מי שקורא על מעלליי לאורך השנים יודע שאני נושא סוד אפל. פעם, היינו זוכים להתגאות באהבה הזו, אני ושכמותי. אבל בשנים האחרונות, אנחנו מוצאים פחות ופחות סיבות לשמוח ולנופף בהעדפה שלנו.
כן, אני איטלופיל, והיו שנים שזו היתה האופציה היחידה מבחינתי. אם המכונית הזו לא יצאה מאיטליה, היא לא באמת מעניינת. אבל השנים עוברות, אני כבר לא אותו ילד ושנות ה-80′ חלפו גם הן. ההצהרות האלו נעלמו. מאהדה העיוורת לטריקולור האיטלקי נשארו רק זיכרונות.
אבל לפעמים, לפעמים, יש סיבות למתוח את החזה, אפילו לנו. אלפא-רומיאו ג’וליה היתה סיבה למסיבה כזו, מהרגע שהיא נולדה. אני שם את הכובע המקצועי בצד לרגע ברשותך. ומרשה לעצמי להסביר לך למה אהבתי אותה מההתחלה. אח”כ גם אסביר מה היו הבעיות שלה לדעתי וגם אומר אם הן נפתרו או לא. אבל עכשיו, תן לנגן שיר הלל לכל מה שיפה באיטליה ובאיטלקיות.
הג’וליה החזירה לנו את הגוון ללחיים שנלחצו רחוק לצדדים עם חיוך ענק. סוף סוף היתה לנו מכונה, איטלקית, שבאה לשחק במגרש הספורט סדאן. מגרש שיש כאלו ששיאמרו – אלפא בעצמה המציאה. מגרש בו שולטת גרמניה ביד רמה כבר עשורים רבים. אבל פתאום, גם לאיטלקים יש מה להגיד. עם סדאן שמונעת מהמקום הנכון, וגם מתהדרת בגרסת רותחת. לא רק M ו-AMG. פתאום יכולת לחזור ולומר “תלתן ירוק” בלי להתנצל.
המילה פתאום שנכתבה לפני כמה שורות, היא לא מדויקת. הפלטפורמה החדשה, דרשה המון עבודה, כסף וזמן עד להשלמתה. אבל היה שווה לחכות. כי האלפא הזו נתנה בדיוק מה שצריך בקטגוריה הזו. תחושה של עומק ובשלות מצד אחד ויכולת פיזוז מהנה. מהנה מאוד. הבעיה היחידה, לדעתי, הייתה בתא הנוסעים. בזמן שבאלפא יצרו שפה עיצובית ראויה, משהו שם לא התחבר. תא הנוסעים לא הרגיש כמו משהו שיכול לאיים על מרצדס או ב.מ.וו. לא עניין של איכות הרכבה או משהו דומה. אבל לג’וליה לא היה את התחכום והעידון שיכולת למצוא במתחרות.
עכשיו מתיחת הפנים הזו אמורה לטפל בדיוק בעניין הזה. ואומר כבר עכשיו – היא לגמרי עושה את זה. והיא עושה את זה מתוך שמירה על שפה עיצובית עצמאית, מבלי להעתיק או לשכפל תחושות ממקום אחר. ברור לך לחלוטין שאתה יושב באלפא-רומיאו ג’וליה. וברור לך לחלוטין שאתה לא מוותר כאן כל כלום.
מעבר לאבזור הרב ומערכות הבטיחות המתקדמות יש כאן כאן מסך מולטימדיה חכם וגדול יותר מבעבר. בג’וליה הקודמת המסך היה קטן בצורה שנראתה קצת מגוחכת. עכשיו הוא נעלם ובמקומו ניצב מסך גדול וראוי יותר. גם השליטה על המערכות ותפקודן אינטואיטיבי יותר. זמן התגובה עדיין לא מתחרה בטובות שבמערכות, אבל זה לא משהו שמפריע בשימוש יום-יומי.
מסביב מורגשת קפיצת מדרגה נוספת. החומרים, נגיעות קטנות, המושבים המופלאים. תא הנוסעים הזה הוא מקום שמאוד נעים לשהות בו. הוא גם מצליח לייצר, כניסה אחר כניסה, תחושת חגיגיות. אתה עומד להניע את האלפא הזו ולצאת לדרך. זו לא עוד מכונית, כך היא מנסה לומר לך. זו אלפא ג’וליה ולוצ’ה עדכנית.
ומאחורי כפתור ההנעה מסתתרים כאן 280 כ”ס. כמו בולוצ’ה הקודמת. אבל כאן, הם מניעים רק את הגלגלים האחוריים. זה אולי לא נשמע לך הרבה, אבל כמו שאני עתיד לגלות עוד מעט, זה בהחלט מה שצריך. הכוח עובר אל הגלגלים האחוריים דרך הפלנטרית 8 הילוכים של ZF. התיבה הזו הופכת כל יחידת הנעה ליעילה ומרשימה. אתה מוזמן לחשוב לבד מה היא עושה למנוע המוצלח הזה, מנצלת עד תום כל קג”מ שהוא מייצר.
הביצועים מצוינים. אין כאן מכות כוח יוצאות דופן. רק בנייה עקבית ולינארית של כוח. שוב ושוב, פעם אחר פעם. במצבי הנהיגה הנכונים ועם העידוד הנכון, נשמעת נהמה קלה ומדרבנת. המכונית הזו אוספת מהירות בלי דרמה. והדרך בה היא מבודדת, סופגת ונעה על הכביש המהיר מרשימה. יש תחושה של עומק ואיכות בפעולת המתלים. זו לא רכות, אלא מהלך נכון ונשלט היטב לאורך המהלך.
הדובדבן שאורז את כל הדברים הטובים האלו – מצוי בהתנהגות. במצב הדינאמי, השטח המת בהגה נעלם כמעט לחלוטין, והיא ממהרת לחתוך אל תוך הפניות לפי הקו ובדחיפות הנדרשת. ההגה, כמו בדור הקודם, קל מאוד וסופר מדויק. יש כאן תחושה ברורה – זו סכין הטלה קלילה וסופר מאוזנת – רק שים עיניים על המטרה, האלפא כבר תינעל עליה. שאר המופע הזה הוא סופר ניטראלי. מהסוג שנותן לך להחליט כמה ואיך להעמיס את הגומי ובאיזו תוצאה אתה בוחר. וכאן, גם מגיע התלונה היחידה שלי למכונית הזו. תלונה שממשיכה איתי מהג’וליה הקודמת.
בקרת היציבות לא מתנתקת. אתה יכול למשוך פיוז – אם תצליח למצוא אותו, אבל אז האלפא תאבד עוד דברים חיוניים. מכונה כזו, מיצרן כזה, בלי אפשרות לנתק את בקרת היציבות, זה פשוט מעביר אותי על דעתי. כמה טוב לדעת, שמי שרוכש אחת כזו, יכול לעקוף אתה הבעיה הזו בקלות. מעבר לים ניתן לרכוש “דונגל” שמתחבר לשקע ה-OBD ומנתק את מערכת בקרת היציבות (וה-ABS) במצב דינאמיק.
זה אולי נשמע לך מוזר או מיותר, אבל זה רק כי לא נכנסת לפנייה הנכונה במצב רוח הנכון עם הוולוצ’ה. אם תעשה את זה, תרגיש את האף נכנס לפנייה, את העברת המשקל הופכת את הגלגלים האחוריים לקלים כל-כך. תנוחת הישיבה המושלמת, רגל שמאל מייצרת יציבות על המדרס והימנית מתחילה לדחוף את הכוח. הגלגלים האחוריים שלה ניצתים והידיים מתחילות להזין היגוי נגדי להגה הנהדר הזה. ואז, באבחה אחת זה נחתך. ניחוח של ביצוע מושלם שהשגחה אלקטרונית עליונה מחליטה לגדוע.
גם כך, הג’וליה מרשימה מאוד ומנפחת את החזה של הקבוצה האיטלקית. היא עושה את זה בדרך משלה מבלי להיגרר לחוקים שמכתיבים הגרמנים. ושם, בקצוות, על קצה היכולת והאחיזה, היא גם מצליחה להציע קלות רגליים ונכונות שלא מצויות, אצל המתחרות המצוינות. זה אומר שמי שמבקש יכולת ספורטיבית מהסדאן היוקרתית שלו, לא יכול לבחור באף אחת אחרת.
נתונים: 1,995 סמ”ק, 280 כ”ס ב-5,250 סל”ד, 40.8 קג”מ ב-2,250 סל”ד, 8.2 ק”מ/ל’ (מבחן), 5.2 ש’, 240 קמ”ש, 319,000 שקלים