עם המון ביטחון עצמי ותקווה לחולל מהפך בשוק מכוניות השרירים השמרני, השיקה דודג’ לפני כשנה וחצי את הדור החדש של הצ’ארג’ר כשהיא בוחרת להתמקד תחילה דווקא בגרסאות החשמליות. בדודג’, וליתר דיוק בסטלנטיס, קיוו שהמהלך הזה יעניק לדודג’ יתרון על פני מתחרותיה מדטרויט וירים מחדש את המכירות של רכבי הנוסעים של המותג האמריקאי. אבל המציאות לא ממש התיישרה לפי זה.
למעשה ההימור הזה התברר מהר מאד כשגוי, כמו לא מעט החלטות של סטלנטיס בשנים האחרונות. הקהל האמריקאי לא ממש נוהר אחרי מכוניות חשמליות שזוכות לנתח שוק של פחות מ-10% מכלל המכירות של מכוניות חדשות ובמקביל ממשל טראמפ החליט לקצץ בהטבות שניתנות לרוכשי רכב חשמלי ולכך מצטרף הסיכון בהטלת מכסים שייקרו אתה מכונית כיוון שהצ’ארג’ר מיוצרת בקנדה. אלא שעל כל אלו עולה עובדה אחת פשוטה, קהל היעד של מכוניות שרירים רוצה אותם רועמות ורועשות, ולא שקטות וחשמליות.
התוצאה היא שלמרות הבאזז הראשוני המכירות של דודג’ צ’ארג’ר החשמלית לא התרוממו, עד כדי כך שבדודג’ נאלצו לקצץ משמרות ייצור ואף להשמיט מהיצע הגרסאות את גרסת ה-R/T הבסיסית עקב חוסר ביקוש. כעת מנסים בדודג’ להציל את הדור החדש של הצ’ארג’ר כאשר בחברה נערכים להגביר את יצור גרסאות הבנזין על חשבון הגרסאות החשמליות.
על פי דיווח באתר וינדזור סטאר הקנדי, המפעל של סטלנטיס בעיר וינדזור יחזור לעבוד מהשבוע הבא בשתי משמרות מלאות ויגביר את תפוקת הייצור של דגמי הקופה והסדאן של דודג’ צ’ארג’ר בגרסאות הבנזין בעלות מנוע ה-3.0 ליטר כפול המגדשים. אנליסט מומחה כי בחברה מתכננים להגיע להיקף יצור שבועי ארבע ספרתי במפעל כבר בחודש ספטמבר עם הגעה לקצב יצור מלא של גרסת הארבע דלתות, כאשר הדרישה של השוק היא לגרסאות הבנזין.
צעד זה מצטרף לצעדים נוספים שנקטו לאחרונה המותגים האמריקאים בקבוצת סטלנטיס לחיזוק דגמי הבנזין בהם חידוש הייצור של מנועי ה”המי” המסורתיים והחזרה של ראם לשווק טנדרים בעלי מנועי בנזין V8. עם זאת בכל הקשור לצ’ארג’ר, נכון לעתה היא לא צפויה לקבל מנועי V8 שכן פלטפורמת ה-STLA Large עליה היא בנויה לא תוכננה לאכלס מנועים אלו. אבל לכו תדעו, בקצב השינויים המהיר יתכן שגם זה עוד יקרה.