קשה היה לראות אותה. קשה למכונית פשוטה כזו למשוך תשומת לב. כשמכאן זרוקים 1000 כוחות סוס ומשם עוד 2000 מי כבר ייתן את דעתו למכונית קטנה ופשוטה, עם הספק זעום מול כל המפלצות האלו.
המחשבה מאחוריה לא חדשה. הרעיון להשתמש בפלטפורמה קיימת בכדי לייצר משהו שישלהב את דמיונם של אוהבי הרכב נרקח כבר לפני עשורים. השלדה מתבססת על המבנה המוכר של המיני הקטנה והחכמה של החברה עם המנוע וההנעה האחוריים. הבסיס הזה הוארך והורחב מעט, כך שהמימדים של המכונית החדשה מקבילים לקומפקטית ממוצעת. היא נמוכה יותר מכל מכונית אחרת בתערוכה הזו.
על הבסיס הזה עבדה החברה עם ארבעה דגשים: הנהג לפני הכול, מינימום משקל, פשטות מכאנית ומחיר נמוך. האמת היא שאני קורא את ההודעה לעיתונות וכמעט לא מאמין. ארבעת הדברים הללו הם משהו שקהל חובבי הנהיגה מייחל לו כבר שנים רבות ואין.
החברה מספרת שהיא גלתה בתהליך הפיתוח שארבעת הדברים הללו קשורים זה בזה. מחיר נמוך מחייב פשטות מכאנית ומינימום אבזור, ואלו מביאים עימם משקל נמוך. היא קצת ספרטנית במבט ראשון, אבל עוד נגיע לזה.
יחידת ההנעה היא משולש הציל’ המוגדש החדש יחסית של החברה. בגרסה האחרונה שלו (שהוצגה בסופר מיני הזולה שלהם) הוא מכוון ל-142 כ”ס וברמת ההספק הזו הוא מורכב גם כאן. לתיבה (ידנית בלבד) יש חמישה הילוכים, עם יחס העברה סופי מקוצר ועם מהלך קטנטן למוט הנמוך והשמנמן. זה אולי לא נשמע הרבה אבל נתון המשקל הזעום – רק 786 ק”ג – ויחסי העברה הקצרים מביאים את המכונית הזו ל-100 קמ”ש בפחות מ-6 שניות. החברה לא מוסרת מהירות מירבית וטוענת שנוכח העומס בכבישים ואמצעי האכיפה האלקטרונים, מהירות מירבית זה לא מה שעניין אותם בפרויקט הזה. וזה בתערוכה שבה בוגאטי חוגגת 420 קמ”ש באולם ליד.
העיצוב החיצוני מזכיר מכוניות ספורט משנות ה-70, עבודת המתכת לא מתוכחמת מדי והפרטים מעטים, אבל הצללית כולה נמוכה, ארוכה ורחבה. לא משאירה יותר מדי מקום לדמיון – ברור שהמכונית הזו נולדה למטרה אחת.
עוד משהו שברור זה שאין כאן המון דברים שהתרגלנו אליהם. המכונית מגיעה בבסיסה עירומה מדיפון ותאורה בתא המטען הקדמי וגם ללא כיסאות אחוריים או דיפון בסביבתם. תא הנהג מרגיש אנושי יותר, אבל גם בו המינימליזים שולט. לוח השעונים מורכב משעון סל”ד אחד ולוח מידע דיגטלי קטן. אין כאן יותר מדי עם מה לשחק. המזגן מכאני, החלונות ידניים.
מי מעיז לייצר מכונית חדשה כזו? זו השאלה הראשונה שעוברת לי בראש. ואז אני מבין. הם לא רוצים שתשלם על דברים שאתה לא צריך, וככה הם מגיעים למחיר המגוחך אותו הם דורשים עבור המכונה הזו.
מינימום משקל, מינימום מחיר. האוטו הזה ריק מאבזור כי החברה בוחרת שלא להכריח אותך להשתמש בדברים שאתה לא רוצה או צריך. לגישתם אם תרצה עוד שעונים על הדשבורד – תוכל להוסיף אותם. אם תרצה חלונות חשמליים – תוכל להתקין אותם. אם חשובה לך מערכת – יש מספיק דרכים להשיג ולתפור אחת לפי רצונותיך.
קאסטומיציה לפי הצרכים שלך בעידן שבו אפשר לקנות הכול לבד. הם עושים את כל זה בשביל לא להעיק על מחיר הקנייה הראשוני ומשקיעים רק במה בחשוב באמת מבחינתם – מעניין אותם איך האוטו הזה נראה, מתנהג וזז.
החברה מתגאה בציון של כוכב בודד במבחני הריסוק. במפרט הטכני בסמוך לסעיף הבטיחות מופיע המשפט הבא (בתרגום חופשי): “התפקיד שלנו הוא לגרום לנהג לחייך – תפקידו של הנהג הוא להישאר בחיים”.
חייבים לאהוב את הגישה הרעננה של החבר’ה האלה.
ככל שאני נחשף לרעיון הזה יותר אני מתחיל להבין שהם עושים פה משהו גדול. לדוגמא: אל תשאל אילו תוספות הם מציעים, כי הם לא. הם מוכרים אותה בשתי קונפיגורציות באותו המחיר. האחת מכוונת לכביש, מונמכת וקשיחה יחסית. השניה מכוונת לאלו שאוהבים את הכיף שלהם על שבילי עפר, אותו מראה ספורטיבי, עם קצת יותר מרווח בגחון ומהלך במיתלים.
ועכשיו הגענו לחלק הטוב. בהודעה לעיתנות נמסר שהמחיר באירופה יעמוד על 9,999 יורו. בתרגום לעיברית זה אומר פחות מ-100,000 שקלים אחרי מיסוי. עכשיו צריך למצוא מי יסכים לייבא אותה לארץ.
רגע, קודם כל צריך למצוא מי בכלל ייצר מכונית כזו.