אני מודה. אני אוהב סופרבייקים. כלים ספורטיביים ייעודיים בנפח ליטר תמיד הרגישו לי כתמצית האופנוענות. אולי בגלל שביליתי עשור מתוך 26 שנות הרכיבה שלי רק על כאלו. אולי בגלל שהם מייצגים בכל תקופה את המקסימום שהתעשייה הזו מסוגלת לייצר.
בניגוד למלחמת החימוש שהתעוררה בשנים האחרונות מכל צידי הגלובוס, האפריליה RSV4 RR משדר משהו מאוד יציב. הוא התחיל כבר ממקום קיצוני למדי חייבים להודות, עוד בעשור שעבר. רשם לעצמו לא מעט הצלחות על המסלול. עם השנים כל הסגמנט הזה עף קדימה והאפריליה הוותיק ממשיך להיות מעודכן בכדי לעמוד בשטף.
מבט על המפרט מזכיר שהאיטלקים יודעים טוב מאוד, מה צריך אופנוע, בשביל לזוז מהר ממקום למקום. אבל לזוז מהר יודע כל סופרבייק. אפריליה RSV4 RR מרגיש שונה מרובם. מכמה סיבות. וברשותך אתחיל למנות אותן כעת.
מנוע ה-V4 המוכר מפיק כעת 201 כ”ס ו-11.7 קג”מ. בריאות. אבל מה שהנתונים האלו לא מספרים זה איך המנוע הזה מתנהג. מתנהג? מתעלל זו מילה טובה יותר. למה? כי תצורת המנוע הזו, שכבר פגשנו אותה לא פעם בעבר, פשוט בועטת בך שוב ושוב. פיזית ומנטלית. שולחת כמויות של כוח מחד כשהפעימות של הסידור הזה, מייצרות אחיזה מעוותת מוחות וצמיגים.
האופנוע הזה פשוט נובח עליך, עם בניית כוחה ברורה מאוד כבר מסל”ד נמוך ובינוני. גמישות זו מילה עדינה שמתארת את זה. אבל אין כאן שום דבר עדין. הוא פשוט בונה את הכוח שלו בצורה ברורה מוקדם מאוד ולא מפסיק לדחוף אותך עד המנתק. זה קורה מהר מאוד והמהירות על המד מגיעה ל-300 קמ”ש כהרף עין.
אז הסיפור כאן מתחיל במנוע הזה, אבל לגמרי לא נגמר בו. כי אפריליה משפרים ומשייפים את ההתנהגות של האופנוע הזה כבר יותר מעשור. וכבר בהתחלה, זו הייתה חבילה שמציעה אלקטרוניקה ברמה שלא היתה לאף אחד אז, לדוגמה. או חבילה שניצחה מירוצים כבר אז. התוצאה היא אופנוע שקל מאוד למהר עליו. שניה אני אסביר.
האופן שבו קשורים על המכלולים המשובחים כאן מרשימה ומשרת בטיחות באופן יוצא דופן. זה לא רק מתלי הזקס המתכוונים או המשכך מאותה התוצרת. זה לא רק הדיסקים הענקיים (330 מ”מ) מלפנים עם ה-M50 של ברמבו. זה לא הגיאומטריה או השלדה האדירה והזרוע האחורית הפסיכוטית. כל הדברים האלו מרגישים כמו יחידה אחת, הדוקה, יעילה ומתפקדת. כזו שמקשיבה לכל בקשה שלך, משפרת אותה קצת ומוציאה אותה לפועל. היחידה הזו, גם לא ממש מתרגשת מטעות כזו, או פספוס שם. בטון.
התחושה על האפריליה הזה, עדיין, היא של גרזן יציב. בחר את זווית ההטיה שלך, דרך ההיגוי הקצת כבד, והוא ייצמד לקו כמו עלוקה מורעבת. ההיגוי הלא סופר קליל הזה, מוסיף כאן לתחושה המבוטנת שנותן האופנוע הזה. בייחוד מהגלגל הקדמי. בייחוד מאיפה שחשוב. צא מהפנייה ותרגיש את ה-V4 שולח פעימות אל הגלגל האחורי, עוזר לו לייצר אחיזה ודרייב מטורף החוצה.
המקום הטבעי לחיה מהסוג הזה היא המסלול. ולשם הלכנו. את כל התכונות המשובחות שלו, הוא יכול להפגין על רצועת האספלט המפותלת והמגודרת. למרות צמיג קדמי בסוף חייו, אין ספק שכאן האופנוע הזה מרגיש בבית. התלונות המקובלות בסיטואציות כאלו נעלמות כולם. הוא סופג את העומסים על האספלט בקלות. גם טעויות רוכב שמגיעות עם העייפות שברכיבת מסלול. תלונות? לא כאן. האופנוע הזה בנוי בשביל לקחת אלופים אל הפודיום וככה זה מרגיש.
ואם נגענו במסלול, האפריליה שומר בין קורותיו גם כמה הפתעות לכאלו שמכירים אותו ורוצים לעוף איתו גבוה באמת. מעבר לחבילה האלקטרונית שמציעה הכול, החל מגביל מהירות לפיטס וכלה ב-ABS לפניה בינהם כל מה שיש לעולם הזה להציע, יש לו עוד כמה טריקים, למתקדמים. דברים שקשה למצוא במקום אחר. כמו אפשרות לשינוי מיקום המנוע בשילדה, שינוי זווית ההיגוי, שינוי מיקום החיבור של הזרוע האחורית. אופנוע מירוץ כבר אמרנו?
וברור, שגם כאן, כלי טהור שתוכנן למטרה מאוד ספציפית קצת מרגיש פחות בנוח בדרך לקניות בסופר נניח. זווית הצידוד של המזלג מוגבלת בפקקים לדוגמה. קורות השלדה האדירות אוגרות בתוכן חום ומקרינות אותו לרגלי הרוכב. ולך תנסה להחזיר איתו את הילד מהגן (בוצע בהצלחה, היה לא נוח). אבל הגדולה של אופנוע כזה, היא אחת. אתה מרגיש כאילו אתה על הגריד במיזאנו, גם כשאתה מחכה שהאור יתחלף לירוק באבן גבירול. והאפריליה הזה עושה את זה ביג טיים ועל הדרך מוכיח אופי ייחודי ומושך משלו.
נתונים: 999 סמ”ק, 201 כ”ס ב-13,000 סל”ד, 11.7 קג”מ ב-10,500 סל”ד, 204 ק”ג, 145,665 שקלים