הגרסה הבסיסית של ב.מ.וו R1300 RT עולה 183,000 שקלים. גרסת הטריפל-בלאק האוטומטית עליה רכבתי, עולה 200,000 ואז עוד קצת. מהאופנועים האלה שלא לוקחים בשבילם הלוואה, ולא מבקשים חלוקה לתשלומים. אופנוע לאנשים עם כסף. עכשיו זוזו.
אני מאוד אוהב את ב.מ.וו R1300 RT. מכלול היכולות והתחושות – ובעיקר ההתנהגות שלו – הם ברמת חד קרן בעולם אופנועי התיור הגדולים. בחנייה הוא שוקל 282 קילו – עוד לפני שהנחתם את הטלפון בתא הייעודי על מיכל הדלק. אבל מרגע שהרגליים עולות לרגליות, הוא כאילו מתמלא בהליום והופך לאחת מחוויות ההיגוי הקלות והכיפיות שיש בעולם האופנועים. זה קטע להתגלגל מצד לצד מאחורי המשקף הענק הזה והרמקולים שמפוצצים מוזיקה. קצת לא הגיוני שגודל ומשקל כזה יכולים להתנפנף ככה. אבל רגע, הקדמתי את המאוחר.
ה-RT היא גרסת התיור כביש המאובזרת של פלטפורמת הבוקסר של ב.מ.וו. מתחת לבגדים הוא ממש דומה ל-GS למשל; מנוע הבוקסר 1300 החדש (145 כ״ס, 15.1 קג״מ), מתלה טלה-לוור מקדימה וזרוע פאראלוור מאחור. מעל לשילוש הקדוש הזה, גרסת ה-RT מוסיפה פיירינג ענק עם מערכת סאונד ומשקף מתכוונן, מושב נדיב, זוג ארגזי צד ייעודיים לדגם, ארגז אחורי פריק (העפתי אותו בשניה שיכולתי) וכמויות פסיכיות של פינוקים וטכנולוגיה עילית בגימור גרמני.
לכאורה, כל זה שם את ה-RT מול כלים כמו הארלי סטריט-גלייד, הונדה גולדווינג, אינדיאן צ׳לנג׳ר וכאלה. אבל לא באמת.
בסיס הגלגלים שלו קצר בעשרה (!) ס״מ לעומת האופנוע הכי קצר ברשימה הקצרה הזו. הם כולם ענקי תיור (יותר מ-350 קילו), והוא אופנוע רגיל בלבוש תיור יוקרתי. פה בדיוק נחה הגדולה של ה-RT: הוא לא בדיוק אופנוע רגיל. ובשביל להבין למה, צריך לחזור לשילוש הקדוש של הבוקסר-טלה לוור-פאראלוור.
מערך המתלים הייחודי הזה הוא יסוד ההתנהגות האופיינית לבימר גדול, ולטעמי ה-RT תמיד היה האפליקציה הכי מוצלחת שלהם.
בגדול, בגלל המתלה מקדימה, האף לא שוקע בבלימות; בהאטה, המאסה של האופנוע דוחפת קדימה בערך אל אמצע המזלג, ולא לוחצת עליו מלמעלה דרך ראש ההגוי. זה משאיר את האופנוע עם גיאומטריה אופטימלית וקבועה, לא משנה איזה כוח (בלימה/תאוצה/ הגוי) מופעל עליו. מאחור יש זרוע מפרקית שמתוכננת לרסן את השפעת גל ההינע שבתוכה, וגם לשמור את חלקה האחורי תמיד מקביל לקרקע. נטרול הכוחות הזה בשתי קצוות האופנוע, מאפשר כיול הידראוליקה הרבה יותר מהיר ו׳רך׳ במתלים, מה שמאפשר להם גם עקיבה מרשימה וגם גיהוץ חלומי.
כל זה בנוי כדי לערסל את מנוע הבוקסר, עם הצילינדרים השוכבים שמנמיכים מאוד את מרכז הכובד, והאופי האבהי שדוחף בנדיבות בכל סל״ד. זה הופך את ה-RT לדורותיו, לאופנוע תיור סופר-מפנק, שיודע גם לעוף בפיתולים וגם להתפתל בעיר כאילו היה קטנוע מנהלים. תריצו חיפוש, תביאו לי עוד אופנוע כזה.
אם אתם שומעים פה נימה נחושה של סינגור על ה-RT, אז יש סיבה; כל מי ששאל אותי ׳עם מה אתה היום?׳ ושמע את התשובה ׳1300RT׳, מיד קיבל עווית קלה בפרצוף ורק אז ניסח תגובה. המנעד נע בין ׳וואלה…׳, לבין ׳מה תעשה עם הדבר הזה?׳
הרגשתי לבד בעולם. האמת היא שאני מצליח להבין אותם. הם עומדים ליד המפלצת עם המזוודות ורואים מולם גולדווינג, או הארלי. חשים מועקה, גועל, פחד מזיקנה. אין להם מושג בכלל שהבן זונה השחור הזה הוא פאקינג חללית שמסוגלת לחשמל אותך.
דור ה-1300 החדש של ה-RT, לקח את סך היכולות של ה׳לדורותיו׳, ושיחק קצת עם המיקסר; הוריד טיפה את הווליום של הפינוק, הוריד משקל והתחדד, הרים את הווליום בערוץ הדינמיקה. אבל, את זה יידעו להגיד רק אלה שרכבו קודם על קודמיו. חלקם, כרגיל, יגידו שפעם היה יותר טוב. אני דווקא בדעה שהחדש לקח את הקונספט המגניב והלא צפוי הזה, ודחף אותו קדימה, אל תוך מחוזות שלא היינו חולמים לראות בהם אופנוע תיור עם זיווד מלא.
למשל, הפר השחור הזה הוא מלך הטרייל-ברייקינג. בולע את המשקל של עצמו ומחסל את המהירות לתוך ההטייה בתנועה עגולה, מושלמת וקלה. לא מתעוות ולא מתרגש משום דבר על האספלט בדרך אל האפקסים. מרווח ההטייה שלו מרגיש בלתי מוגבל לגודל הזה, והוא הופך כיוון יותר זריז – ומתיישב על הצד יותר מיוצב – מהרבה אופנועים קטנים ו׳ספורטיביים׳ ממנו. ואז הבוקסר 1300 הבריא הזה נכנס לתמונה ומעיף את הצוללת הגרעינית השחורה הלאה, עד הטרייל-ברייקינג הבא. מניסיון עם הדור הקודם, זה כלום. ב.מ.וו R1300 RT מחזיק גם אגרסיביות של מסלול מירוצים. נשבע לכם. איזה טריפ יהיה החדש הזה בשדה תימן, אני יכול רק לדמיין…
כל זה, על אופנוע שעד לפני רגע ישבת עליו בלי ידיים, רץ בשקט בימני על הקרוז קונטרול האדפטיבי, משקף בשיא הגובה, האצבעות מנגנות את הסולו של מארק קנופלר שנשפך כמו דבש מהספוטיפיי אל הרמקולים ומשם אל האוויר שסביבך. ואז ווילי בשני על פס האטה (אוטומט, כן?). ואז שיגור מהרמזור בפול גז לנפנף איזה דביל על MT07. ואז בוב מארלי ברמזור הבא. ואז קפה על ג׳ק אמצע באיזה יער. ואז לשלוף מהמזוודה הימנית את הבטנה החמה. ואז טיסת לילה אוטובאנית. ואז לעבודה עם אינפקטד-משרום בפול ווליום על הבוקר בשוליים.
לסיכום, עין חדה תקלוט כבר במבט ראשון על הפיירינג, שהפונט של ה-R בלוגו של ה-RT, לקוח הפעם הישר מהכיתוב RR של ה-S1000RR. כן, הסופרבייק. ולעניות דעתי, המחווה הגרפית הקטנה הזו מגלמת בול את כוונת המשורר. ומכיוון שכך, ממש התבאסתי להחזיר את הלוויתן הקטלן הזה.
ב.מ.וו R1300 RT אוט’ Triple Black – תעודת זהות
מנוע: 1,300 סמ”ק, 2 צילינדרים בוקסר, קירור אוויר/נוזל, הספק: 145 כ”ס ב-7,750 סל”ד, מומנט: 15.1 קג”מ ב-6,500 סל”ד, תמסורת: אוטומטית 6 הילוכים, בסיס גלגלים: 150 ס”מ, משקל: 281 ר”ג (רטוב), גובה מושב: 860 מ”מ, מיכל דלק: 24 ליטר, מחיר: 205,000 שקלים