מעשה ב-3 חברים שנסעו לשתות את אירופה ב-8 ימים, עם אלכוהול, רכבות הרים וזוג חברים שאיבדו לטובת ניס שבצרפת. אהה וגם יצא לנו לנהוג באמבולס איזה 2250 ק״מ, אבל אני מקדים את המאוחר.
9:00 בבוקר ואנחנו קמים לקול דפיקה בדלת החדר של המלון. כשאני אומר קמים אני מתכוון גוררים את עצמנו מהמיטה אחרי עוד ערב רווי שתיה בפסטיבל האוקטוברספט במינכן. מאחורי הדלת עומדת פקידת הקבלה של המלון שבניגוד אלינו הייתה רעננה ,ערנית ושמחה לבשר לנו שהרכב שלנו מוכן למטה, כאילו שמדובר פה במלון 5 כוכבים (יותר כמו 2 בפועל) ולמטה מחכה נהג ברולס רויס לקחת אותנו לאן שנחפוץ.
אנחנו יורדים ללובי המלון 20 דקות אחר-כך במטרה לקבל את המפתחות לרכב שישמש לנו בית לשבוע הקרוב. וכשאני אומר בית אני מתכוון בדיוק לזה.
התוכנית הטיול שלנו הייתה פשוטה למדי, מתחילים בחגיגות יום הולדת, והחלפת עשור, בפסטיבל האוקטוברפסט במינכן (מומלץ בחום לכל מי שחובב בירה, פסטיבלים או שניהם – כבר מעל 200 שנים שנערך כל שנה בחצי השני של ספטמבר) ומשם נוסעים לפגוש זוג חברים שערק לניס בריביירה הצרפתית וחזרה למינכן. בדיקה קצרצרה במפות של גוגל הראו שיש לנו לפחות 800 ק״מ לכיוון בדרך הקצרה ביותר על-מנת לחבר את 2 הערים הללו, אבל זה יהיה בנאלי ומשעמם מידי, בטח ובטח כשיכולת הריכוז שלנו הולכת לאיבוד תוך שעתיים-שלוש לכל היותר.
בחזרה ללובי המלון ונראה שהבחור אשר היה אמון על מסירת הרכב אלינו לא לגמרי שרד את ליל השתיה שלו וביקש טובה מסבו שיביא אלינו את הרכב. בין אם זה נכון או לא (ברור שלא) את המפתחות קיבלנו ממר ״לוקי לוקי״ שזכה לכינוי הזה בזכות המילה היחידה שידע לומר באנגלית וגם זה לא ממש. אז אחרי שעשינו ״לוקי לוקי״ סביב הרכב לראות שהכל כשורה הוא נפרד מאיתנו לשלום אחרי שהבנו שהסבר על תפעול הרכב לא נקבל ממנו או מספר הרכב שהיה כולו בגרמנית. אני חייב להודות שגם כשהייתי בגילופין לא הצלחתי להבין את הצביעה ששלבה אצלנו בין אדום ללבן. אולי ייפנו לנו ככה מהר יותר את הנתיב השמאלי…
למה כל-כך היה חשוב לקבל הסברים אתה תוהה? כי בניגוד לרכב ממוצע שבו לכל היותר תרצה עזרה להגדיר את מערכת המולטימדיה ולוודא שהיא פועלת באנגלית ברכב שלנו העסק קצת יותר מורכב. סליחה, הרבה הרבה יותר מורכב. כי לא כל יום אתה מקבל את המפתחות ל-(קח אוויר) פולקסוואגן טרנספורטר קליפורניה בגרסת אושן וואן. במילים אחרות, טרנספורטר שמגיע ישירות ממפעלי פולקסוואגן כשהוא בנוי בתור קרוואן.
אולי לך זה נשמע משהו חדש אבל נהפוך הוא, המסחרית של פולקסוואגן הוצעה תמיד בגרסה כזאת, כבר משנת 1951 ועד היום תמיד הוצעה גרסת קרוואן. אז מה בדיוק כוללת החבילה? הייתי שמח לספר לך אבל אנחנו נורא ממהרים לצאת לדרך אז רק אספר בינתיים שלהעמיס 3 מזוודות לתא המטען מעולם לא היה קל יותר, לעומת הקליפורניה (שזה יהיה שמו המקוצר מעתה) לשים את אותה כמות ציוד בב.מ.וו סדרה 5 סטיישן או מקבילותיה תרגיש כמו פעולת דחיסה שדורשת תכנון מקדים. ממינכן יש לנו עוד דרך ארוכה ושבסופה נחצה את כל שוויץ עוד באותו היום כשהמלון מחכה לנו צמוד לג׳נבה בצדו הצרפתי של הגבול (רבע עד שליש מחיר ללילה לעומת ג׳נבה עצמה).
אין דרך טובה יותר ומהירה יותר לחצות מדינות מאשר עם חברים טובים ומוזיקה טובה. פולקסווגן קליפורניה שלנו היה מצויד במערכות בטיחות שעזרו לא פחות על הנעמת הדרך, בין אם זאת הבקרה שמתריעה על שטחים מתים אבל בעיקר מערכת השיוט האקטיבית שעבדה באופן חלק נעים ונינוח. רק לעיתים רחוקות הייתה בולמת באופן חזק מידי לצורך הרגעי, בשאר אבל חוץ מזה היא פשוט הייתה ברירת המחדל שלנו באוטוסטרדות. אם רק הייתי מצליח להתרגל לתנוחת הישיבה הגבוהה וההגה האופקי ביחס אליה, בתור אחד שביום יום נוהג ברכב ספורט (או קורקינט חשמלי אבל זה לא רלוונטי כרגע) התנוחה הרגישה לכולנו לא טבעית. גם המושבים עצמם שהיו מכוסים חצי עור וחצי עור הפוך הרגישו טוב למגע וישיבה מצד אחד אבל מצד שני אחרי שעתיים שלוש כולנו חיפשנו אחר הכפתור שמשחרר את אינגה המסג׳יסטית מתא המטען.
גם קדימה וגם אחורה הייתה חסרה תמיכה צידית ולגב התחתון. דווקא 2 המיטות הזוגיות שהקליפורניה מצויד בהן היו נוחות מאוד. אחת נמצאת בגלריה המקופלת שנפתחת עם הרמת הגג ומגלה את החדרון בו יש מזרן זוגי שכולל תחתיו מוטות עץ רוחביות (לנוחות משופרת) וגם המזרן שנפתח אחרי שמשכיבים את המושב האחורי ותופס את המקום של המושב והחצי העליון של תא המטען. ואל תדאג לגבי האור שיפריע מוקדם מידי בבוקר. כל החלונות כולל זה הקדמי מגיעים עם וילונות גלילה שיוצרים חושך מלא לדיירי הקליפורניה.
רק שוויץ עצמה יכולה להוות אינספור טיולים מדהימים, כשגם לנו היו מלא רעיונות מה אפשר לעשות בבירת השוקולד, השעונים ונופי הגלויה של העולם. אבל ניס עוד רחוקה ולמחרת מצפה לנו נסיעה רגועה של רק 550 ק״מ דרך הכבישים ההררים של מזרח ודרום צרפת. בידיעה הזאת והעובדה שלא הצלחנו למצוא מקום טוב לצאת בו לטיול רפטינג שתכננו יצאנו בבוקר לשלב הנסיעה הראשון בדרך – 700 מטר, שהפרידו בין המלון לסופר הקרוב עברו הרבה יותר מהר מהזמן שבזבזנו בתוך הסופר. כל אחד ממגוון הבשרים, הגבינות או היינות שלעצמו גרם לנו לאבד כיוון. אבל מאחר ולקליפורניה יש מקרר, לא יכולנו לוותר על הרעיון של ארוחה טובה באמצע שום מקום. וכן באמצע היום ק״מ רבים מכל ישוב ובאמצע שדה נטוש מצאנו את עצמנו מתרפקים על עוד פרוסת גבינת גאודה מדהימה.
אחרי התאפסות וסבב תמונות קצר הגיע הזמן לרדת לכיוון ניס ב״דרך נפוליאון״ נתיב מפורסם (כדרך שבה נפוליאון חזר לצפרת מהגלות וגם לחובבי הנהיגה) שיורד מעיירת דין (Digne) עד לפרברי ניס עצמה. השילוב של הנוף ההררי ביחד עם קטעים רחבים ומהירים כשאחריהם קטעים צפופים ששוב נפתחים שממשיכים כך כ-150 ק״מ בהחלט עזרו לנו להתעורר קצת אחרי שעות מאחורי ההגה.
לא שציפיתי כי פולקסווגן קליפורניה יהיה הברייה הטבעית למקטע כביש כזה, כי הוא לא. הוא רוכן גם תחת הפנית ההגה הקלה ביותר, כשזה האחרון דורש הרבה יותר הפניה ממה שהתרגלת במכונית מודרנית בגלל מסרק הגה איטי ממה שהתרגלנו. גם פידבק לא בנמצא אבל הודות לרעשי הצמיגים תחת עומס היה קל למצוא את נקודת ה״מספיק עומס צד״. נקודת האור העיקרית הגיעה מהמנוע והגיר שלמרות משקל עצמי של משאית קטנה (2,669 ק״ג!) מצליחים לייצר קצב התקדמות יותר מסביר כשהתיבה הרגישה חלקה ושקופה לחלוטין בין אם זה בזחילת פקקים והן בזמן תקיפת פיתולים במלוא העזוז.
עם הכניסה לניס האצבע אוטומטית נשלחת לכפתור המתלים ומצב קומפורט, הרך מתוך שלושה, נבחר להתמודד עם הכביש השבור של מרכז העיר. ההבדל בין המצבים השונים של המתלים עצום ונע על הקשת של רך, רך יותר ומרשמלו על ענן. בשלב הזה עברנו לשחק ב״חפש את החניון״ שכן לכל החניונים בעיר הגבלת גובה של 1.90 מטר, כאשר פולקסווגן קליפורניה רושם גובה עצמי של (כמה מפתיע) 1.99 מטר. לא משהו שהיה עולה בדעתו של מישהו מאיתנו בעבר. בסופו של דבר נמצא החניון הגבוה בעיר (הגבלה 2.10 מטר) והקליפורניה נזנח בשמחה ל-52 שעות של מנוחה נדרשת ב״קנס״ סמלי של 75 אירו.
נכון שמדובר על מבחן דרכים לטרנספורטר אבל הרשו לנו להרחיב קצת על נתניה, כלומר ניס, התחושה מאוד דומה ומכאן הבלבול, השפה, המנטליות, עיירת נופש ונדמה שאיש אינו עובד כאן, הכל באופן די מתמיד נמצא בסטטוס “בילוי”, מסעדות, ים, ברים…הם יודעים לחיות, למזלנו המדריכים המקומיים שלנו (זוכרים את הזוג שערק לניס) סייעו לנו להשתלב ודי בקלות, תודה חברים!
רכבים ואופנועים מעניינים מגיחים ברחבי העיר מעירים אותנו משלוותנו, ואילו חברנו בשלו מקפיד לסנן ”חכו למחר, מונקו ממתינה רק לנו”.
ההתרגשות בשיאה, השעון מצלצל הבית מקיץ משנתו, גל שהקפיד להעיר אותנו בשירי עומר אדם (כאן זה לא הפלאקה!), כבר על הרגליים, הוא חיוור, וקודח מחום, אך ניכר עליו שזה לא מה שיעצור אותו, מה זה וירוס בשביל אדם שנושא את החיידק המוטורי. דקות ספורות ואנחנו צועדים לכיוון תחנת הרכבת על מנת להגיע למונקו.
אני לא יודע אם ביקרתם, ראיתם בתמונות, סרטונים אבל מראה העיניים כאילו לקוח מסרט, מדינה קטנטנה, עמוסה ברכבי ספורט אמיתיים, פרארי, למבורגיני, לוטוסים ואפילו משהו שהיה פעם 500 אבארט וכיום באופן אקסלוסיבי נופח, תוכנן ושונה לאלתר, הנעה אחורית עם מנוע אחורי. מהממת.
מונקו ששוכנת גם היא כמו ניס על שפת הים עמוסה לעייפה ביאכטות וספינות מרהיבות בשלל תצורות וגימורים, גם אנחנו שמעדיפים אספלט על פני כל דבר אחר נדהמנו, אפשר להגיד שהעיר הזאת מרהיבה בכל מישור…
סיור קצר בצי הרכבים של הנסיך, סיבוב מעמיק באושינריום התת ימי וכמובן איך לא ביקור בחניית הקזינו – מונטה קרלו חילצו מאיתנו את כלל האנרגיה שנותרה, אפילו גל כבר נראה שאפסו כוחותיו ואנחנו מוצאים את עצמנו בשעת ערב מתחילים לדדות לניס “העממית”.
הבוקר הגיע, סידורים קלים ופרידה מהחברים האהובים, בחזרה לדרכים ובלי הרבה רעיונות אך עם ידיעה על הכיוון הכללי מצאנו את עצמנו חוצים לאיטליה בכיוון מינכן. למזלנו ימי ראשון הם לרוב ימי מרוץ והתמזל מזלנו כשמונזה בדיוק פתח את שעריו לסופ״ש כזה עם בליל מטורף של רכבי מרוץ. מפיג׳ו 106 דרך רדיקאל ועד למכוניות GT3 של למבורגיני, פורשה ודומיהם. אם אקח את גל שזה היה ביקור ראשון עבורו במסלול מרוץ אמיתי, גל או בשמו המחתרתי “מילמן” בחור מפוקפק למדי, זה הפציר בנו להסתנן לרחבת הטיפולים ומשם ועד לעמדת תצפית של בעלי הקבוצות הדרך הייתה קצרה, לפי כמות התמונות והפרעות הקשב שהוא פיתח פלא שבכלל הצלחנו לגרור אותו משם, מזל שהרעב החל נותן את אותותיו ובא לעזור, אין אין אין כמו לחוות במציאות מסלול ומכוניות מרוץ אמיתיות. בעיקר אחרי שבוע עם הקליפורניה שלנו.
טיול קצרצר במונזה הניב בר מסעדה שסגר את הפינה ואילו אני הייתי אמון על מציאת מקום ללון בו, לא משהו שכמה דקות של שוטטות באינטרנט לא יפתרו ואכן מצאנו חדר וארוחת בוקר במחיר מפתיע, עכשיו רק נותר לנווט לכיוון אגם גרדה היפייפה, שעת ערב ונדמה שתוכנת הניווט מורה לנו לרדת מהכביש לשטח כורכר, נסיעה מבולבלת שבסופה מצאנו את הבית שלנו להלילה, רק בבוקר אגב גילינו שאנחנו ישנים במעין אחוזה שתחומה בין כרמים וגפנים, משגע!
ביום האחרון חיכו לנו בסך הכל 400 וקצת ק״מ ורכס אלפים אחד שמפרידים בינינו למינכן. לא משהו שאמור להוות אתגר פולקסווגן קליפורניה שלנו, על 204 כ״ס ממנוע הדיזל שלו (2.0 ליטר). בדומה למשקל ותנוחת הנהיגה גם למנוע אופי מסחרי קל עם שפע כוח מתחתית ועד ל-3,000 סל״ד כשמעליהם הדחף מתחלף ברחש, ולא אחד נעים במיוחד. ולעזרת המנוע והגיר הקליפורניה הגיעה אלינו עם מערכת הנעה כפולה מבוססת הלדקס למקרה והגלגלים הקדמיים מרימים ידיים. תאשים את מזג האוויר הקריר אך יבש ואת איכות הכבישים המעולה (מחוץ לערים עצמן), ככה או ככה על האספלט ההנעה נשארה קדמית בלבד.
איך מסכמים?
5 מדינות ו-2,200 ק״מ בהם שיחקנו ב״יורו-טול״ (מונפול כבישי האגרה של מדינות אירופה – בו איטליה ניצחה וזכתה בסכום הגדול ביותר) הספיקו לנו לגבש דעה כלשהי על החוויה על פולקסווגן קליפורניה. התקשנו למצוא את הנישה אליה הוא מכוון בדיוק. כי הוא מוגבל ל-4 נוסעים בלבד, נוחות המושבים מקשה על חצית מרחקים ארוכים, למרות איכות תא הנוסעים פולקסווגן קליפורניה עדין מרגיש מסחרי מתחת לפני השטח ובעיקר חסרו לנו השירותים והמקלחת שנמצאים בקרוואנים נגררים. ותמורת כ-60,000 יורו בחו״ל (או 439,900 שקלים פלוס תוספות) אין בעיה לקנות קרוואן נגרר עם משפחתית מפנקת בסכום הזה.
מנגד מתי סחבת איתך נגרר? ושלא נדבר על להיכנס איתו לשטח עירוני. עבור משפחה שרוצה את הדרך הכי מרווחת ומפנקת להזיז ממקום למקום בית נייד פולקסווגן קליפורניה היא אחלה בחירה. הוא יעשה עבודה מעולה לטיול יום כולל אפשרות לשנ״צ טוב או פשוט לעצור באתר קמפינג מסודר (שאירופה שופעת בהם ובאיכותם) להתחבר לחשמל ומים וליהנות מלילה טוב מבודדים מהקור והחום. מהבחינה הזו הפולקסוואגן הזו ממשיכה את המסורת שהתחילה עם הווסטפליה המקורית ונשאר רק לראות איך הוא ייתקבל בקרב מטיילי ארצנו.
תודות:
לזוגתי לירן שאמנם לא ששה לתפעל את האורחן, אך הייתה לנו לעזר כנגדנו חולי הרכב.
לגל מילמן שדאג שלא יהיה משעמם ולי שהצלחתי לצלוח את העשור הנ”ל ואפילו לעשות את זה בסטייל.
