נקודת המפגש לטיול מועדון הנייקדים של סוזוקי – שישי בבוקר. הגשמים פסקו אתמול אבל קר אלוהים, כמה קר. בנקודת המפגש בצומת רופין מתלוצצים הרוכבים עם מוביל הטיול, תומר ברעם, אבל אתם יכולים לקרוא לו כרובי. “מה עד חדרה וחזרה?” שאל אחד? “היינו יכולים להיפגש לקפה בתל-אביב ולחזור לפוך…” אמר אחר. באמת שהיה קר.
אבל כ-15 הרוכבים שנכחו בנקודת המפגש היו אלו שרק התלוצצו על הקור ולא נתנו לו לעמוד בינם לבין לופ-צפוני מעורר בבוקר פריך שכזה. כמעט 40 רוכבים נרשמו לטיול אבל חלק גדול מהם החליטו באותו הבוקר להמשיך להתכרבל במיטה החמה. לנהל שיירה של עשרות רוכבים הופכת את הנסיעה לאיטית, מגושמת לפעמים, מחייבת עצירה כאן והמתנה שם. עם קבוצת רוכבים מלוכדת יחסית מצאנו את עצמנו שוטפים את הכבישים בקצב. את התמונות דרך אגב צילם אסף רחמים, שהצטרף על הויסטורם שהוא לא ממש נייקד אבל אף אחד לא כעס.
אני מצאתי את עצמי מתאהב שוב ב-GSX S1000. כבר רכבתי עליו בעבר אבל שמחתי שוב לגלות את אותה תחושה ביתית חמימה. כמי שבילה שנים ארוכות על אופנועים שונים בסדרת הג’יקסרים הגדולים של סוזוקי, הגרסה העירומה הזו מרגישה לי מוכרת וידידותית מאוד. המסלול לקח אותנו דרך עמק חפר לחריש משם המשכנו לואדי ערה. מכביש הסרגל נכנסנו אל דרך נוף גלבוע, וירדנו ממלכישוע לכיוון בית שאן. היות והקדמנו לארוחת הצהרים המשיך הסיבוב אל שיפוליה הדרומיים של הרמה בטיפוס אל מבוא חמה (שנתן ל-GSX S1000 הזדמנות להראות את המקורות שלו) ולמצפה שלום. ירידה מכורסי אל צומת צמח הביאה אותנו לארוחת צהריים כשהטמפרטורות בחוץ הפכו כבר נסבלות יותר.
לאחר ארוחת הצהרים המשיכה קבוצת הנייקדים לכיוון כפר תבור ועפולה ומשם לכביש 6. בלי לשים לב לקח אותנו הטיול התמים הזה דרך כמה מהכבישים הטובים יותר שיש לצפון להציע והספיק להחזיר אותנו הביתה לפני שהשמש שקעה והצינה חזרה והשתלטה. אני חייב להודות שגם אצלי עלו מחשבות כפירה באותו הבוקר, להישאר במיטה או לעלות על האופנוע. אני מאוד שמח שבחרתי באופציה השניה.
