות של עוד רגע מורידים רגל. שמאלה מהכביש ועוצר את האופנוע. גלגל אחורי על האספלט, גלגל קדמי על האדמה החומה של שבילי הנגב המערבי.
אתמול סירבתי להזמנה לטיול שטח בדרום עם האופנוע הזה. כי נכון – מוטו גוצי סטלביו החדש הוא ה״אדוונצ׳ר הגדול״ של מוטו גוצי. אבל בואו, לא סתם הוא נקרא על שם פאס מצוחצח באלפים, ולא על שם מעלה חצחצון בנחל כפכפים…
לעניות דעתי, אם אתה רוצה להבין מה האדוונצ׳ר רוצה ממך, תסתכל על קוטר הג׳אנט הקדמי: 21 אינץ׳ -סע חופשי איפה בא לך. 19 אינץ׳?שבילים סבבה לקפה יפה וחזרה. אגב, למדרובים שהזמינו אותי למדבר, היה ג׳אנט 21. ״למוטו גוצי יש 19״ אמרתי להם, ״אז הוא לא רוצה לבוא איתכם״. אבל מול השבילים של העוטף, שנינו הסתכלנו על הרכות של התוואי והיה ברור שלכאן ה-19 שלו נולד. נזהה מרחוק את הגדר של עזה, ונסייר דרומה עד שנמצא תצפית טובה. אין קפה. סע.
למי שלא זכה לרכב, נספר שלאופנועי מוטו גוצי באשר הם יש התנהגות מיוחדת. בקטע טוב. גם הסטלביו כזה, בדיוק כמו האחים שלו. והכל מתחיל בתצורת המנוע; ה-V האורכי הזה – עם שני הצילינדרים שנשענים הצידה משני צידי מכל הדלק – בכלל התחיל את החיים שלו בתור משאבת בטון. דא. זה היה ניסיון של מוטו גוצי לקושש עוד קצת הכנסה מהצד, בזמן שהאופנועים הבריטיים אכלו להם את כל המכירות. אז הם המציאו את המנוע הזה, שנראה כמו קומפרסור תעשייתי, כדי ליישם אותו בכלי חקלאות, הנדסה ובניין.
רק שלוש שנים אחר כך, לקראת מכרז אופנועים למשטרת איטליה, הם אמרו “וואלה! בוא נתקע רגע כזה מנוע גם באופנוע”. וזה אכן נתקע ולא לרגע, כי כל המוטוגוצים מאז בנויים סביב מנוע בתצורה הזו. מתעדכנים, עוברים להזרקה, לקירור מים, אבל עדיין משאבת בטון.
השמירה הזו על לב העניין היא כבר מזמן מזמן לא עניין של יתרונות הנדסיים. המנוע הזה הפך להיות הנשמה של המוטוגוצים: מווברץ בקצב שלו, מייצר מרכז כובד נמוך לאורך האופנוע, ודורש שיבנה סביבו אופנוע ארוך. עכשיו תוסיפו לזה את העובדה שאיטלקים לא ירשו לעצמם לצאת פארשים בסרפנטינות ובהפלקות מצד לצד בכבישי האלפים, וקיבלתם מכונת פיתולים כיפית לגמרי. על ההגוי הכבד של אופנועים ארוכים (וכבדים. רבע טון עם הדלק), הוא מפצה עם מנוף של כידון שטח רחב שמותקן בול בגובה. כמו מוטוגוצי אמיתי הוא נשכב על הצד ומתיישב בתוך מסילה. דחוף לו הגוי אסרטיבי לצד שני, והוא הופך צד ושוב מתיישב על המתלים כמו קטר. עכשיו תן למנוע לשאוג אותו אל הישורת.
משאבת הבטון גרסת הסטלביו 2025 היא בנפח 1,042 סמ״ק, מקוררת מים ועם ארבעה שסתומים לצילינדר. המעבר מקירור אויר ושני שסתומים, למודרנה של הביג-בלוק החדש, יצר מנוע עם תדר רעידות ועבודה מהיר יותר. הקו האדום ב-9000 סל״ד, 10.7 קג״מ. זה כפול זה, שווה 115 כ״ס. מנוע בשרני מאוד שמושך חלק מסף סרק ועד המנתק. מסוג המנועים שהרמה מהירה של מצערת משיוט ב-160 מייצרת נגיחה לא סבירה קדימה. שאפו. אבל הבאסה באגף המכאני זה הגיר הנוקשה והנוקש, עד כדי כאבים דרך הנעל. פחות לעניין.
לגבי הנדנודים מגל הארכובה האורכי והרעד מהצילינדרים הענקיים… עניין של הרגל וטעם. אני אוהב את זה, בשבילי זה מנוע חי ומשתנה ונוכח כל הזמן ברכיבה. עכשיו, כשהפסקנו לדבר מספרים והתחלנו לדבר תחושות וצלילים, המוטו גוצי מככב. לנגן איתו את פיתולי כביש הסטף זו סימפוניה כבקשתך. מפימפום רגוע ונינוח בנוף, ועד טרייל-ברייקינג לרגליות מצד לצד ודרייבים שמהדהדים שאגות מהמצוקים.
על קפה, בחנייה המפוצצת של ברבהר בשבת בבוקר, פתאום גם מתגלה שהוא לא רק אופה בדרכו המיוחדת, אלא גם יפה. מעוצב נקי, בסטייל, מכלולים ברמה, מגומר פיקס כמו נעל איטלקיה. לא סתם הוא עולה פאקינג 135 אלף שקלים. אבל אם מעניין אותך כמה הוא עולה, אולי כדאי שתתעניין דווקא באחיו הקטן, כי אין מה לעשות – מוטו גוצי סטלביו החדש הוא אופנוע היי-אנד; מתחרה מול הגדולים, הדוק, איכותי, נוח, מפנק, מפוצץ בטכנולוגיה (כמו שאתם אוהבים), אפוף אופי ומטפטף סטייל.
אם כך, יש מצב שאתם שואלים את עצמכם אז למה לעזאזל הורדתי את הצפון-איטליה המסוגנן הזה לשטח. ובכן, עניין אותי אם הוא ממשיך להיות כזה מוטו גוצי גם במעוף על שבילים, אז לא התאפקתי. ברכיבה בעמידה הוא לא להיט בעיקר בגלל הגומיות על הרגליות, וצריך לשים לב לתדר הקפלים בקרקע כדי לא לגמור לו את ה-170 מ״מ מהלך מתלה. לעזור לו מדי פעם. אבל הוא יציב וזמין וממושמע, ועל צמיגי המישלין אנאקי אדוונצ׳ר הוא אפילו הצליח לייצר התנהגות ואחיזה מפתיעים וזה בא לידי ביטוי במהירויות לא סבירות בעליל, עם וואחד זנב תרנגול ענק של אבק אדמדם.
וככה, על רקע פטריות עשן מעל עזה והשדות שלנו השופעים בגידולים, בין המוצבים וסוללות התותחים, בדילוג מפינת הנצחה מול הנוף לזו שאחריה, וזו שאחריה, מוטו גוצי סטלביו פלח בתוך המציאות הכואבת שלנו כמו תייר מעולם אחר. מספק לי בכל פעם כמה דקות תלושות של חופשה מהמועקה, מתעקש על מוטוגוציותו גם בשטח, ושום טרגדיה מזרח תיכונית איומה לא תזיז אותו. חופשה איטלקית על גלגלים מכל הטירוף של השנתיים האחרונות בישראל.
אז אם אתה מחפש אדוונצ׳ר גדול, ומתלבט בין מולטיסטרדה לבין GS לטריומף או ל-KTM1290 – פתח את הראש וקח את המוטו גוצי הזה לסיבוב. אם היה לי את הכסף שלך ולא הייתי מכור לגלגל 21׳, יש מצב שמכל החמישייה המוגזמת הזו הייתי הולך דווקא על הסטלביו. מיוחד.
מוטו גוצי סטלביו – תעודת זהות
מנוע: 1,042 סמ”ק, V טווין רוחבי, קירור מים, הספק: 115 כ”ס ב-8,800 סל”ד, מומנט: 10.7 קג”מ ב-6,750 סל”ד, תמסורת: 6 הילוכים, גל הינע, בסיס גלגלים: 152 ס”מ, משקל: 222 ק”ג (יבש), גובה מושב: 830 מ”מ, מיכל דלק: 21 ליטר, מחיר: 135 אלף שקלים