בשורה התחתונה, דוקאטי דיאבל אמור לפנות לכאלו שיש להם הכול. בעיקר טעם טוב וכסף. כאלו שרוצים מראה מהפנט, מכלולים מהשורה הראשונה, ביצועים תואמים ואת המילה האחרונה בתחום הטכנולוגי. על הדרך, יצא שהדיאבל, הוא בכלל אופנוע דראג עם תקינת כביש. למה? זה פשוט, וזה עולה כבר מדף הנתונים, עוד לפני שהנפנו עליו רגל.
שלושה דברים, בעיקר, רומזים על היכולת של הכלי הזה לשגר את עצמו ואת רוכבו מהמקום, כמו שום דבר אחר עם לוחית רישוי. הראשון, הוא נתון בסיס הגלגלים. 1,600 מ”מ זה הרבה. כמה הרבה? כמעט כמו הונדה גולדווינג חדש. השני הוא רוחב הצמיג האחורי. 240 מ”מ מתורגמים להרבה גומי שנוגע ברצפה. הרמז האחרון, הוא נתון המומנט שמפיק הטווין הבולונזי – 13.1 קג”מ. השוואה? ב.מ.וו S1000RR חדש מוציא 11.5 קג”מ בשיאו…
ואם דברתי על המנוע. בואו נתעכב עליו לרגע. הדיאבל מקבל בגלגולו החדש את מנוע ה-DVT החדש יחסית של החברה. זה אומר תזמון שסתומים משתנה, שנותן לשתי בוכנות בנפח 1,262 סמ”ק בדיוק מה שהן צריכות מתי שהן צריכות. מעבר לנתון המומנט המופרך, זה מתורגם להספק מכובד, 159 כ”ס. מספיק בשביל לזוז מהר קדימה.
חבר את כל אלו ביחד ותקבל משהו שפשוט נולד לשגר את עצמו מהמקום חזק ומהר. בתיאוריה לפחות. מי שחשב שהגיאומטריה והגומי יאפשרו לו לזנק בלי דרמה, כמוני למשל, טעה. למרות שהוא ארוך, נמוך, די כבד ועם צמיג אדיר מידות מאחור, הדיאבל הוא חיה סוררת למדי. אם אתה לוקח כל מה שיש למנוע הזה לתת, הוא יעיף את הגלגל האחורי לצדדים, את הפרונט לשמיים במהירות ובאגרסיביות.
כאן נכנסת לתמונה הטכנולוגיה. ולדוקאטי הזה, יש כמובן הרבה ממנה. הדוקאטי מקבל את כל מה שדוקאטי יודעת להציע היום. זה כולל ABS לפניה, בקרת משיכה, קוויק-שיפטר ועוד ועוד. כמובן שכל אלו עובדים בהרמוניה מושלמת, יחד עם בחירת מצבי הרכיבה השונים וניתנים להתאמה לפי העדפות הרוכב. כל המערכות האלו יודעות להירתם למשימה נוספת, וזה מחזיר אותי לעניין הזינוק מהמקום.
לדוקאטי יש מערכת בקרת זינוק. DPL שמה. הרוכב יכול לבחור בין שלושה מצבים. הבחירה נעה בין התערבות מלאה של המערכת, כזו שמבטלת לחלוטין החלקות של האחורי ואת הנטייה של הקדמי להתרומם. מצד השני, במצבה העדין ביותר, היא מאפשרת החלקות קלות של האחורי וריחוף עדין של הקדמי מעל האספלט. במצב הזה לטעמי, אפשר להשיג את המאוץ המרשים והמהיר ביותר עם דוקאטי דיאבל.
אז אתה עומד, לוחץ על הכפתור הנכון. על הלוח השעונים מופיעות ההנחיות. מושך מצמד, מכניס הילוך, מצערת פתוחה לחלוטין, שחרר את הקלאץ’ וטוס קדימה. עכשיו, אני לא יודע אם יצא לך פעם לשחרר באמונה עיוורת 13.1 קג”מ מעמידה אל הגלגל האחורי באבחה אחת. לא פעולה טבעית עבור אופנוען. לוקח לי כמה ניסיונות להתגבר על הנטייה לרסן את החיה הזו באמצעות המצמד. בכל פעם מעז קצת יותר. אבל עדיין לא בא לי לשלוח 195,260 שקלים של אופנוע לתוך האספלט עכשיו.
כך או כך, התאוצה המתקבלת אדירה. בסוף היום, הנתונים הטבעיים גורמים לאופנוע הזה לשגר אותו חזק וקל יותר מכלים מקבילים עם כוח דומה ואף יותר. עניין של פיזיקה. ואחרי שביסס את עצמו כמלך הרמזורים המקומי, אפשר לצאת לדרך ולדבר על שאר הדברים שהאופנוע הזה יכול לעשות.
קשה לראות את זה במבט חטוף, אבל דוקאטי דיאבל החדש הוא אופנוע שונה מאוד מהקודם. שפת העיצוב הכללית עדיין דומה, אבל מבט מעמיק יותר מראה הבדלים תהומיים. השלדה לדוגמה משתמשת במנוע כגורם נושא עומס במקום שלדת הצינורות הקונבנציונאלית בדור הקודם. את האלקטרוניקה כבר הזכרנו, כשהיכולות שלה מנוהלות על ידי יחידת מדידה אינרציאלית בשישה צירים של בוש. לוח השעונים מרהיב, TFT עמוס במידע, יש כאן תאורת LED מכל כיוון והרשימה עוד ארוכה. זה אופנוע דגל של דוקאטי ויש כאן כל מה שאתה מצפה מחברה כזו לשים כאן. זה כולל בגרסת ה-S הנבחנת גם מתלים מתכווננים במלואם של אוהלינס וקליפרים M50 של ברמבו.
מה שמרגיש שונה ביותר בדיאבל החדש הם הממדים וההיגוי. משטחי המתכת שהם עיקרו של הגוף כאן, תוכננו מחדש והתחושה היא של אופנוע קטן יותר ושל חיבור טוב יותר בין האופנוע לרוכב. דוקאטי הצליחו לגרום לדיאבל החדש להתנהג בצורה טבעית יותר, כשההיגוי ניטראלי וקל מבעבר. התוצאה היא אופנוע שמרגיש קל יותר לשליטה, גם בעיר וגם בכביש המפותל. מיותר לציין, שעם מכלולי הבלימה והשיכוך שיש כאן, לדיאבל אין שום בעיה לענות לכל גחמה של הרוכב שלו ולהצמיד את הגלגלים לכל סוג אספלט בנמצא. גם מרווח ההטיה (41 מעלות) לא מציב מגבלות אמיתיות כאן.
כך שאתה מוצא את עצמך, אחרי תקופת הסתגלות, תופר אותו לפי הדרישות שלך. אוהב להחליק את האחורי מחוץ לפניות אבל להרגיש בטוח בתוך גבולות בקרת המשיכה? אין בעיה. מעדיף עקומת כוח לינארית יותר? יש. הבסיס המכאני שטני, עצמתי, על גבול הפרוע. אבל המעטפת האלקטרונית מאפשרת לך לקחת את המנות שאתה רוצה מהטירוף הזה. כל החלקים האלו מצליחים להתגבש לכדי חתיכה אחת. יחידה שלמה שמתפקדת באופן מרשים ומלהיב. תלונות? פאוור-קרוזר כזה מקריב את מיגון הרוח לטובת הפוזה. מקובל, אבל לא נוח לאורך זמן. בנוסף הייתי מצפה מאופנוע כזה להפגין קצת יותר גמישות בסל”ד נמוך.
האם רוכשי דוקאטי דיאבל האופייניים יכולים להעריך את אלו? הם בטוח יעריכו את העיצוב החוצני, את ההרכבה המוקפדת, את החומרים האיכותיים. הוא לא נראה או מרגיש כמו שום דבר אחר על הכביש וזה ברור גם מעמידה לידו. חתיכת מתכת חתוכה בדיוק של לייזר ומגומרת כתכשיט. יחד עם ארנק עמוק, צריך גם יכולת עמוקה בכדי לנצל את כל מה שהכלי הזה יודע לתת. אם אתה ניחן בשני אלו, זה עשוי להיות השטן-משחק שמיועד לך.
נתונים: 1,262 סמ”ק, 159 כ”ס ב-9,500 סל”ד, 13.1 קג”מ ב-7,500 סל”ד, 218 ק”ג (יבש), 195,260 שקלים